בטקס הענקת "אות המציל היהודי" שיערך בקיבוץ הזורע ב-13 בדצמבר יוענקו תעודות לציון גבורתם של יותר מ-200 מחברי המחתרת של תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, בהם קיבוצניקים רבים
אין מי שלא מכיר את אות "חסידי אומות העולם" המוענק על ידי "יד ושם" לגויים שעזרו להציל יהודים בתקופת השואה. אך מי מאתנו מכיר את "אות המציל היהודי", אות הוקרה אישי ליהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה שניתן על ידי "הוועדה להוקרת גבורתם של היהודים שהצילו יהודים בשואה" יחד עם "בני ברית העולמית"?
לא בכדי רובנו לא מכירים ולא שמענו על כך, כיוון ש"יד ושם" אינו מכיר ואף התנגד, עד כה, להוקרה אישית למצילים היהודים. בחוק יד ושם אין אזכור לאותה גבורה. בשנת 2001 הוקמה ועדה שביקשה לקדם את הנושא ולשנות את החוק במטרה להביא למודעות ולהכרה של אותם יהודים, שפעמים רבות תוך סיכון עצמם, הצילו יהודים רבים אחרים.
החל משנת 2011 מוענקת תעודת "אות המציל היהודי" ביום השואה. ועדה שבוחנת כל מקרה על פי קריטריונים שנקבעו העניקה עד היום את האות ל-580 יהודים מרחבי אירופה: מבלגיה, צרפת, יוון וארצות נוספות. "מתוכם" אומר יובל אלפן, פעיל מרכזי בעמותה לחקר מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה, "קיבלו את האות 127 מחברי אותה המחתרת".
בשנה האחרונה פעלה העמותה על מנת להעניק את האות לעוד רבים מאנשי המחתרת שפעלה בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה. רובם ככולם כבר לא בין החיים.
בטקס שיערך באולם המופעים שבקיבוץ הזורע בנוכחות שגריר הונגריה בישראל, יוענקו 211 האותות לקרובי משפחתם של המצילים מהונגריה, מתוכם 158 חברי תנועות נוער החלוציות שעלו אחרי המלחמה לישראל והיו ממקימי קיבוצים (יחיעם, געתון, כפר החורש, יסעור, העוגן, עין דור, גבעת ברנר, שמרת, פרוד, הגושרים, כינרת, כפר גליקסון ועוד).
"עשינו מאמצים לאתר כמה שיותר קרובי משפחה של מקבלי האות" מספר יובל "ומצאנו עד כה 92 קרובים שמתרגשים לקבל את האות בשם ההורה או הסב".
יובל הוא בנו של משה אלפן (פיל), בעברו חבר קיבוץ העוגן, שהיה חבר ואחד ממנהיגי תנועת המחתרת ההונגרית, שכללה עשרות בני נוער ובהם חברי השומר הצעיר, בני עקיבא, דרור הבונים, מכבי הצעיר והנוער הציוני שפעלו יחד במטרה להציל את חבריהם ויהודים רבים. "תנועת המחתרת בחרה במודע, בשל התנאים ומשום שהיה ברור כי סוף המלחמה קרב, שלא לאחוז בנשק, וחלף לחימה על הכבוד היהודי, לחימה על העם היהודי".
ההצלה הגדולה
עם השתלטות גרמניה הנאצית על הונגריה במרץ 1944 ירדו חברי תנועות הנוער למחתרת, כאשר הם מחליפים את זהותם ל"ארית" באמצעות תעודות מזויפות. הצורך בתעודות מצילות חיים החל כבר ב-1942 עם הגעתם של פליטים מצ'כוסלובקיה ופולין. תעודות לידה ותעודות זהות זויפו בדרכים מגוונות וכאשר נכנסו הגרמנים להונגריה כבר הייתה מוכנת לפעולה המעבדה לייצור תעודות של המחתרת, שהפכה ל"מפעל" וסיפקה תעודות בדויות כמעט לכל דורש.
אנשי המחתרת פעלו בדרכים שונות להצלת יהודים: הבריחו את חבריהם לגבול לרומניה במבצע שנקרא בשם הקוד "טיול"; שלחו שליחים להזהיר את הקהיליות היהודיות ממה שעלול לקרות (ואכן קרה); הקימו כ-50 בתי ילדים וסיפקו מזון לגטאות. חברי המחתרת הצליחו להוציא ולהציל את חבריהם שנאסרו בבתי כלא ובמרתפי עינויים. "המבצע הגדול של הצלת 120 חברי המחתרת שנתפסו ונכלאו בכלא ברחוב מרגיט והיו מיועדים להוצאה להורג הוא אחד מהסיפורים ההרואיים שקשה להבין היום כיצד בוצע". עשרות אלפי תעודות חסות ("שוצפאס") שסופקו ליהודי בודפשט לקראת סוף המלחמה הצילו רבבות בני אדם.
בתוך הוויכוח על דרכי ההצלה בהן יש לנקוט כונתה פעילות תנועות הנוער "הקו הקטן", (לעומת "הקו הגדול" – חלוקת הסרטיפיקטים הממוסדת והמו"מ להצלה ע"י הועד להצלה). ההיסטוריה מלמדת שה"קו הקטן" היה לפעילות ההצלה הגדולה ביותר של יהודים בידי יהודים בתקופת השואה. הודות להחלטתם האסטרטגית להצלת יהודים ולא למאבק בנשק, ניצלו רבבות יהודים.
מה ידעת כילד על מה שעשה אביך?
"ההורים לא סיפרו כלום, ידעתי במעורפל. עשרות פעמים במשך חיי שמעתי 'אבא שלך הציל את החיים שלנו'. אבל כילד ונער לא הבנתי ולא התעניינתי. כיום אני בגיל שזה מרתק אותי. רק לפני ארבעה חודשים נחשפתי ל-40 עדויות של חברי המחתרת משנת 1989. ביניהן מצאתי עדות של אבי ביד ושם שמספרת גם על היחסים עם קסטנר. אני עדיין מטולטל מזה".
מהעדות למד יובל שאביו שכונה במחתרת "פיל" למד באוניברסיטה בפראג וסולק ב-1939, עקב החוק שהגביל לימודי יהודים במוסדות להשכלה גבוהה (נומרוס קלאוזוס). לחברתו הגויה כתב שהוא מנתק עימה את הקשר ושבשנים הקרובות לא כדאי לה להיות בקשר עם העם היהודי. "מאוחר יותר הייתה לו חברה נוספת השם יהודית שנתפסה עם אחיותיה והוריה על ידי הגרמנים ויחד הושמו במחנה לפני משלוח. בעזרת חבר גוי הצליח אבא להיכנס למחנה. הוא מצא אותה ורצה להבריח אותה ואת אחיותיה, אך הן לא הסכימו לסכן את הוריהן ולהשאיר אותם מאחור. למחרת הן נשלחו במשלוח מתועד של 999 נשים ונשלחו לאושוויץ ושם הושמדו".
יובל מספר שבסילבסטר של שנת 1943 נערכה ועידה של השומר הצעיר בסלובקיה בה דנו בגורל העם היהודי. היו להם כבר עדויות מוצקות על ההשמדה בפולין. בוועידה הוחלט כי חלק מאנשי התנועה יצטרפו למרד המזוין בסלובקיה וחלק ינסו לעלות באופן לגאלי או אי לגאלי לארץ ישראל. "הוחלט גם כי על אבי: משה אלפן (פיל) ועל רפי בנשלום (פרידל) לעבור להונגריה, להנהיג שם את התנועה ולעזור לפליטים שהגיעו לבודפשט". הם עשו זאת והפכו למנהיגים של אותה מחתרת שקמה כמה חודשים אחר כך.
