יבול שיא
הרפת והחלב
1 מפלסים אחת

וואמוס ארגנטינה

3 דק' קריאה

שיתוף:

במְפַלסִים, שהוקם על ידי גרעינים מארגנטינה, חגגו בגדול את הניצחון בגמר המונדיאל

"אושר גדול, אושר גדול" אומר תמיר ארז (40) ממפלסים, דוקטורנט לחינוך, חוקר חינוך, סוציולוגיה וספורט, מרצה בקריה האקדמית אונו ובמכללת קיי. תמיר הוא בן לקיבוץ הדרומי שהוקם ב-1949 בעיקר בידי גרעינים מארגנטינה, שבו גם מי שלא עוסק בספורט כל חייו כמו תמיר, שהיה בעברו שחקן כדורגל בהפועל אשקלון והפועל תל אביב, ינק את האהבה המטורפת לכדורגל.  

"מפלסים זה קיבוץ של ארגנטינאים. בתור ילד אני זוכר שעל המדרכות היו מדברים ספרדית. ערבוב של ספרדית ועברית. ארגנטינה והמסורת סביב הכדורגל תמיד איחדה את הקיבוץ. אנחנו ידועים באהבה הפנטית שלנו לנבחרת ארגנטינה" הוא אומר ומוסיף "גם בטורנירים שיש בשער הנגב מול ישובים אחרים, מפלסים לובשים את המדים של ארגנטינה ומדי העידוד בצבעי ארגנטינה, אנחנו ממש חיים את זה בקיבוץ". 

רימוני עשן 

ביום ראשון נערך גמר המונדיאל 2022 בקטאר ובמפלסים נערכו לאירוע. שלטי ענק "וואמוס ארגנטינה" נתלו ברחבי הקיבוץ, מעל 300 חברים, תושבים וילדים הגיעו לצפות בשידור שהוקרן על מסך לד ענק, 40 קילו אסאדו, 250 צ'וריסוס ועוד 250 נקניקיות חוסלו במהלך הערב שרגע לפני המתח כלל גם מתנפחים לילדים ואיפור בכחול לבן, צבעי מדי הקבוצה.   

"עבור מי שלא ינק בילדותו ארגנטינה זו יכולה להיות עוד הקרנה. האירוע נקבע עוד בטרם ידענו שארגנטינה תעלה לגמר וברור שהטירוף הוכפל", אומר תמיר, שלמרות ששלושת ילדיו ואשתו הגיעו לחגיגה הקהילתית, הוא צפה במשחק בבית יחד עם אביו ואחיו. "יש מושג בספרדית 'מופה', נאחס. לא רותמים את העגלה לפני הסוסים ואי אפשר לחגוג לפני באירוע ענק, פחדתי שהאירוע הזה יחרב את הניצחון. במשפחה שלנו יש מסורת פנטית לראות יחד כדי לא לנחס. אבא שלי עבר כמה התקפי לב תוך כדי המשחק". 

ואכן, לאחר ששלטה נבחרת ארגנטינה במגרש במרבית המשחק ועלתה ליתרון 2:0 עוד במחצית הראשונה (מסי בפנדל בדקה ה-23 ואנחל די מריה בדקה ה-36), השוותה היריבה נבחרת צרפת עם שני גולים של הכוכב אמבפה. 90 הדקות הסתיימו בתיקו והמשחק המשיך להארכה, מסי החזיר את היתרון, אך אמבפה השווה עם שער נוסף.

Screenshot 2022 12 20 120439
תמיר ארז ואביו ברוך. ראו את המשחק בבית כדי לא לעשות "מופה", נאחס

היה משחק מותח. 

"אלו חוויות נפשיות מטורפות, ומי שהיה פה עבר רכבת הרים. מעצב לשמחה, מאושר לדיכאון, ככה אנחנו הארגנטינאים 'יזע ודמעות', אם לא הולך קשה – אי אפשר ליהנות. כשחטפנו גולים הקרקע נשמטה, זה באמת סוף העולם, הרגשה נפשית קשה. היינו על האולימפוס ועוד רגע הולכים הביתה בוכים, התקצרו לכולנו כמה שנים מהחיים. היה סאונד מטורף מהמסך ובכל מקום בקיבוץ שמעו את השידור, גם שמחת הגולים וגם האכזבה".  

לאחר 120 דקות משחק הוכרע הגמר בשלב הפנדלים. ארגנטינה זכתה בתואר אלופת העולם בפעם השלישית, לאחר ציפייה של 36 שנה, וליאונל מסי, בחולצה מספר 10 בדיוק כפי שהיה מרדונה, אלוף העולם.

Screenshot 2022 12 20 120452
שקד רייז, דור רביעי לארגנטינאים במפלסים. יונקים את האהבה לכדורגל

היו חגיגות ניצחון? 

"הייתה חגיגת ניצחון, ריקודים, שירים, תופים, רעשנים לילדים ורימוני עשן, חגיגה אוטנטית מהלב והנשמה. כולם התחבקו, רקדו ושרו, קיבלנו לנר ראשון של חנוכה את המתנה הכי גדולה. אני שמח בשביל המשפחה ושמח בשביל הקיבוץ. מפלסים הוא כבר לא הקיבוץ הארגנטינאי שהיה פעם, יש פחות חברים ותיקים והרבה תושבים וחברים חדשים, אירועים כאלה הם כמו עוד חג ביומן, יש חיבור והקהילתיות מתעצמת, ספורט הוא פלטפורמה מדהימה לחיבור של קהילה. באמת אושר גדול".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

"בדרך כלל אני כותבת על אחרים," אומרת עדינה בר-אל, כתבת העיתון, חברת מושב ניר-ישראל * "הפעם החלטתי לכתוב עלי, ויותר נכון – על כל בני הדור שלי, הדור שגדל עם המדינה החדשה, הדור שהוריו
8 דק' קריאה
בצל המלחמה, ובצל הביטולים במערכת החינוך לאור המצב הביטחוני והאיום האיראני, הצליחו בתנועה החדשה בשומר החדש לקיים את מפעלי פסח המסורתיים כשהשנה המסעות היו מרגשים במיוחד.החניכים והחניכות צעדו בעקבות הגיבורים והגיבורות, וערכו מפגן הזדהות
2 דק' קריאה
בעקבות ביקורו של המחנך הנודע יאנוש קורצ'אק באשדות יעקב הוא שלח לילדי בית הספר מיקרוסקופ, מפות וציוד לימודי יקר. הילדים החזירו בחוברת בה דמיינו כיצד יסתיים ספרו "המלך מתיא הראשון" בכתבה משולבים קטעים מכתבה
3 דק' קריאה
למה חשוב שהטילים האיראנים יהיו מדויקים ואיך זה קשור לסדרת המשטרה C.S.I לאס וגאס? הרפתקאות הדי בן עמר בלילה אביבי אחד שלא ישכח   בעשר בלילה ירדה חניה זוגתי-לחיים-ארוכים מחדרה וניצבה בפתח החדר שלי.  "עשרות
4 דק' קריאה
אנשי תנועות הנוער הציוניות, אשר רבים מהם הפכו לחברי קיבוצים, פעלו ב-1944 בבודפשט להצלת יהודים תוך סיכון חייהם. בני הדור השני, "שגרירי המחתרת", פועלים כדי שמפעלם של ההורים לא יישכח *תמונה ראשית: משה אלפן,
6 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן