הם היו סטודנטים לאמנות בבצלאל והחלו לעסוק בירקות, מתוך מבט ראיה של אמנים: הנראות * מהר מאוד הגיעו לרעיון שירקות רבים מושלכים לפח, לא בגלל שהם לא אכילים או טעימים, אלא בגלל איך שהם נראים * כך נולדה "אנינה", חברה שפיתחה מוצרים ההופכים ירקות מכוערים ליופי של ארוחה צמחונית
אסתי בראנץ היא אחת משלושה שותפים בחברת "אנינה" המייצרת קפסולות של ארוחות מוכנות, שיוצרו
מירקות שנחשבו כלא ניתנים למכירה מסיבות אסתטיות. כלומר, ארוחות מוכנות מירקות דחויים – רק תוסיפו מים ותחממו והנה לכם ארוחה בריאה (בלי כל תוספות וחומרי שימור). מה זה בדיוק "ירקות דחויים" נסביר מייד.
השאלה הראשונה שנשאלה בפגישה הייתה שאלה שדווקא אסתי שאלה אותי!
"את יודעת מהו אחוז המזון הנזרק לאשפה במדינת ישראל? את יודעת כמה טונות ירקות מהגידולים החקלאיים נזרקים לפח?" שאלה אותי אסתי ומיהרה לענות: " כל חקלאי יודע שאחוז מסוים מהגידולים הם נפל, כתוצאה מסיבות רבות, הן מצד המגדל – ההשקעות אותן עשה, העלויות, העבודה הרבה – והן מצד הציבור הישראלי."
סטודנטית לאמנות
אסתי בראנץ היא בחורה צעירה (32), ירושלמית במקור, בת הזקונים במשפחתה ולה שלושה אחים ואחות בכורה: "גדלתי בבית בו האוירה הייתה מאד יצירתית," אומרת אסתי. "בשל מיעוט משאבים היינו כולנו ילדים יצירתיים, שיחקנו הרבה משחקיי דמיון. בישלנו ביצירתיות ומקוריות. מאז שהייתי ילדה קטנה אהבתי לצייר, לעסוק באמנות. כשהתבגרתי החלטתי ללמוד באקדמיה לאמנות בצלאל.
"תוך כדי הלימודים בבצלאל נחשפנו לנתונים מאד קשים בתעשיית המזון. הייתי בת עשרים ושבע והיינו אמורים להגיש עבודת פרויקט. לאור הנתונים הקשים אליהם נחשפנו החלטנו לעשות את הפרויקט שלנו בתחום הירקות.
"הסתבר לנו שבזמן האסיף והקטיף נעשית סלקציה של הפירות והירקות, אם בשל הנראות ואם בשל הגודל והצורה. קורה שקוטפים ואת מה שכביכול לא מתאים לשיווק – משאירים בשדה. סלקציה נוספת נערכת בבתי האריזה.
"מכיוון שהיתה זו עבודת פרויקט לבצלאל, אנחנו התעסקנו בתחילה בתחום הנראות, בפן הוויזואלי. הראייה הוא החוש החזק שלנו, בני האדם. תרבות הקנייה והצריכה מושתתת במידה רבה על נראות. בבצלאל למדנו להמציא חפצים חדשים שאמורים לשפר לנו את איכות החיים, או לשפר מוצרים קיימים. כשגילינו שיש אחוז כל כך גבוה של זריקת ירקות ופירות, החלטנו לקחת את כל הירקות הדחויים, אלו שנפסלו מבחינה ויזואלית ולעצב אותם מחדש. חיפשנו דרך לשנות את צורת הירקות ולהפוך אותם לנחשקים ומעוררי תיאבון.
"התחלנו מכלום. היינו אוספים ירקות משוק מחנה יהודה ואז מתבוננים בכל ירק – כאילו פגשנו אותו בפעם הראשונה. תקפנו את הנושא ממספר כיוונים. חקרנו שיטות שימור מזון עתיקות, כבשנו ירקות, ייבשנו ירקות – בדקנו מכל מיניי כיוונים, כשהנתון הבסיסי העובדתי והבעייתי היה שחיי המדף של הירקות הם קצרים.
"הנתון הזה, של חיי מדף קצרים של הירקות הוביל לאתגר – איך להאריך את חיי המדף של הירקות. אני ומידן, השותף שלי, גדלנו על תרבות הליקוט, חוביזות, צנוברים ומסיק זיתים. מידן גדל בהתיישבות העובדת, הרקע שלו היה מעמיק ומבין יותר בתחום החקלאי.
