סליחה על השאלה 

מי צם ומי רואה בזה דבר מיותר, על מה הם מתחרטים וממי יבקשו השנה סליחה. הכתבים של זמן קיבוץ עונים על שאלון מיוחד ליום כיפור 

סטייה תנועתית 

עזרא דלומי, ראש הנקרה 

אתה צם? 

"צמתי עד גיל 35. הרגל מהבית. חשתי אז ברע והפסקתי לתמיד. הקורס על שפינוזה גרם לי להפסיק לשכב עם אבותיי. נותרו וישנן בי שאריות מסורת, בלי חובה לטקסים הנלווים". 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור?  

"כנער תקעתי לא רע בשופר. התוקע המקצועי שהיה מגיע במיוחד מפתח תקווה, נהג ללון בביתנו בתל-אביב שהיה סמוך לבית הכנסת, ואני התאמנתי בשופרו. האבא שלי שהיה גבאי בית הכנסת וגם חבריו התלהבו מהביצועים ורצו שאתקע. זאת הייתה עבורם גם דרך לחסוך את שכר התוקע וגם ניסיון לתקן את סטייתי התנועתית ולהחזירני למסורת. סירבתי לבקשתם. חששתי שהחבר'ה מהתנועה ידעו ויעשו ממני צחוק". 

אתה עושה דין וחשבון לעצמך ביום כיפור? 

"רגש האשמה אצלי הוא קבוע ברפרטואר. אני עושה חשבון נפש כל יום, כדי לשאול במה חטאתי ובמה אשמתי. זוגתי חושבת שאני מגזים בזה". 

יש משהו שעשית השנה ואתה מתחרט עליו? 

"אם כן, לא זוכר כרגע. בדרך כלל אין לי כוונות רעות, כך שאם עשיתי רע, זה יצא במקרה". 

ממי אתה צריך לבקש סליחה? 

"לא יודע. אם מישהו נפגע ממני שלא בצדק, אבקש סליחה ברצון, לאו דווקא ביום כיפור". 

למי תסלח גם אם לא יבקש סליחה, למי לא תסלח גם אם יבקש סליחה? 

"אני ממהר לסלוח. התנצלות של מישהו ממיסה אותי בקלות. יש אנשים בודדים שהותירו בי צלקת בלתי מחיקה. אתם אין סליחה גורף. מדובר בפחות מאצבעות יד אחד". 

בית כנסת לשעתו 

ארנון אבני, נירים 

אתה צם?   

"לא, לא רואה טעם בתענית משום סוג, בעיקר כשהיא סוג של נורמה חברתית שאין לה הסבר בחיים האמיתיים". 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור? 

"בשנה שעברה השתתפתי לראשונה בחיי בערב יום כיפור אצלנו בקיבוץ. רוב המשתתפים היו החברים החדשים ורציתי לתמוך במוסד הזה של 'בית כנסת לשעתו'. היה נחמד אבל הספיק לי, ספק אם אחזור על זה השנה". 

אתה עושה דין וחשבון לעצמך ביום כיפור?  

"אני עושה חשבון עם עצמי בזמן אמת. השנה כבר הספקתי להתקשר אל חברה מוותיקי הקיבוץ שפגעתי בה בדאחקה על חשבון הזקנים – והיא שמעה. אמרתי לה שאני לא הולך לישון לפני שהיא סולחת לי. ככה לדעתי עושים את זה ולא 'בחטאנו לפניך' שבעצם מכריז על צדיקות מופלגת".   

יש משהו שעשית השנה ואתה מתחרט עליו? 

"חטאתי, פישלתי, כשלתי בלי סוף, אבל אם יש משהו לצום עליו זה זלילה של חומרים רעים כמו סוכר, שומני טראנס וגבינות עתירות כולסטרול". 

ממי אתה צריך לבקש סליחה? 

"אני יכול לבקש סליחה כהוראת קבע, מאשתי ובנותיי על כל הפעמים שאני אומר/כותב/מצייר משהו מביך".  

למי תסלח גם אם לא יבקש סליחה? 

"אסלח לכל מי שיבקש ממני, אבל אני נוהג בדרך כלל לחלק פטורים רגע לפני ההתנצלות. לא אסלח – לחוטאים מתוך צדיקות והתנשאות שלעולם ימשיכו לתבוע מאתנו התנצלות על עוולותיהם". 

