יבול שיא
הרפת והחלב
ציפור אבן

תקופת האבן

5 דק' קריאה

שיתוף:

לטל חזן ממושב גבעת יערים, הייתה ילדות רגילה של שנות ה-70. כשהתגייס לצבא רצה לצנוח, אבל לא התקבל לצנחנים. אז התחבר לגדוד שריון, וסיים כסגן אלוף מפקד גדוד טנקים. במילואים ביקר במנסרות אבן, והתאהב בעבודה באבן. על הסלע העצום בחצר ביתו שהימם אותו ביופיו ועל הפועל הזקן שהיווה לו השראה, בהמשך.

"הייתה לי ילדות רגילה של שנות ה-70. הרבה בחוץ מעט בפנים. מספר טל חזן, איש של אבנים שעוסק בפיסול סביבתי, הקמה ועיצוב מצבות, עיצוב אנדרטאות ומונומנטים. "היינו עובדים מעט בחצר, עוזרים לסבתא בלול, משחקים במגרש ורצים לראות ריצ'רץ'. "  

בצבא, הדבר היחיד שרציתי היה לצנוח, אבל לא התקבלתי לצנחנים. לאחר שלושה שבועות בהן ביליתי בבקו"ם, שלחו אותי לחיל האוויר, להיות איש טכני. סירבתי להיות ג'ובניק ישבתי בכלא ואחר כך הייתי מהמאושרים שהלכו לשריון. אהבתי מאוד את השריון ואת האנשים שם. סיימתי כסגן אלוף מפקד גדוד טנקים. במילואים בזמן תעסוקה בשטחים, ביקרתי בהרבה מנסרות אבן ופגשתי הרבה חרשי אבן.  בסוף ימי המילואים הייתה לי אפיזודה קצרה ומאוד מלמדת בדובר צה"ל.  אגב את אשתי הכרתי בגבול לבנון. היא הדריכה חיילים שלי שהיו במארבי טנקים.  

מתי התחלת להתעניין באבנים? 

אני חושב שכל חיי הייתה בי הערכה לעבודת כפיים וליצירה. היה לנו בחצר סלע עצום. תקוע באמצע הגינה. כילד קטן היה מרשים לראות פועל ערבי זקן, כפוף, שובר את הסלע בפטיש ואז הופך אותו לטרסת אבן מדהימה ביופייה.  

בשנות ה 90 בנינו בית אבן ולמדנו המון על הנושא. הלכנו לכל טיול אפשרי בירושלים מטעם יד בן צבי. קנינו את כל ספרי קרוינאקר על אדריכלות ובניה בירושלים.  

הדבר המשמעותי במשיכה שלי לאבן היה לימודי ארכיאולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. כשאנו מבקרים באתר עתיקות, נניח רומי, אנו מתפעלים מהעוצמה ומהיופי. אני שאלתי תמיד איך הם עשו זאת. ובליבי פנימה הוספתי שגם אני רוצה לעשות זאת. וכך היה. כשעבדתי כארכיאולוג ברשות העתיקות קניתי את סט האיזמלים הראשון שלי. הכרתי היטב את עובדי השימור ולמדתי מהם הרבה.

טל חזן בעבודה
טל חזן בעבודה. צילומים: אלבום פרטי

"יש אבנים עם לב אדם" 

כדי להבין קצת יותר, אני חייבת לשאול: מה מיוחד באבנים מבחינתך? מה הן מספרות? 

האבן הייתה לאורך ההיסטוריה החומר המרכזי בבניה. בתים,  ארמונות, וכלים.  ברשות הפלסטינאית עד היום זה הענף הגדול והחשוב ביותר. כשאני אומר 'חשוב' אני מתכוון לחשיבותו למורשת התרבותית שלהם.  היצירה באבן שונה מתחומי אמנות אחרים. האמן הולך וגורע. הוא מקבל גוש גולמי ומוציא מתוכו פרט. הפוך נגיד מחימר או קרמיקה. שם האמן הולך ומוסיף. אני חושב שהאבן זה החומר שמתיישן הכי יפה.  

לא סתם אנחנו מבקרים ברחוב המייסדים במושבה כזו או אחרת. במושבות הטמפלרים או ביפו או בירושלים. או מבקשים למשש אריה מאבן בכיכר העיר. אנחנו נהנים לשבת על ספסל אבן מאסיבי מאשר על ספסל עץ סטנדרטי. האבן היא החומר המרכזי שמושך את כולנו. בארץ או באירופה.  והיום האדריכלים במרחב הפרטי ובוודאי במרחב הציבורי מוציאים אותה מחיינו,  ממש בכוח.   

ומה לגבי הצד הטכני של האבנים? יצא לך לעבוד מול אדריכלים בתכנון עירוני?  

עבדתי כמפקח עתיקות וארכיאולוג ביו"ש. כשפרצה האינתיפאדה השנייה היה קשה מאוד להמשיך. למדתי לתואר שני באוניברסיטה העברית בניהול, ועבדתי תקופה משמעותית מאוד כמזכיר גזבר של יישובים.  

הפיסול באבן היה תחביב שליווה אותי לצד העבודה בשלטון המקומי. המשכתי לפסל כל הזמן.  מאידך ראיתי במו עיני איך האבן מאבדת את מעמדה לבטון, מתכת וזכוכית. וכמובן התחרות הקשה ביותר היא לאבן המתועשת. אם כי לא ראיתי במרכז פרג או מרכז פריז גדרות אבן מתועשת… 

למזלנו במקומות בהם יש כסף עושים מאמץ לשנות זאת. לדוגמה בלא מעט יישובים שעשו ריצוף בלבני אקרשטיין מתועשות, או מדרכת אספלט, עוקרים את הישן ומחליפים באבנים קשות כמו בזלת וגרניט. כמו באירופה וכמו בירושלים.

טרקטור מפוסל באבן עבודה של טל חזן והצוות
טרקטור מפוסל באבן עבודה של טל חזן והצוות

פגישה עם סתת  

לטל עסק מצליח לבניית מצבות, אנדרטאות ופיסול סביבתי בשם 'טל חזן מצבות יפות'. אבל מדוע אדם בוחר לעבוד דווקא בתחום המצבות. תחום שיכול להיות "אפל" או עצוב?   

ניסיון וטעיה. כשבנו את שלב ב בהר אדר. מאות בתי אבן בבני ביתך. עברתי בעשרות בתים והצעתי עבודות פיסול וגילוף שישובצו באבני הכניסה לבית. במזוזות, במשקופים ובספי החלונות. בדיוק כפי שקיים בירושלים. לא הצלחתי למכור אפילו אבן אחת.    

וזה לא רק בחזיתות מבחוץ. בכל בית באירופה בו יש קמין. מצפים אותו באבן. כאן זה קורה מעט מאוד.  רגע לפני  שוויתרתי על התחום פגשתי במקרה סתת אבן. טיילנו במושבה הגרמנית בחיפה, ושמעתי דפיקות פטיש. הלכתי בעקבות הקול ופגשתי את מי שיהיה המנטור המקצועי שלי עד היום. פגשתי כתבן אותיות בבית מלאכה קטן למצבות.  בעקבות המפגש החלטתי לנסות את ענף המצבות והאנדרטאות.  

את המצבה הראשונה שלי חרטתי בפטיש ואיזמל. כיום אני יודע שזה היה טירוף. יש לי חברים טובים- קולגות, קבלני מצבות 30 שנה בתחום,  שלא החזיקו פטיש ואיזמל ביד….  

מאז התפתחתי מאוד. ויש לבית המלאכה את כל הציוד המתקדם ביותר לחריטת אותיות לחיתוך ולעיבוד אבן.  

אנחנו מתרכזים במצבות אבל שמחים לקבל כל עבודת אמנות מיוחדת באבן. ענף השיש למטבחים מתרכז אך ורק בעבודות עד 3 ס"מ עובי. אנחנו לעומת זאת נעבוד במידות עבות הרבה יותר.  

מה זה אומר עיצוב מצבה? ומה המשמעות של בחירת אבנים נכונות?  

העיקרון המנחה של העסק שלי שהעבודה תהיה יפה ואיכותית. זה יכול להיות שלט זיכרון והנצחה, מצבה, אנדרטה, היפופוטמים ענקיים מאבן שפיסלנו לגן משחקים, או דוכן חזן לבית כנסת.  

אני אעשה כל מאמץ למכור את העבודה באבן איכותית. אבן איכותית היא אבן דולומיט או שיש או גרניט.  

ההצעה ללקוח היא לנסות להבין איך האבן תראה עוד 10-20 שנה. ולעשות מאמץ מנטלי לדמיין איך נרגיש כאשר האבן משנה את צבעה ומעלה פטריה.  