"הכול היה חדש לנו, כל ניסוי שעשינו היה ראשוני. כל ידע שצברנו הביא אותנו לעוד ועוד חקרנות. הכול היה טבעי – ללא חומרים כימיים ובתנאי מעבדה של בית. היה חשוב לנו שכל ירק ישמור על הזיהוי והזהות שלו מבחינת הנראות. הקפדנו לא לטחון ירקות, רצינו שיישארו מזוהים. רצינו להעצים כל ירק ולשים דגש על הדפוסים שמגלים לאחר חיתוך וגריסה. נוכחנו שכל ירק בפני עצמו הוא יחיד ומיוחד. כך קרה שמצאנו שברגע שאנו חותכים את הירקות לדפים דקים – הכיוון היה מזון הישרדותי, מזון לשעת חירום. נוכחנו שיש חשיבות גדולה לחיי המדף של כל ירק. כדי להאריך את חיי המדף של הירקות, חייבים לשים אותם בקירור. עשינו ניפוי, מהם הירקות הנכונים ללכת איתם לפיתוח של מוצר אטרקטיבי."
ספרי לי מה גיליתם בתחקיר שערכתם?
"גילינו שעשביי התיבול הם בעלי חיי מדף קצרים. ירקות שורש הם בעליי חיי מדף ארוכים יותר וחייבים תנאים לשימורם. ככל שנכנסנו לנושא הירקות הדחויים גילינו שהבזבוז הנוצר מזריקה לפח של ירקות דחויים מגדיל את היקף פליטת הפחמן העולמית – זריקת המזון תופשת תשעה אחוז מפליטות הפחמן! משמעות הנתון היא קרדינלית בתחום משבר האקלים העולמי.
"נוכחנו שהבזבוז הוא מטורף. תעשיית המזון מאוד מתעסקת בנראות, אבל בימינו נושא הקיימות הפך למשמעותי ביותר. הנפגעים העיקריים של זריקת המזון הם החקלאים, שמאבדים נתח משמעותי משיווק הירקות והפירות. בשל כך שעשינו פרויקט זה בבצלאל, נושא הנראות היה אז מאד משמעותי. התייחסנו אל הירקות כאל יצירת אומנות שהטבע עשה – ולאחר ניסיונות רבים החלטנו שהכיוון שלנו יהיה ייבוש הירקות."
מה עשיתם בייבוש?
"חתכנו ירקות שונים לפרוסות דקות, הנחנו במרפסת, על כל שולחן בבית. אהבתי לחתוך אותם גם לבישול ולמטבח היה עוד היבט שהביא ליצירתיות ולניסיונות. בהתחלה כבשנו ירקות בתוך תבניות, שהקנו להם צורות תלת מימדיות. הדרך בה בחרנו ענתה על עוד אלמנטים.
"הנוסחה שייצרנו על מנת לתת חיים לירקות הדחויים ענתה גם על הביקוש של תרבות האינסטנט. מכיוון שחבריי ואני אוהבים לאכול בריא ומזין, המוצר שייצרנו התאים גם מבחינת המהירות של ההכנה לארוחה. להכין מזון בריא, מזין וטעים מירקות – זה מצריך זמן, זמן של קניות, שטיפה, עיבוד והכנה עד שהירק מגיע לצלחת. אין כמעט פתרונות מהירים בהכנת ירקות לארוחה. יש פתרונות בתחומי מזון אחרים, כמו למשל פסטה, מרקיי אינסטנט, אבל בירקות כמעט ואין.
"מחשבה נוספת שהנחתה אותנו הייתה מחשבה על ארוחה שלמה, כלומר, לא רק ירק כתוסף אלא יצירת ארוחה שלמה והכנסה של חומריי גלם נוספים. היינו אז סטודנטים וכלל לא עלתה במוחנו מחשבה לכיוון המסחרי."
מה היו התגובות כאשר הצגתם את הפרויקט?
"התגובות היו של התפעלות גדולה עם מסר מאד ברור – יש כאן פרויקט מסחרי אמיתי, בעל פוטנציאל מאד גדול, ולכן – אל תדברו ואל תפיצו. לכו לחברות מזון גדולות ותציגו את מיצג הירקות שלכם.
"אז פנינו לחברת שטראוס. 'שטראוס' הינה בעלת חממה לפיתוח סטארטאפים בתחום המזון. פגשנו שם מומחים מהתעשייה מכל התחומים הרלוונטיים, אותם אנשיי מקצוע שאיתם נפגשנו במיוחד התחברו לקונספט של הארוחות. זוהי מעין קפסולה שהקליפה שלה עשוייה מהדפים המיובשים של הירקות כאשר בפנים ישנם מרכיבי מזון נוספים.
"קיבלנו עידוד כי הם ראו את הפוטנציאל. היינו מאד צעירים, בלי שום ניסיון עסקי. היינו שני שותפים וחסרה לנו צלע עסקית מההיבט העסקי. ענת נתן היא הצלע השלישית והיא בעלת הניסיון בהיבטים העסקיים. הרשות לחדשנות ו'שטראוס' החליטו להשקיע בנו וכך יצאנו לדרך."
ומהו התפקיד שלך בימים אלו?
"בימים אלו אני מנהלת הקיימות של החברה, בהתחלה הייתי מנהלת התפעול. אני זו שיוצרת קשר עם החקלאים על מנת לייצר שיתופי פעולה. המטרה שלנו היא לקנות ירקות מהשדה, ישירות מהחקלאים. כמו כן, אני יוזמת פרויקטים נוספים כדי למנף שימושים נוספים בירקות וחלקי הצמחים.
"התחלנו מפרויקט בבצלאל וכיום אנחנו מיזם עסקי. אנחנו ממשיכים בחקירות הצמחים. למשל, גילינו שעלי הגזר מאד טעימים ואפשר לאכול אותם בצורתם הטבעית. מסתבר שעליי הגזר יכולים גם לשמש כעשבי תיבול ובעלי ערך תזונתי וגסטרונומי. חקרנו את הכרובית, הבטטות, נוכחנו שעלי הכרובית מאד טעימים ומתאימים מאד לאוכל מוקפץ, לפסטו וממרחים שונים. אפשר להכין רוטב עגבניות עם הגבעולים של הכרובית. יש לנו תגליות כמעט בכל הירקות. החקירות שאנו עושים הם לגבי כל חלקי הצמח."
איך יצרתם קשר עם החקלאים?
"יצרתי קשר עם האגרונום של שטראוס והוא קישר אותי לחקלאים. החקלאים איתם יצרתי קשר קישרו אותי לחקלאים נוספים. אני פוגשת אנשים נפלאים, אנשי אדמה, זו היצירה שלהם! החקלאים הם שבוראים ויוצרים מזון – האוכל שנמצא על השולחן שלנו נולד מרגש וגם רוח. החקלאים שמחים כאשר עולים פתרונות. יש הרבה תסכול לחקלאים, גם הם שקופים במידה רבה ולעיתים מרגישים דחויים. פגשתי חקלאי שגידל שטח עצום של בטטות. בשל הפחת הגדול הוא החליט לקנות כבשים על מנת שלא לזרוק את היבול שלו ולתת לכבשים לאכול את היבול שהיה אמור להיזרק."
ספרי לי קצת על "אנינה", מהיכן נולד השם?
"'אנינה', השם שבחרנו, מגיע מהמילה אנינות, אנינות טעם. 'אנינה', החברה אותה הקמנו, נוסדה ביוני 2020. אנו שלושה שותפים, מידן לוי, ענת נתן ואני. מידן בן 35, ענת בת 41 ואני בת 32. לפני שנה שכרנו מבנה, הקמנו משרדים ומפעל קטן שהוא פיילוט בראשון ציון. יש לנו מחלקת פיתוח עם שתי בחורות שהן טכנולוגיות מזון, מנהל תפעול, שאחראי על כל הייצור ומנהלת שיווק, שאחראית על האריזות, המתכונים וההפצה. יש לנו כיום חמישה מתכונים.
"אני עובדת מתוך תשוקה ענקית, מרצון לעשות טוב בעולם. תפיסות העולם שלי השתנו, הצרכנות שלי, ההתייחסות לגוף שלי – אני קונה על פי אג'נדה והתכוונות בצרכנות שלי. 'שטראוס' הציבו לעצמם יעד לתמוך בקיימות סביבתית ובכלכלה מעגלית, כלומר, דבר תומך בדבר. כך גם אני היום וכך גם 'אנינה'. "החזון שלנו הוא להציל אוכל ולתת השראה לתעשיינים, ברמת הקיימות הסביבתית. ברמת החוויה, שכל חוויות הצריכה שלנו יקבלו משמעויות חדשות. הרצון האישי שלי ושלנו ב'אנינה', להצליח על ידי מתן פתרונות לתצרוכת הירקות, בעבור החקלאים והצרכנים."
כאמור, "אנינה" הינה חברה חדשה, חדשנות היא חלק משם המשחק. בתערוכה בספרד, שעסקה בחדשנות במזון, אנינה ניצחה וזכתה במקום הראשון. לו יהי, שיצליחו, שיצילו ירקות דחויים שיהיו ראויים לבוא ולהיות על שולחן ביתנו ומזוננו.
