ערן להב, מראשוני הבנים של ניר דוד והאחיין של נתן אלתרמן, יקבל פרס מפעל חיים על תרומתו לפיתוח ענף הדיג. אחד מפיתוחיו החשובים הוא גידול של מאה אחוז אמנונים זכרים ללא שימוש בהורמונים
גם בימים אלה, כשכבר מלאו לו 86 שנים, ממשיך ערן להב מקיבוץ ניר דוד לחקור את דג האמנון ולתרום לחקלאות הישראלית. מדי יום הוא מתייצב בענף המדגה בקיבוצו, שבמסגרתו הוא חוקר ומפתח כבר עשרות שנים מכלואים של אמנונים. את הריאיון איתו ערכתי בשעת צוהרים מוקדמת, כשהוא נמצא במקום עבודתו בענף המדגה בקיבוצו. הריאיון נערך בעקבות ההחלטה להעניק לו פרס מפעל חיים מיוחד במסגרת ועידת ישראל לחקלאות, על תרומתו הרבה ופעילותו רבת השנים בענף הדיג. הוועידה תיערך בפעם ה-13, ב-6-4 בינואר, במעלה החמישה שבסמוך לירושלים.
הוחלט שכולם יביאו ילד
להב הוא מראשוני הבנים של ניר דוד, חבר בקבוצת הילדים הראשונה, שנוצרה בהחלטה של שיחת קיבוץ לאחר העלייה על הקרקע כקיבוץ הראשון שהוקם בשיטת חומה ומגדל. "בימים ההם קיבוצים היו מתכוננים לעלייה על הקרקע", הוא מספר, "ופתאום היה נולד איזה ילד יחיד שמכיוון שלא הייתה לו קבוצה הוא נכנס לכיתה א' בגיל תשע, כשכבר היו מספיק ילדים להקמת קבוצה, וזה היה מצב לא נוח. בתל עמל (שמו הקודם של ניר דוד. נ.ג.), שנוסד על ידי גרעין ארץ ישראלי, כשגילו את הבחורה הראשונה שנכנסה להיריון, התכנסה שיחת קיבוץ שבה הוחלט שכל הזוגות שיכולים יביאו ילד. כך נוצרה הקבוצה שלנו 'מעיינות', קבוצת הילדים הראשונה בקיבוץ שמנתה 12 ילדים".
תקופת הילדות והנעורים התאפיינה אצלם בחיבור לטבע ובחינוך לעבודה. "זה שהיינו ילדי טבע זה מובן מאליו", מציין להב, "כי ככה היה הקיבוץ אז. שמונה אוהלים וצריפים ובית אחד שנבנה לילדים ובו גרנו. הסתובבנו הרבה בחוץ והכרנו טוב את הסביבה. היה חינוך לעבודה. היה לנו משק ילדים, ובמשך שעה ביום עבדנו שם בגיל הילדות, וגם ניקינו את בית הילדים כפי שהיה מקובל באותם ימים. החינוך לעבודה היה גם ערך, וגם ענה על צורך בידיים עובדות. בגילים מאוחרים יותר, עד סוף י"ב, היינו עובדים בקיבוץ שלוש שעות בכל יום. היינו עובדים אחרי הלימודים, וכמובן שגם בחופשות החגים ובחופש הגדול. זה היה ברור ומובן מאליו. לאף אחד מאיתנו לא היו טענות על זה. חבל שהיום זה לא ככה. הדור שלנו, קבוצות הבנים הראשונות, מבלי שאף אחד התכוון לזה, ראה וחווה את הפרחת השממה וייבוש הביצות והפיכתם לקיבוץ עם מטעים ושדות. הסיטואציה הזאת הביאה לכך שהיה לנו אמון מלא בחברה המבוגרת, כי ראינו שהם ממשים את מה שהם מדברים עליו. ראינו במו עינינו איך האידאלים והתיאוריות שלהם מתגשמים".
האחיין של אלתרמן
ערן גדל כמו כל הילדים בקיבוץ השיתופי והשוויוני, אבל היה לו ייחוס משפחתי. אימו לאה הייתה אחותו של נתן אלתרמן, כך שמבחינתו המשורר הלאומי היה גם דוד נתן מתל אביב. "לנתן ולאימא היה קשר מאוד טוב", הוא מספר, "הפרש הגילים ביניהם היה שלוש שנים, והם גם למדו ביחד בגימנסיה הרצליה. בעיניי מה שמאפיין את היחסים ביניהם זו העובדה שנתן היה איש רוח, ואימא הייתה אדם מאוד מעשי. כשהתפצלו דרכיהם – הוא יצא ללמוד בצרפת ואחר כך הפך להיות משורר לאומי, והיא באותו זמן הלכה לתנועת הנוער ולאחר מכן הלכה עם הגרעין להגשמה בקיבוץ – הוא העריץ כל ימיו את הדרך שהיא בחרה. הקשר שלו לקיבוץ היה מאוד קרוב. הוא היה מבקר פה גם אותנו וגם את אימא שלו שלעת זקנתה עברה לחיות בניר דוד ואימא שלי טיפלה בה. היחסים בינינו לבינו היו ממש קרובים".
כמי שמכיר את הקיבוץ מראשיתו, איך אתה מתייחס למאבק "לשחרור" נחל האסי?
"לצערנו הרב המאבק לא נגמר. זו רק הפוגה. עכשיו כאילו הכול בסדר, אבל העתיד לא נראה טוב. אנחנו לא נלחמים על זכותנו או על בעלותנו על מקורות מים כאלו או אחרים. אנחנו נלחמים על הזכות שלנו לחיות בשקט, בלי שאלפי אנשים יחדרו הנה. הניסיון שלנו מעשרות שנים שבהן האסי היה פתוח לציבור, הביא אותנו להחלטה על סגירת השער בשנים האחרונות. אין פה תשתית לביקורי מתרחצים. אנשים היו משאירים פה לכלוך, דורכים על הדשאים, מחרבנים על יד כל עץ ומאחורי הבתים. זה פשוט בלתי נסבל, ועל זה אנחנו נלחמים. יש אזור של האסי צמוד לקיבוץ ואפילו חודר לקיבוץ, שהוא פתוח לציבור ובקיץ באים אליו 1,500 איש ליום. זה אומר שמי שרוצה רק להתרחץ באסי יכול לבוא לשם ואולי יהיה גוף שגם ייזום פיתוח של האסי באפיקים שמחוץ לקיבוץ. אבל זה לא מה שרוצים האנשים שמנהלים את המאבק נגד ניר דוד. הם רוצים את החדירה לקיבוץ דרך השער הצהוב. זה ברור לגמרי. ההרגשה שלי בעניין הזה לא טובה, אבל נקווה לטוב".
החבר של דג האמנון
בשנת 1955 התגייס להב לשייטת, והיה בקבוצה הצנחנים שהשתתפה כעבור שנה בקרב המתלה מול הכוחות המצריים במלחמת סיני. לאחר השירות הצבאי עבד במשך עשר שנים בגד"ש של ניר דוד וגם ריכז את הענף, ולאחר מכן למד ביולוגיה ושימש כמורה במוסד החינוכי גלבוע. מאמצע שנות ה-70, כשהוא כבר בן 40, כיהן כמזכיר ניר דוד, ואז גם החל לעבוד עם דגים במחקר ופיתוח במדגה הקיבוץ. הוא עבד בפיתוח וטיפוחי מכלואים של אמנונים, וזכה לא פעם לכינוי "החבר הטוב ביותר של דג האמנון". בשנת 2000 מונה למנהל תחנת המחקר של הדגים בגינוסר מטעם משרד החקלאות, ולאחר מספר שנים בתפקיד חזר לענף המדגה של ניר דוד שבו הוא ממשיך לפעול עד היום. "נכנסתי למחקר ולפיתוח כדי לקדם ערכים בתוך ענף המדגה בניר דוד", הוא מסביר. "מזה התחלתי ובעצם גם היום זה ככה. זאת המטרה העיקרית במחקר ובפיתוח שלי. זה שיצאה מזה גם תועלת לאחרים, מבחינתי זה בסדר גמור".
בהודעה מטעם מארגני ועידת ישראל לחקלאות נמסר כי לזכותו של להב קיימים פיתוחים והכלאות של אמנונים שונים: פיתוח מאה אחוז זכרים, פיתוח דג האדמונית, פיתוח אמנון לבן ופיתוח מכלואי אמנונים לגידול במי ים. להב מפרט ומסביר במה המדובר. "כל ארבעת הדברים האלו הן תכונות שמועילות ומקדמות את השיווק של דג האמנון ואת יכולת הגידול שלו. מאה אחוז זכרים הוא בעיניי התחום המשמעותי ביותר, והשקעתי בו הכי הרבה עבודה. אמנון זה דג שהזכרים גדלים בערך פי שניים יותר מהר מהנקבות, ולכן כדאי יותר לגדל זכרים. הנקבה מגיעה בעונת גידול ל-200 גרם והזכר ל-600 גרם. בעולם פיתחו שיטות שונות ליצור אוכלוסיות של זכרים. השיטה המקובלת ביותר היא מתן הורמוני מין מלאכותיים, שהופכים את הדגים לזכרים. רבים ממגדלי הדגים, ואני לא ביניהם, מסתירים את העובדה הזאת מהציבור. הציבור מתנגד לזה משתי סיבות: אחת, אנשים לא אוהבים לאכול בעל חיים שקיבל הורמונים מלאכותיים, גם אם זה ניתן כמה חודשים קודם לכן. יש אפילו חברות שיווק דגים, שלא משווקות אמנונים בגלל ההורמונים. שתיים, הנזקים שלטענת ארגוני השמירה על הסביבה נגרמים לסביבה, כתוצאה משימוש נרחב בהורמונים המלאכותיים שאינם מתכלים. בנוסף, ההורמון והחומרים הנלווים מעלים את הוצאות גידול הדגים. לכן חיפשו דרך אחרת והיו חוקרים לפניי שמצאו שהכלאות מסוימות של אמנונים, נותנות אחוז גבוה יותר של זכרים לעומת החלוקה הטבעית של חצי זכרים וחצי נקבות. אני הצלחתי להשתמש בידע הזה, שלא המצאתי אותו, ולהפוך אותו ליכולת מסחרית. הצלחתי לפתח מכלואים שנותנים מאה אחוז זכרים, לא רק 90-80 אחוז שקיבלו קודם, ויכולת לייצר כמויות בלתי מוגבלות של דגיגים שיהיו מאה אחוז זכרים ללא שימוש בהורמונים. היום קיבוץ ניר דוד לא משתמש בכלל בהורמונים לייצור דגי אמנון, בעוד שקיבוצים אחרים עדיין משתמשים בהם.
הראש מעל המים
מה קורה בענף המדגה לאחר הרפורמה בחקלאות שכללה הפחתת מכסים על דגים מיובאים?
"הענף ממש נלחם על חייו. שני המהלכים העיקריים של הממשלה ממש גמרו אותו: הראשון, הפחתת המכסים על כל סוגי הדגים, שגרמה לכך שהשוק מוצף בדגים והביקוש לדגי הבריכות שאנחנו מגדלים, אמנונים וקרפיונים, ממש ירד מאוד וגם המחירים. השני, העלאה דרסטית של מחיר המים. המים שאנחנו משתמשים בהם הם מים מליחים, שבכלל לא מתאימים לשתייה ולא להשקיה, ואם לא משתמשים בהם הם זורמים לירדן. ענף המדגה צורך הרבה מים. כדי לייצר קילו דגים, משתמשים בשלושה קוב מים. כיום מחיר המים המליחים הוא בסביבות חצי שקל לקוב, ואם משתמשים בשלושה קוב לייצור קילו דגים, זה אומר שעלות המים היא שקל וחצי לקילו בעלויות הייצור. לעומת זאת, במדינות שאיתן אנחנו אמורים להתחרות כשיביאו מהן אמנונים, החקלאי לא משלם בכלל עבור המים. שני המהלכים האלו בעצם נתנו את המכה האחרונה לענף המדגה. הענף עדיין מתקיים, והוא עדיין עם הראש מעל המים, אבל העתיד הקרוב מאוד מדאיג לצערי הרב".
יש דור המשך בענף?
"יש דור המשך, אבל כולם תחת ההרגשה הקשה שלא ברור מה יקרה בענף בשנים הקרובות. המגדלים מנסים להכניס גידולים חדשים, לשנות טכנולוגיות, אבל אתה יכול להתייעל בעלויות הייצור ב-20-10 אגורות לקילו, בזמן שמחיר הדגים ירד בשקל לקילו ומחיר המים עומד על שקל וחצי, כך שמענף שהשאיר רווח של שקל לקילו דגים הוא הפך לענף שמפסיד שקל על כל קילו דגים. קשה מאוד להתמודד עם זה. לדור ההמשך יש רצון לשנות דברים, אבל השער כאילו חסום בפניהם. אני לא אומר שהכול אבוד, אבל הענף נלחם על חייו".
דגים בצבעים
"דג האדמונית קשור לזה שאנשים קונים כל דבר גם בעיניים. הצבע האדום הוא אטרקטיבי ויפה, ובעולם פותחו לא מעט מכלואים של דגי אמנון אדומים. אנחנו הצלחנו לייצר בניר דוד דג אמנון אדום שהוא בהחלט יותר אטרקטיבי מדגי אדמונית אחרים. הדבר הזה מוכר בענף, ובזכות הצבע יש לדג ביקוש והמחיר שלו יותר גבוה.
"אמנון לבן זה גם תחום שפותח מסיבות שיווקיות. האמנון הוא דג אפור שבדרך כלל גם משחיר כשהוא מגיע לשוק. אנחנו ראינו שכשמגיעים לשוק דגים בהירים, הסוחרים מעדיפים אותם. עשינו סקר בקרב סוחרי הדגים שבו שאלנו אם הם היו מעדיפים אמנונים לבנים או בהירים, והתשובה הייתה חיובית. על סמך זה התחלנו בפיתוח ובהכלאה, ויצרנו מכלוא שגם נותן מאה אחוז זכרים וגם נותן דג לבן ואטרקטיבי שהשוק מעדיף אותו ומשלם עליו יותר מתשלום על אמנון רגיל. האמנון הזה נמצא בשוק ונקרא חרמון.
"אמנונים לגידול במי ים זה משהו שלדעתי יהיה הכי חשוב בעתיד. אולי אני כבר לא אזכה לראות אותו, אבל אני מאמין שבגלל המצב בעולם שבו מצד אחד יהיה מחסור במים מתוקים, ומצד שני היתרון של האמנון שהוא דג איכותי שעלות גידולו נמוכה לעונת דגים כמו דניס ומוסר, הכיוון לעתיד יהיה לגדל דגי אמנון בים. יתרון נוסף של האמנון הוא שהוא הכי פחות מזהם את המים, לעומת סוגי הדגים האחרים שכבר מגדלים בים. על סמך הנתונים האלו התחלנו בניר דוד בניסיונות, ויצרנו מכלוא של אמנון שגדל במי ים בצורה טובה מאוד. בישראל היו בעיות שיווק של אמנונים שגדלו בים, אבל אנחנו מתכוונים לייצא למגדלי אמנונים בעולם חלק גדול מהטכנולוגיה שפיתחנו תמורת תשלום".
