לפעמים האלטרנטיבה שנראית הכי פחות אטרקטיבית, מתגלה בהמשך כהרבה יותר רווחית, מעשית ונכונה בהרבה מאוד מובנים
שלושה מיליון שקלים – זה הסכום שנדרש אלי, האח הצעיר במשפחה, כדי לשלם על פיצול הנחלה של הוריו במרכז הארץ. הוא ניגש לבנקים ובודק לגבי הלוואות משכנתא בסכום עצום זה, סכום שלמעשה יאפשר לו להפוך את חצי הדונם והבית שבנה שם לפני שנים – כשייכים לו ורשומים על שמו; וזה בעצם כל מה שהוא רצה! אבל, אחרי שהוא בדק כל כיוון אפשרי, הוא הגיע לאותה תוצאה – אין לו אפשרות לעמוד בהחזר ההלוואה גדולה כ"כ כיום. מדוע רק אלי נושא בתשלום הפיצול? ועל מי ראוי שיחול תשלום הסכום העצום? על האח שמפצל או על האח שנשאר עם הנחלה החסרה? אולי על שניהם בחלקים שווים? לעניין זה נייחד טור נפרד בעתיד.
הדילמה הזו, שיושבת בין הרצון העמוק לאמץ אפשרות מסוימת, כי מבחינתם אין דרך אחרת! לבין הבחירה לשחרר, ולמצוא אלטרנטיבה חלופית – היא קשה, ואני לא מקלה ראש בכך. אבל, מצד שני, אני משתדלת להאיר למשפחות שבאות אליי, שלפעמים האלטרנטיבה שנראית הכי פחות אטרקטיבית, מתגלה בהמשך כהרבה יותר רווחית, מעשית ונכונה בהרבה מאוד מובנים. כדי להסביר להם את הפתרון החלופי, אני נעזרת לפעמים באנלוגיה של רכב בליסינג…
האוטו שלי בליסינג
"מה הקטע שלך עם רכב בליסינג?" שואל אותי אחי לפחות אחת לשלוש שנים, כשאני מחליפה את הרכב הישן בחדש. "הוא לא נשאר שלך! לא חבל לזרוק ככה כסף לחברת הליסינג?!"
אחי פשוט מזועזע מהגישה הבלתי מקורקעת שיש לי ביחס לרכב. למרות שאני מסבירה לו, שזה נוח לי כי אין לי כאב ראש, ועל כל תקלה יש לרכב את "האימא והאבא" שמטפלים בעניין במקומי, באים ולוקחים את הרכב עבורי לטסט, ככה שזה לא מטריד אותי. חוץ מזה, אני מסכמת עם טיעון מנצח מבחינתי, אחת לשלוש שנים אני פשוט יכולה להניח את המפתחות בסוכנות, ולבחור רכב חדש, שיהיה שלי לפחות לשלוש השנים הבאות, והכי חשוב – ינייד אותי ממקום למקום.
נחלה זה לא רכב!
את האמירה הזו אני בהחלט מקבלת – אין להשוות נחלה לרכב, כשלא מדובר רק בהיבט הכספי, כי מעבר לכך נמצאת המשמעות הרגשית העמוקה שיש למשק עבור האנשים, שמתגוררים במקום וקוראים לו "בית".
בסיפור שלנו אלי, האח הצעיר, התגורר עם משפחתו בבית, שאותו הוא בנה מכספו ובזיעת אפו לפני כעשור. לאחרונה, כשההורים הגיעו להחלטה שצריך בשלב הזה להסדיר את ענייני המשק, והתיישבו במשרד שלי עם שני הבנים, עלתה הדילמה על השולחן. אלי דיבר על הרצון שלו להעניק לילדים שלו חיים במושב, וגם שיהיו קרובים לסבא ולסבתא. אבל, הוא רצה את כל הסיפור הזה במתכונת אחת בלבד: לרכוש את הזכויות או לא להיות?!
כשהוא אמר שהוא לא מסוגל לעמוד בנטל התשלום על הפיצול, הצעתי הצעה חליפית שהתקבלה על ההורים ועל האח הממשיך יונתן, והיא שאלי יוכל להתגורר עם משפחתו בבית עד יומו האחרון, עד שילך לעולמו, ואז תעבור הנחלה ליונתן. עוד הצעתי לאלי, שבהתאם ליכולותיו ילווה סכום מסוים מהבנק, ויקנה נכס מניב באחת הערים בסביבה. לא סכום עתק של 3 מיליון שקלים, הנדרש לפיצול, אלא סכום סביר יותר שמעשי מבחינת ההכנסות של אשתו ושלו, שיאפשר להם לרכוש דירה קטנה להשקעה.
"הכול פתוח," אמרו לו כולם. "אולי במהלך השנים, משהו יקרה ותוכל לעמוד בהוצאות הפיצול, ואז חצי הדונם והבית שבנית יהיו בבעלותך." אלי חשב יומיים שלושה ובדרכו של אחי, חזר אלינו מזועזע – "איך זה יכול להיות שהקרקע לא תהיה שלי?" ומה אוריש לילדיי?!"
האם הקרקע חייבת להיות בבעלותך, כדי שתפיקו ממנה את המשמעות? זו השאלה החדשה שניסיתי להציף בפניו. הרכב של חברת הליסינג שנמצא ברשותי – מבחינתי הוא הרכב שלי לגמרי לתקופה של 3 שנים. "זה פשוט, שהתרגלנו לחשוב שמה ששלנו חתום במסמכי הבעלות," אמרה אשתו כשישבנו לשיחה בשש עיניים. "קשה לחשוב על בעלות מנקודת מבט אחרת," הסכמתי איתה וחזרתי להשתמש באנלוגיה של הרכב בליסינג, ודרכה ניסיתי להציג לו את הפריווילגיות שנושאת האפשרות השנייה, למשל אם יצוצו מיסים שיש לשלם עליהם במהלך השנים, העול לא יונח על הכתפיים שלהם. אלא על בעלי הנחלה. וכמו בליסינג, אם יחליטו בתום תקופה מסוימת שהם בכל זאת יכולים ורוצים עדיין לנכס לעצמם את הבעלות, הם יוכלו לעשות זאת. ולגבי ההורשה לילדים – הרי הדירה שירכשו להשקעה בעיר השכנה גם תכניס הכנסה פאסיבית בעתיד וגם תהיה נכס להורשה לילדים.
הכל אפשרי?
יש כאלה שאומרים "הכול אפשרי". אבל, האם באמת הכול אפשרי? לפעמים, אנחנו כל כך עסוקים בלהשיג את המטרה בדרך המוכרת, ולא רואים את האפשרות להשיג תוצאה הרבה יותר טובה בדרך החליפית.
אם אלי יבחר בדרך הקניינית, הבעלות שלו על הנחלה תהיה אומנם מובהקת. אבל לצד זה, סביר להניח שהוא יחיה בדוחק רב בשנים הבאות, כי תשלומי המשכנתא יתדפקו על דלתו מדי חודש בחודשו. מנקודת מבט אחרת לגמרי, הוא יכול להמשיך לגור במשק כאילו היה שלו, ובמקביל לקחת הלוואה קטנה בהרבה, ובעזרתה לקנות נכס מניב, שמתשואתו יוכל ליהנות במידה מסוימת כל חודש. כאשר, הדבר החשוב ביותר הוא שלא יחיה בדוחק, לא יהיה עול על כתפיו וכן הלאה.
איך עושים את זה? הם שאלו אותי. השתמשתי באמרה המוכרת ש"הבית הוא איפה שנמצאים האנשים, ואיפה שיוצרים את החוויות והזיכרונות." זו החלטה שלהם איך להתייחס למקום, וברגע שמפסיקים להתייחס לנחלה כאדמה מקודשת, מפחיתים ממנה את ההילה ואז קל יותר לתת צ'אנס לפתרונות אחרים להיכנס. אם הצורך שלהם כמשפחה לגדל את הילדים במושב, בקהילה חמה והעוטפת – את זה אפשר לעשות, בלי שהנכס יהיה שלך. עם זכות מגורים בליסינג.
כולנו התרגלנו לחשוב בדרך מסוימת, ואכן אני מסכימה שבהרבה מאוד מקרים הדרך הזו עדיין רלוונטית וטובה. אבל, לא בכל מקרה ומקרה. במקרים מסוימים יהיה נכון יותר להתייחס למגורים בנחלה כליסינג, ואם לא נזדעזע, יש סיכוי שהרווח מכך יהיה כפול ומכופל.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