את המלון הסקוטי בירושלים בנו ב 1925 באבן קבטיה. אבן לבנה, יפה ורכה. האדריכל ביקש אבן רכה בכוונה על מנת שתתיישן מהר והמלון יקבל חזות עתיקה ורומנטית.   

לעומת זאת אם נעמוד מול מצבה לאחר 15 שנה ולא נצליח לקרוא מה כתוב, זאת תהיה עוגמת נפש.  

איך אנשים מגיבים כשהם שומעים על עיסוקך? 

תמיד יש משהו חכם לומר… התרגלתי. אבל הם בדרך כלל מפספסים. הכרת התודה של משפחה בזמן כל כך קשה היא לא משהו שאנחנו מכירים. העיקרון הראשון בעסק שלי, ממש הייעוד, הוא לעשות טוב לאנשים. רק אחר כך בא העיקרון השני של לעשות את עולמנו יפה יותר.  

במה מצבה או אנדרטה יכולה לספק נחמה?  

תהליך היצירה מרפא. המעורבות בכל שלב אפילו בתמונות עוזר מאוד. משפחות שמגיעות לבית המלאכה שותפות בתהליך וזה עוזר להם.  

טיפוח גינה ושתילים יפים עוזר מאוד. בהרבה מצבות אני יוצר אלמנט עם מים שדורש מילוי ומעט ניקוי. לצד הפעולה האקטיבית, מצבה יפה מחומר איכותי תמיד תישאר יפה.  

אני יודע היטב מה אנשים ירצו למשש ואז אני מחליק את השטח הזה. חומרים כמו זכוכית או קרמיקה צבעונית או פסיפס יישארו לנצח בצבעים עזים.  וזה יוסיף עוד יותר כאשר האבן תאבד מהגוון המקורי. זה גורם לנו להפתעה ולקסם כשבאים לפקוד את האבן.  לא מעט אנשים יבקשו אפילו אחרי שנים להוסיף פרח קרמיקה צבעוני על האבן.   

ומה התוכניות שלך לעתיד?  

אני מניח שהילדים שלי ימצאו את דרכם לא בעולם האבן. עוד 7 שנים בדיוק, בגיל 60 תמצאו אותי ביריד האמנים בנחלת בנימין בתל אביב. אני אמכור אבנים מגולפות. את העסק אני מעביר לעובדים שלי כמעט בחינם.  

בניגוד לבלגן בנחלות במושבים, אנו עושים הכנה לכך כבר היום. קראנו לפרויקט העברה בין דורית. חלק הם יקבלו בחינם וחלק יקנו ממני במשך תקופה ארוכה. אני יודע שאבני היסוד של העסק והערכים שלו ימשיכו גם שלא אהיה שם.   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ביום שני בשבוע הבא ה-9.9.2024 יתקיים הכנס השנתי של חברת "החקלאית". במעמד הכנס יהיה נוכח מר אורן לביא – מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון. אתם מוזמנים להגיע ולפגוש את הלקוחות, עובדי הענף, הרופאים המובילים
< 1 דק' קריאה
אתמול (יום ד') נערך כנס רפתנים של חברת "הרמן פרוג'קט" בקיבוץ סעד עם מעל ל-80 משתתפים. הקיבוץ אירח את הכנס, ולנו היה חשוב לערוך את האירוע, דווקא בעוטף, דווקא עכשיו. הכנס היה מוצלח מאוד
< 1 דק' קריאה
שלוש בוגרות בית הספר לעיצוב בחיפה הקדישו את פרויקט הגמר שלהן לקיבוץ. מיחסי אהבה שנאה לחינוך המשותף, דרך מבט מורכב של הטוב עם הרע ועד תכנון מחוץ לקופסא לקיבוצים שנפגעו בשבת השחורה  *תמונה ראשית:
3 דק' קריאה
הקו המפריד בין תהליכי העברה בין־דורית  האינטראקציה המיוחדת שאני מקיימת עם משפחות במושבים בענייני העברה בין־דורית, זיקקה אצלי כמה עקרונות שאני משוכנעת בכוח שלהם להשפיע על התהליכים המאתגרים. העקרונות האלה כל כך משמעותיים, שכשהם
4 דק' קריאה
דני גבאי, חבר מושב מרחביה, דור שלישי למייסדים, מספר על ההתיישבות בעמק יזרעאל, על תולדות המושב ועל משפחתו * הוא מציין בדבריו, שבמושב מרחביה היה רצף של התיישבות מאז 1911 ועד היום * רעייתו
8 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן