ד"ר שמואל עובדיה ממושב כרמי יוסף רכש את אהבתו לחקלאות בבית הספר "מקווה ישראל" * עובדיה הוא חוקר, מדריך ויזם בתחום הגנת הצומח בכרמים * למרות הזמן הרב שהוא מקדיש לעבודתו בחקלאות, הוא תמיד מצא זמן להתנדב, הן במסגרת הצבא והן באזרחות
עם כינור ומעדר
הוריו של שמוליק עובדיה נולדו בבולגריה. אמו היתה הספרית של המלכה ג'ובנה, ואביו היה איש עסקים שנסע ברחבי אירופה. בעיצומה של מלחמת העולם, בשנת 1941, הם עלו ארצה עם שני בניהם, לאחר שקיבלו סרטיפיקט מהמלך הבולגרי בוריס השלישי. בארץ נולד בשנת 1945 בן הזקונים שלהם, שמוליק.
המשפחה התגוררה בתל-אביב. האם רחל היתה ספרית גם כאן וקיבלה לקוחות בביתה. האב חיים היה שומר בניין במשך שנים. שמוליק הילד למד לנגן בכינור במשך שש שנים, מגיל חמש עד אחת-עשרה. במשך ארבע שנים ניגן עם יצחק'לה, לימים, הכנר המפורסם יצחק פרלמן.
שמוליק, שנולד להורים מבוגרים, התחנך שנתיים בקיבוץ גבת, שם למד בכיתות ז'-ח'. אחר כך שב הביתה והתקבל ללימודים בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל". כמו שאר חבריו ללימודים למד חצי יום ובצהרים יצא לעבודה לחצי יום.
"בית ספר 'מקווה ישראל' עיצב אותי," מעיד שמוליק. "שם התאהבתי בחקלאות. כבר אז כיוונתי את עצמי לתחום הגנת הצומח, בו אני עוסק עד היום. עבדתי בכרם ובירקות. שם הבנתי מהי אחריות." הוא ממשיך לציין את תרומת המוסד החינוכי הזה: "שם קיבלתי ממש ארגז כלים לחיים,"
עוד דבר שהוא קיבל ב"מקווה ישראל" – את הכינוי "כבש". וזה בזכות התלתלים הבהירים שעיטרו את ראשו. כינוי זה מלווה אותו עד היום, בעיקר במעגל חבריו בוגרי ב"מקווה ישראל", ששומרים על קשר הדוק עד היום.
"הוא תמיד שריונר"
שמוליק התגייס לצבא ושירת כטנקיסט בחיל השריון: "התחלתי כנהג טנק והתקדמתי בתפקידים," הוא מספר. "עברתי קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים. השתחררתי מ"מ טנקים. במלחמת ששת הימים הייתי מ"מ טנקים ולחמתי בסיני, בגזרה המרכזית של אריק שרון. לאחר המלחמה השתחררתי מהצבא הסדיר."
לאחר השחרור מהצבא החל שמוליק ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. יש לו תואר ראשון בהגנת הצומח. אחר כך למד לתואר שני והתמחה במחלות צמחים. לקראת סיום הלימודים (1971), החל לעבוד במקביל בחברת כימיקלים בתחום חומרי הדברה לחקלאות.
במלחמת יום הכיפורים שימש שמוליק בתפקיד מ"פ טנקים במילואים. "נלחמנו בגזרה המצרית. בניגוד לששת הימים, המלחמה הזו היתה קשה עם נפגעים. לאחר סיומה היינו מגויסים ונשארנו בסיני במשך עוד חצי שנה."
בסיום המלחמה היה מצב חיל השריון בכי רע, כיוון שקציני שריון רבים נהרגו: "לכן התנדבתי לחזור לצבא הקבע," מספר שמוליק. "עזבתי את עבודתי וחזרתי לשרת בצבא הקבע במשך כשנה וחצי. לאחר שהשתחררתי (1976) מוניתי למג"ד טנקים במילואים ולשמחתי התקבלתי למקום העבודה הקודם.
באותה תקופה בנה שמוליק את משפחתו. הוא התחתן שבוע לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1975 נולדה בתו מיכל ובסוף שנת 1976 נולדה בתו נועה. אז עוד התגורר עם משפחתו ברחובות ובשנת 1990 בנה את ביתו בכרמי יוסף, מושב שהיה פרויקט מיוחד לחקלאי רחובות ונס-ציונה.
עצמאי בשטח
"בשנת 1994 עזבתי את מקום העבודה והתחלתי לעבוד כפקח עצמאי בתחום הגנת הצומח בכרמים. תוך כדי עבודתי חזרתי ללימודים במסגרת התואר השלישי (דוקטורט), וביצעתי מחקר אפידמיולוגי על מחלה חשובה בכרם (קימחון)," הוא משחזר.