מאבק לא מזוין
יובל אלפן מעריך שבין 40 ל- 50 אלף יהודים ניצלו בעזרתה של המחתרת ההונגרית בתקופת השואה. מעשיהם של חברי המחתרת לא זכו להכרה הראויה. יש לכך סיבות רבות ומגוונות. הסיבה העיקרית אולי היא אתוס הלוחם שניסו כאן להחדיר באומה המתחדשת. הפלמ"חניק היה הגיבור, אנשי מרד גטו וארשה שתפסו בנשק ונלחמו על הכבוד היהודי הפכו לסמל. אנשי אותם תנועות נוער, שהחליטו לפעול בהונגריה, לקראת סוף המלחמה והחליטו על הצלה ולא על מאבק מזוין – הפסידו את המאבק על ההיסטוריה.
"כשחברי תנועות הנוער הגיעו ארצה הם סיפרו את סיפור ההצלה ומעשיהם בהונגריה, שאל אותם מאיר יערי, מנהיג מפ"ם, 'מה בעצם עשיתם? זייפתם תעודות?' הם הבינו שלא מבינים את גודל המעשה שעשו ונדמו. לא הבינו כי אלה היו חברי תנועות נוער, צעירים וצעירות, שסיכנו את עצמם יום יום, במשך כמעט שנה, פעלו תחת מסווה תוך חירוף נפש והצילו בתושייתם רבבות מבני עמם. אות ההוקרה הניתן כעת לכה רבים מחברי אותה מחתרת הוא מעשה קטן אך הוא בדרך הנכונה להכרה בגבורתם ובצדקת החלטתם –הצלה!".
הזמנה לטקס שיערך ביום שלישי, 13.12.2022 באולם המופעים של קיבוץ הזורע ניתן למצוא ב:
http://m1944event.aitech.co.il/
היהודים שסיכנו את עצמם
בין מקבלי התעודות יהיו דייזי הפנר מגבעת ברנר ושרה אפשטיין מנגבה, שורדות מחתרת הצלה של שנת 1944 וחביבה ארני מבית העמק שתקבל את האות בשם בעלה אשר ארני
מי שתגיע לטקס בליווי 12 מבני משפחתה היא חביבה ארני (94) מבית העמק שתקבל את האות בשם בעלה אשר ארני. ארני היה חבר המחתרת בהונגריה והיה מבריח קבוצות קטנות אל גבול רומניה, בתחילה בעצמו ובהמשך בעזרת מבריח, עד שנאסר בידי הגסטפו בעקבות הלשנה. לאחר חודש במאסר חזר לפעילות ונתפס שוב. הוא ישב בבית הסוהר ארבעה חודשים ויצא לחופשי כאשר סוהריו ברחו עם התקרבות הצבא הרוסי. "הוא חזר לבודפשט ושם הכרנו. הייתי נערה צעירה בת 15 ודי מהר נעשינו חברים" מספרת חביבה. "היינו חברים בתנועת דרור הבונים וניסינו לעלות לארץ. הגענו למחנה המעצר בקפריסין, שם נולדה בתנו הבכורה. הגענו לארץ לקיבוץ מעגן ובהמשך הקמנו את בית העמק. מאז אני כאן".
ארני נפטר ב-2003 בגיל 70 ובמהלך חייו קיבל מספר אותות על היותו פעיל במחתרת גם מההונגרים. "הוא חשב שמגיע את מלוא הכבוד לאנשים לא יהודים שהצילו יהודים, אבל שגם יהודים סיכנו עצמם על מנת להציל יהודים אחרים".
לאשר וחביבה שלושה ילדים, 13 נכדים ו-18 נינים. "הילדים שלנו מכירים את הסיפור וגם הנכדים, הודות לספר שכתב על חייו וגם על פעילותו במחתרת".
הרשימה של אייכמן
מי שתעשה את כל הדרך מנגבה ותקבל את האות היא שרה אפשטיין, שבדצמבר תחגוג 97. שרה הייתה בתנועת השומר הצעיר וחלק מהמחתרת שפעלה בהונגריה וחיה שם בזהות בדויה הודות לתעודת זהות מזויפת. שרה מספרת שבשל מראה ה"יהודי" ומפחד להיתפס נמנעה להסתובב ברחובות. בתחילה שכרו היא ואחותה, כל אחת בזהות מזויפת אחרת, דירה ובהמשך עבדה כמבשלת אצל משפחה. "בשלב מסוים הודיעו שמתארגנת קבוצה תחת ההסכמים שעשה קסטנר עם הגרמנים, קבוצה שתגיע ברכבת דרך ספרד לישראל. הייתי בת 19 ובהריון ועליתי על הרכבת, למרות שלא היה ברור בכלל שהגרמנים יכבדו את ההסכם. הרכבת עצרה ואנחנו מצאנו עצמנו בברגן בלזן, גרמניה, שם חיכינו לאשרות עלייה. היו שם השמנה והסלתה של יהדות הונגריה, קיבלנו אותו האוכל כמו שאר האסירים, אך לא צורפנו למחנה העבודה והצלחנו לקיים 'אוניברסיטה פתוחה' ולשמוע הרצאות על הדרגשים בצריפים. לאחר שישה שבועות הגיע אייכמן עם רשימה של 300 איש כדי להוכיח שהעסקה מתקיימת. התנועה החליטה להוציא משם את מי שבריאותית היה בסיכון גבוה. נשלחנו לשוויץ, שם הגיע אליי חבר מהנהגת התנועה ודרש שאעבור הפלה. לא ידעתי אם אפגוש עוד בחיים את בן זוגי ולכן בחרתי להמשיך בהריון". בהמשך שבה והתאחדה שרה עם בן זוגה יהושע אפשטיין ("מעולם לא התחתנו ושרדנו בלי הניירות 68 שנים יפות"), בתה הבכורה נולדה בשוויץ ויחד עלו לארץ והיו ממקימי קיבוץ נגבה. לשרה שלוש בנות, תשעה נכדים ו-25 נינים.
"אימא כבר לא נוסעת" מספרת דרורה בתה. "החלטנו שלמרות שזו לא נסיעה קלה, היא מאוד חשובה ואסור להחמיץ את הטקס".
ילדה בת 14 נשלחת למשימות
דייזי הפנר (93) מגבעת ברנר, הייתה אז בקושי בת 14, חברת בתנועת נוער ציוני ובהמשך בתנועת דרור הבונים. כנערה צעירה שידעה הונגרית נשלחה למשימות שונות "היו כאלה שליוויתי לרכבת כי חשבו שפחות מעורר חשד להיראות בחברת ילדה. אספנו תעודות מזויפות וכל מיני נתונים, אותם היינו מביאים לחנות קטנה לרקמה שבמרתף שלה שוכפלו התעודות המזויפות".
זה לא היה מפחיד?
"היה מסוכן, אבל הייתי גאה במה שעשיתי. קשה להסביר, זה לא היה מאורגן כמו פה כשיש צבא. הגיעו אלינו יהודים שברחו מטרנסילבניה ומסלובקיה שידעו כבר מה קורה. מי שהנהיג את המחתרת היו בעצמם אנשים צעירים שלא היה להם רקע צבאי ובכל זאת ארגנו את התנהלות תנועות הנוער, פעלו כפי שהבינו והצליחו להציל המון אנשים. אותי שלחו לפה להביא אוכל ולשם להביא תעודות, ללוות אנשים לרכבת. היו כמה שליוויתי שפגשתי בארץ והיו כאלה שלא פגשתי שוב".
גם דייזי קיבלה פתקה ועלתה על "רכבת קסטנר". לישראל הגיעה עם בעלה הראשון ב-1949בתחילה לקיבוץ מעין צבי ובהמשך לאלונים.
לדייזי ארבעה ילדים (ועוד שניים של בעלה השני), שמונה נכדים ו-11 נינים.