הילדים של סתיו שנת 74

מירב ראון, שדות ים 

את צמה? 

"הרבה שנים צמתי, אולי להוכיח לעצמי שאני יכולה, אולי מתוך אמונה שבכל זאת יש משהו בתענית הזו ואם לא יועיל אז לפחות לא יזיק. כמו הרבה דברים אחרים שעשיתי בחיי – לרוץ, לרקוד, ללמד, גם זה פשוט נגמר בלי שום סיבה מיוחדת". 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור?   

"נולדתי בערב יום כיפור 1974, שנה אחרי המלחמה. בעצם השיר "אנחנו הילדים של חורף שנת 73" נכתב כאילו ממש עבורי, למרות ש-יסלח לי שמואל הספרי, בעצם היה צריך להיות כתוב "אנחנו הילדים של סתיו שנת 74" כי הילדים שנחלמו עם שחר בתום קרבות מלחמת יום כיפור לא נולדו לפני קיץ 74. לפי החישוב שלי, נהרתי באהבה, כך אני מקווה, בינואר 74, לאבי שאכן היה גבר עייף ואני מקווה שבליבו הודה למזלו הטוב ולאימי, שהייתה במלחמה אישה צעירה עם שלושה ילדים קטנים, ובאמת תמיד מודאגת. חיכיתי כמעט עשרה חודשים עד יום כיפור בשביל לצאת לאוויר העולם. אז, שמואל, אם אתה קורא, מבקשת לתקן את העוול". 

האם את עושה דין וחשבון לעצמך ביום כיפור? 

"השילוב של יום הולדת, תחילת שנה, יום כיפור, יום נישואין (כן, כן, גם התחתנתי יום לפני כיפור), מזל מאזניים, הסתיו, החצב והציפורים הנודדות, עושה את המחשבות האלה. מונה את המעשים הטובים וההצלחות שלעולם יהיו, בעיניים שלי, בערמה קטנה יותר מזו של הכישלונות, של מה שלא הצלחתי, שלא מה שלא העזתי אפילו לנסות". 

ממי את צריכה לבקש סליחה? 

"השנה לראשונה בחיי לקחנו גורה. זה היה אחרי הרבה דמעות ותחנונים של הילדים והבטחות שהם יטפלו בכלב, מה שכמובן פחות קורה. אז אני מבקשת סליחה אמיתית מכל מי שהגורה שלי נבחה עליו, כשיצאנו לטיול או כשעבר ליד הבית שלי או איש שירות שנכנס הביתה והיא לא הפסיקה לנבוח ולרוץ סביבו במעגל. זה מעצבן, זה מטריד, אפילו מפחיד. היא לא מחונכת, לא מקשיבה, אבל כשהיא לא נובחת היא הכי מתוקה בעולם ובזכותה אני יוצאת כל בוקר לטיול, מגיעה אל הים ומזיזה קצת את הגוף.  

חוץ מזה אני חושבת, מקווה, שמי שפגעתי בו (לא צדיקה למרןות שנולדתי בכיפור) ידעתי לפנות ולברר את העניין וגם להתנצל. לא אוהבת שדברים יושבים לי על הלב". 

למי תסלחי גם אם לא יבקש סליחה? 

"וואוו, שאלה מכאיבה. יש כמה אנשים שקשה לי לעבור על מה שעשו. אני חושבת שבקשת הסליחה זה להכיר בכך שהצד השני נפגע. וההכרה הזו בכאב היא חשובה, וגם לעמוד באומץ מול מי שפגעת בו ולהגיד – כן, זה מה שהיה, זה לא היה בדמיון, זו לא הייתה רק תחושה. גם אם אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור וגם אם אי אפשר היה לעשות אחרת". 

סליחה מהמייסדים על הטענות נגד הלינה המשותפת 

עפרה בריל, עין השופט 

את צמה? 

"לא צמה. בכל ילדותי בקיבוץ, בייחוד בקיבוץ של פעם, יום כיפור לא נחשב כדבר שיש לקדשו. היו תקופות כשהחברים הוותיקים שלנו, הנהנים עכשיו משלווה רוגעת, היו עושים דווקא ומכריזים על יום כיפור כעל יום עבודה רגיל. אני גם רואה מקרים רבים שהופכים את הצום לספורט לאומי, ילדים צמים רק כדי להגיע לשלב הגמר (צאת הכוכבים) בלי שום יחס וידע מהו בעצם יום כיפור ביהדות". 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור? 