שמוליק עוסק במספר תחומים כעצמאי. עד לפני כשנתיים היה אחראי ב'יקבי כרמל' (לשעבר 'כרמל מזרחי') על כל תחום הגנת הצומח בכרמים. ביחד עם הצוות המסור שלו היו מבצעים ניטור מזיקים באזור השפלה. "אנחנו מבצעים גם ניסויי הדברה עבור חברות הכימיקלים לצורכי רישוי וצבירת ידע וכן ניסויים בתוכניות מחקר שונות. המטרה הסופית," מציין שמוליק, "היא להפחית את השימוש בחומרי הדברה." בנוסף הוא יועץ לחברות סטארטאפ בנושאים שונים, כמו פיתוח תכשירים ביולוגים, שימוש במצלמות חכמות לשיפור הניטור ועוד.
בשנים האחרונות החל ביוזמה חדשה: "לפני חמש שנים נחשפתי בספרות למכונה, אשר מזרימה אוויר חם לשיפור חנטה בגפנים. הדבר מתאים לקליפורניה, שם האביב בעת הפריחה קר וגשום, החנטה נפגעת וטיפולי החום עוזרים לשיפור החנטה. ראיתי אפשרות לנצל טכנולוגיה זו דווקא בתחום הגנת הצומח בכרמי יין."
שמוליק קנה מכונה כזו בשיתוף עם "יקבי כרמל": "התחלנו לבצע במשך שנתיים ניסויי היתכנות ויעילות של מפוח חום להדברת מספר פגעים (מחלות ומזיקים) בכרם, והתוצאות היו מאוד מבטיחות. מאוחר יותר התוצאות הראו כי בעזרת שימוש נכון במפוח, ניתן לקבל הדברה יעילה של הפגעים ולהפחית את מספר הריסוסים בחומרי הדברה בלמעלה מ-50%, ללא כל נזק לגפנים."
לשמוליק יש היום שתי מכונות כאלו לכרם והוא מתעתד להפעיל אותן בשנה הקרובה באופן מסחרי בשני אזורים – מכונה אחת בשפלה ואחת בצפון.
מאחר שהטכנולוגיה של האוויר החם נמצאה כבעלת פוטנציאל חשוב, הוא יזם תחום נוסף: "יעילות מפוח החום בכרם העלתה את האפשרות לבדוק את התאמת הטכנולוגיה הזו גם לירקות, שם המחסור בחומרי הדברה יעילים בגידולים מסוימים ממש קריטי. השנה בניתי (במפעל מסגרוּת ובעזרת חברת גז) מפוח חום לירקות בשטח הפתוח, המסוגל להזרים אוויר חם מאוד (200 מעלות), ועכשיו אנחנו מתחילים לבדוק את הבטיחות והיעילות בגידול ירקות שונים.
"אין לי ספק," מוסיף שמוליק, "כי לטכנולוגיה החדשה של האוויר החם יהיה מקום חשוב כאמצעי נוסף בהדברת פגעים בגידולים שונים, בגלל יתרונותיה הרבים בהדברה משולבת ובכל ההיבטים הבריאותיים והסביבתיים ללא פגיעה בגידולים רבים."
מתנדב מצטיין ב"עלם"
בשנת 1992 השתחרר שמוליק ממילואים כסמח"ט טנקים: "חיפשתי תחום לפעול בו, והגעתי לעבודה עם נוער בקהילת עולי אתיופיה בשכונת קריית משה ברחובות, וזאת במסגרת עמותת 'עלם' (עמותה לנוער במצבי סיכון). הנערים היו בני 12 עד 14 – המפגשים היו אחת לשבוע.
"בתחילה זה היה עבורי מסע אל הבלתי נודע, כי לא עבדתי עם נוער קודם לכן," אומר שמוליק, "אבל בהמשך עשיתי אתם כמה פרויקטים חשובים. ראשית, הכשרנו שטח ריק ומוזנח מאחורי מועדון הנוער ששימש עבריינים, והקמנו בשטח זה גינה קהילתית. הוספנו חממה קטנה, פינה לגידול ירקות, ריהוט גינה ונוצר מקום מתאים לפעילויות בחוץ."
בתכנון הגינה ובהקמתה נעזר שמוליק בעיריית רחובות ובחברים רבים שתרמו מכספם וכישרונם בהקמת גינה זו. שמוליק מציין את המטרות שעמדו לנגד עיניו, כמובן תוך תיאום ציפיות עם החניכים: "הכוונה לקיים בגינה פעילות מקצועית וחברתית במהלך השנה ולתחזק אותה על ידי בני הנוער (ומתנדבים). לקיים סביבת פעילות מקצועית הכוללת גידול ירקות בחוץ ובחממה ולמידת הנושא על ידי סיור במשתלות." ועוד הוא מוסיף: "פעילות הנערים בגינה מביאה לידי ביטוי ערכים כמו: עבודה, התמדה, אחריות, מקצועיות, עבודה בצוות ועוד."
