נולדתי בשנת 1956 לחקלאים יוסף ונעימה אברהם במושב נתיב השיירה בגליל המערבי. בילדותי חלבתי פרות, קצרתי תירס, האכלתי אווזים, אספתי ירקות ועוד מגוון עבודות חקלאיות שונות.
לאחר נישואיי לרוני בעלי, גרתי חודשיים בקריית מוצקין ולאחר מכן עברתי לגור במושב שעל ברמת הגולן. ילדתי את בתי הבכורה רוית 4 ימים לאחר שעלינו למושב בשנת 1980.
מושב שעל הוקם כמושב קהילתי-מושבוץ, 4 בתים סביב מקלט. לאחר 4 שנים של חיים במושבוץ הוחלט להפוך אותו למושב עובדים והקרקעות והמטעים חולקו לחקלאי המושב.
גידלנו פירות בעיקר; בשנתיים הראשונות התפרנסנו בכבוד מ-10 דונם, היום אנחנו מגדלים אצלנו במשק לוי קרוב ל-60 דונם קטיף עצמי של דובדבנים, קיווי אוכמניות, תפוחים פטל ועוד…
בשנת 1992 יצא יצחק רבין ז"ל עם תוכנית של משאל עם לגבי החזרת שטחי הגולן לסוריה. בעלי חשב אז להביא את כל אנשי המרכז לגולן כדי שיידעו על מה הולכים לוותר.
כך נולד הרעיון של הקטיף העצמי של פירות היער – אנשים יבואו לבקר, לקטוף ולאכול פירות יער.
ביום הראשון באו כמה אנשים כדי לקטוף פרי, לאחר חודש הגיעו יותר והיום מגרש החנייה לא תמיד מספיק לאלה שבאים לקטיף.
לאחר 10 שנים של רק קטיף פירות יער – אוכמניות, פטל, אסנה, דומדמניות וחזרזר, הוחלט על הקמת אתר קמפינג של חושות במקום כדי לאפשר למשפחות להיכנס לקטיף ללא נסיעה ארוכה לפני ואחרי. הקמפינג יכול להכיל כ-150 איש והיום יש גם מתחם להקמת אוהלים עצמאיים עם שירותים, מקלחות חמות, ציוד לבישול, מקררים…
הלינה בקמפינג ב"בין הזמנים" בחודש אוגוסט, היא תקופה עמוסה מאוד. המקום בתפוסה מלאה כי המון דתיים מנצלים את החופש לצאת ולטייל בארץ, אנשים מזמינים לינה כמה חודשים מראש לתקופה הזו.
כיום אנו עומדים בצומת דרכים קשה מאוד, המינהל מתכנן להרוס את המקום הנפלא הזה עד היסוד, וכל זאת משום שהשטח היה בעבר מוכר כשטח צבאי. כאשר ניסינו לפני 7 שנים להסדיר את הקרקע, הצבא לא אפשר לנו.
היום אנו מנהלים סדרות של שיחות עם כל מיני אנשים, גורמים, עורכי דין וכל מי שיכול לעזור יתקבל בברכה.
משק לוי מוכר כאתר תיירות חקלאית. הוא הראשון מסוגו שהוקם בגולן ואחריו קמו משקים רבים של קטיף עצמי. אנחנו היינו מאלה שבזכותם הגיעו לגולן מטיילים רבים. התיירות מפרנסת גם את המסעדות, צימרים, והעסקים השונים בגולן. המשפחה שלנו מתפרנסת מהעסק של התיירות החקלאית כבר 38 שנים.