"דין וחשבון אני עושה כל יום בלי קשר ליום כיפור. קשה לי לחיות במדינה השולטת על עם אחר ונותנת לאזרחיה לחשוב שאלה החיים וכך אפשר להמשיך עד קץ הימים ואם אתה הורג לי אני אהרוג לך. לא יודעת מה הפתרון אבל היו מדינות שחיו שנים בסכסוך ובסופו של יום מצאו את הפתרון". 

יש משהו שעשית השנה ואת מתחרטת עליו? 

"כן אני מתחרטת על משהו הקשור בעבודת הארכיון: אלבום צילומים של עין השופט שהבוסית של הארכיון שלנו לא נתנה לנו להוציא מסיבות שלא מובנות לי עד היום. עדיין מקווה שהחומר הצילומי המדהים הזה יצא לאור". 

ממי את צריכה לבקש סליחה? 

"אני מבקשת סליחה מכל ההורים והחברים והנשמות התועות של הקיבוץ מפעם, מבקשת מכם סליחה על דברים שנכתבו ונאמרו במרחב הפייסבוק שם נטען שאתם הפכתם אותנו ילדכם, בנותיכם ובניכם, לכלי לניסוי חברתי ב"לינה המשותפת". שאתם יצרתם בתי ילדים שהיו דומים לבתי יתומים, שאתם נכשלתם ובכלל לא חשבתם שיכול להיות אחרת. מבקשת סליחה מאבא שלי ומאימא שלי שהשקיעו את כל נשמתם בעבודה ובסופו של יום יש מי שמכריז שכשלו בחינוך הילדים. והפלא ופלא הילדים האלה הפכו להיות מובילים בהמון תחנות בחיים בארץ המסובכת הזו. אני מבקשת סליחה מחווה, מטפלת שהילדים היו כרוכים אחריה ואהבו אותה אהבת נפש, מבקשת סליחה ממשה שהיה קם כל יום בארבע בבוקר והולך למיין ברגים. הייתם הורים נפלאים". 

למי תסלחי גם אם לא יבקש סליחה? 

"אסלח למנהיגי הארץ הזו אם ינהיגו אותנו בתבונה וביושר, ואפילו אם יטעו פה ושם. אין מקום לתיקים פליליים בהנהגת המדינה. אסלח למזכירי הקיבוץ אם יום אחד יקומו ויגידו – סליחה זה גדול עלינו. אסלח לאיש המים שצריך לתקן לי את הביוב וזה קצת מתעכב, העיקר שבסוף המים יזרמו כמו שצריך. אסלח לרכזת התרבות שמביאה תרבות לפאב ולנו אנשי הקלנועיות קשה להגיע עד לשם. תמיד טוב לסלוח כי זה מאוד משחרר". 

ארץ מוכרת אבל זרה 

רותם שובל, מושב מי עמי (בת גבעת חיים מאוחד) 

האם את צמה?  

"האמת שזה משתנה במהלך השנים. היו שנים רבות שלא צמתי. והיו כמה שנים שכן. איכשהו אני אף פעם לא מצליחה להחזיק מעמד עד סוף הצום. הפיתוי לאכול בשעות האחרונות של הצום גדול ממש. וזה בלי לדבר על הגעגוע לקפה. אני תמיד מתרצת לעצמי איזה תירוץ, אומרת ביני לבין עצמי שאם יש אלוהים בטח לא אכפת לו אם הצום שלי הוא 23 שעות או 26".  

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור? 

"אצלנו בקיבוץ שבו גדלתי כילדה, גבעת חיים מאוחד, לא היה בית כנסת. בראש השנה, ולפעמים גם ביום כיפור, הייתי מתלווה לאימא שלי והיינו הולכות ברגל לבית הכנסת במושב כפר חוגלה הסמוך. אני זוכרת שתמיד הרגשתי שאני מבקרת בארץ מוכרת אבל זרה בעת ובעונה אחת. משהו בי רצה להשתייך אבל בפועל לא היה שייך לשם".  
ממי היית מבקשת סליחה? 

"יש שתי נשים שהייתי רוצה לבקש מהן סליחה שוב. שתי נשים שפגעתי בהן והתנצלתי בפניהן אבל החברות שלנו בכל זאת לא שרדה את זה. לדעת להתנצל וגם למחול זו מעלה גדולה אבל גם לא פשוטה. לפעמים אני כועסת ונעלבת שהן לא סלחו לי אז כנראה שגם אני צריכה לגלות בתוכי מחילה להן, לעצמי ולמה שקרה". 

החתול שתפח

נחמן גלבוע 

אתה צם?  

אני לא צם. אני מתוכנת לאכול בשעות קבועות 24/7 365 יום בשנה. 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור?     

בשנים הראשונות בקיבוץ עבדתי בכותנה ולא היינו מוותרים על יום עבודה בקטיף כותנה ביום כיפור. אחרי כמה שנים נכנענו והפסקנו עם זה. 

אתה עושה דין וחשבון לעצמך ביום כיפור? 

אני עושה דין וחשבון לעצמי כל בוקר בהליכה בשדות נחשון. 

יש משהו שעשית השנה ואתה מתחרט עליו? 

לא שזכור לי. 

ממי אתה צריך לבקש סליחה? 

מהחתול האפור שאני ואשתי התחלנו להאכיל ומאז הוא תפח לממדים עצומים.  

למי תסלח גם אם לא יבקש סליחה?   

לסגנית העורכת, מירב ראון, שלחצה עליי למלא את השאלון הזה. 

דו"ח אקסל

יעקב דרומי, מצר 

אתה צם? 

"לא. ולא בגלל שאני בקיבוץ של השומר הצעיר, אלא גם כי לא מצאתי סיבה טובה לעשות את זה (על הדיאטה כבר ויתרתי), וגם ובמיוחד שאני מתקשה לקשור את עצמי לציווי המקראי של "וְעִינִּיתֶם את נפשותיכם". כבר עברנו אירועים מְיַיסְּרִים, למה להוסיף עוד אחד? ואם מדובר בכלל ב"חשבון נפש", אז למה על קיבה ריקה?" 

יש לך סיפור מיוחד ליום כיפור?    

"שני סיפורים קשורים אצלי ביום הכיפורים:  

הראשון, זיכרון שמלווה אותי, כבן דור מלחמת יום הכיפורים. אין זה סיפור גבורה או לוחמה. לא הייתי תחת אש.  הייתי איש מודיעין-אוויר, ערב יום הכיפורים במטה חיל-האוויר.  

מתחילים להתארגן ליציאה ל'חופשת החג'. בהמשך, ועדת אגרנט טבעה את המונח 'הקונספציה' (לא נותקף בהעדר עליונות אווירית של צבאות ערב). אז, פשוט יצאנו הביתה. קצין צעיר, סגן או סרן, אמר לנו, עת שהוחלט שזה בסדר ויוצאים הביתה: אל תדאגו, עוד נקרא לכם מחר. ואכן, בשבת בשעות הבוקר, כבר נקראנו לשוב. לימים, הקצין הצעיר עלה מעלה-מעלה לתפקיד ראש אמ"ן. 

השני, סיפורי ילדות. הסבים שלי שגרו בתל אביב הקפידו לפקוד את בית הכנסת ביום הכיפורים הסמוך לביתם. ההורים שלי, ואנחנו הילדים, אימצנו מסורת: לצאת ברכב מרמת גן הסמוכה, קצת לפני סיום הצום (כעת כבר מותר לגלות), כדי להגיע ממש כשהם ישובו מהתפילה, וימצאו קנקן תה ופרוסת עוגה".  

אתה עושה דין וחשבון לעצמך ביום כיפור? 

לא. לא באמת. אני בודק עצמי, לפחות כך אני חושב, כל הזמן. לא אחת, כחלק מהעיסוקים השוטפים, אני  מכין לעצמי דוח (דין וחשבון) כזה או אחר, או קורא כאלה שאחרים הכינו, ולאו דווקא ביום כיפור.  ועוד משהו: אם (אכן) מישהו חושב עלי ורושם את מעשי, כלשון השיר של רחל שפירא, אז שיעביר לי את הדוח, ואם אפשר אז באקסל.  

ממי אתה צריך לבקש סליחה? 

זה קל. מחילה וכפרה מכל מי שפגעתי בו שלא ביודעין. יש לי גם רשימה הפוכה, אבל זה לפרק אחר.