שמוליק קבע עם החניכים משימות בר-המצווה, שכללו תרומה לחברה, לקהילה, הכרת הארץ ומורשתה וכן פעילויות מהנות.
"התרומה לחברה," אומר שמוליק, "היא באמצעות התנדבות של הנערים לגופים או מוסדות שונים. כך יתאפשר להם לפעול ולהרגיש טוב מעצם העשייה והתרומה שלהם. גם כאן הם ירכשו ערכים, כגון: התנדבות, התחשבות, סבלנו וסובלנות. זה התבטא באופן מעשי ב'אימוץ' מחלקת הילדים בבית החולים 'קפלן'. הנערים ביקרו את הילדים החולים, שיחקו אתם ושימחו אותם בחגים. בחנוכה קישטו את המחלקה בסממני החג והביאו לילדים מתנות. בחג הפורים הם קישטו את המחלקה בליצנים ועוד קישוטים מעשי ידיהם, הגיעו מחופשים והביאו לחולים משלוחי מנות."
הנערים בהדרכתו של שמוליק תרמו גם לקהילה שלהם. הם שיפצו חדרי מדרגות בשכונה בה הם מתגוררים, שכונת קריית משה.
כאמור, אחת המשימות היתה לערוך היכרות עם הארץ ומורשתה. במסגרת זו נערכו שיחות וסיורים שונים בשפלה, ביניהם באתר לטרון, וכן ביקור ב"דיאלוג באפלה" בחולון. בצד החינוך לנתינה, שמוליק אף השכיל להעניק לנוער קבלה מאחרים והנאה – וכך הם בילו במקומות, למשל, בבאולינג, טיילו ביער, ערכו ערב הווי "על האש" ועוד.
פעילותו של שמוליק בשכונת קריית משה עם נערים יוצאי העדה האתיופית זכתה להערכה רבה גם באופן רשמי. בשנת 2009, הוא קיבל אות עמותת עלם למתנדב מצטיין ובשנת ה-70 למדינה, ביום העצמאות, הוא קיבל תעודת הוקרה והתכבד בהדלקת משואה ברחובות. שמוליק עדיין פעיל בקריית משה באופן חלקי.
חברה, לימודים ותחביבים
קשה להבין כיצד שמוליק מוצא זמן לעיסוקים נוספים בנוסף לעבודתו המקצועית בחקלאות ולהתנדבויות שלו – אבל עובדה! מזה 30 שנה הוא מתמיד ללמוד ב"מכון אבשלום", מכון לידיעת הארץ. מלבד ידיעת הארץ לומדים שם גם אמנות, היסטוריה, פילוסופיה, וכן מטיילים רבות בארץ. מובן שנוצר קשר חברי בין הלומדים יחד במשך כל כך הרבה שנים.
לשמוליק יש עוד מעגלי חברים. ראשית, חבריו למחזור מ"ג מ"מקווה ישראל" ובנות הזוג שלהם חברים בלב ובנפש עד יום. זוהי חבורה מגובשת מאוד. הם נפגשים בשמחות, בחתונות, בריתות ובר-מצווה. (היום של הנכדים) ובמקרים של צער וכאב, עוזרים זה לזה להתגבר. שמוליק הנהיג מסורת של "מפגש המקוואים" בחג הסוכות. רוב הפעמים זה היה בסוכה שבנה אצלו בכרמי יוסף – והאירוע כלל גם קריאה ב"הגדה של סוכות" ששמוליק הכין.
מעגלי חברים נוספים של שמוליק הם חבריו מהצבא, מהפקולטה לחקלאות, מהיישוב, מגבת ועוד. במסגרות אלו הם נפגשים הרבה, יוצאים לסיורים ולטיולים. בת זוגו של שמוליק מזה 35 שנים היא דידי מרום, אדריכלית במקצועה. יחד הם מבלים עם בני המשפחות שלהם, עם החברים בארץ, וגם נוסעים לעתים די קרובות לטיולים בחו"ל.
בנותיו של שמוליק מתגוררות יחסית קרוב אליו – נועה ומשפחתה בגדרה ומיכל במזכרת בתיה. "אנרגיות רבות אני משקיע היום בחמשת נכדיי," אומר שמוליק והנאה ניכרת על פניו. "הנכדים הם יואב בן 17, נואי בת 16, עידו בן 14.5, מעיין בן 14 וניתאי בן 10.5. אנחנו מטיילים הרבה ויואב הבכור עובד אתי בזמן החופשות שלו מבית הספר בכרמים. איזה כיף."
ולסיום, עיסוק נוסף של שמוליק: הוא ושני חברים מייצרים יין ביקב הקטן שהקים בביתו. אז נרים כוסית ונברך את שמוליק בבריאות טובה ובמשך חיים מלאי עניין ומשמעות.
