טיול במסגרת שבת ישראלית במצפים של הנגב * החלק הראשון במצפה גבולות * החלק השני יהיה על רביבים, נחל הבשור ומסעדה תאילנדית מפתיעה בעין הבשור * חלק א'
שבת ישראלית בדרום
בחרנו לבקר במסגרת שבת ישראלית, באתרים פחות פופולאריים אבל הם חלק מהמורשת של מלחמת הקוממיות והעצמאות, בנגב הצפוני. האזור המדברי של צפון הנגב היה מחוז חפצנו בשבת הישראלית בשלושת המצפים: גבולות, שעלה על הקרקע 12.5.1943, רביבים, שעלה על הקרקע 28.07.1943 ובית אשל, שעלה על הקרקע ב-5 באוקטובר 1943 וכולם הוקמו בתכנון המדמה מבצר. המצפים הוקמו ע"י מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית וקק"ל, כחלק ממערך התיישבות מתוכנן להפרחת השממה והיאחזות בקרקע הנגב. כל מצפה תוכנן לאכלס רק כתריסר מתיישבים ולהתקיים כשנתיים-שלוש שנים על מנת ללמוד את תנאי האקלים והקרקע, תוך שהם מעבדים את האדמה ובחינת היתכנות חיים באזור צחיח שאין בו מקורות מים זמינים.
מצפה גבולות
תחנתנו הראשונה היתה במצפה גבולות. הגענו בשעה היעודה כאשר בכניסה למתחם האתר נכנסנו לחדר מבודד שנקרא מָדְפָה, שהיה הכניסה למצפה גבולות עם הקמתו, מבחינת "שכנך קרובך" (جارك هو قريبك ג'אריק הו קריבוק). ההסבר לקיום המבנה הוא כי אחת המטרות בהקמת מצפה גבולות הייתה גם קשירת יחסי שכנות טובה עם האוכלוסייה הבדווית שבנגב, שלא כמו באזורי התיישבות אחרים בפלסטינה-א"י. עד הקמת גבולות, לא הכירו הבדואים תושבי האזור אף יהודי, ולא ידעו כיצד יש להתייחס לנוכחותם. היישובים שהוקמו אמנם הסתגרו מאחורי גדרות תיל, אך ניתנה לשכנים האפשרות לבוא ולבקר, ללגום כוס קפה בחדר המָדְפָה, לפטפט קצת ולהעביר רכילות מפה לשם. לאורך הקירות במָדְפָה פרושים שטיחים וכריות, ובמרכז ניתן היה להדליק מדורה להכנת קפה, בהתאם לנוהג הבדואי.
בתחילה מצפה גבולות כלל שלושה אוהלי מגורים, אוהל חדר אוכל, ובמרכז המצפה הוצב מגדל עץ עם מיכל מים בראשו. מאחר שהתברר מהר מאוד שהאוהלים לא יספיקו להגן מפני מזג האוויר, נקודת התצפית עוצבה במהירות מחדש כיישוב מבוצר, מוקף בחומה עבה שנבנתה מאדמת הלס המקומית כמנהג הפלאחים הערבים בנגב. תושבי גבולות שמרו על שגרת יומיום, על אף הנסיבות הקשות והבידוד. בחצר בוצעו עבודות חקלאות, נאספו מי גשמים וטל, ובשלב מאוחר יותר הוקמה מאפייה. מצד שני, עד מהרה גילו הבדווים שאפשר להפיק תועלת מעשית מיחסים עם השכנים היהודים, והם לא ראו בה איום עליהם או ניסיון לדחוק רגליהם ולנשלם.
בעיית המים
הצטרפנו לסיור מודרך במצפה, על מנת להכיר את סיפורו של המקום. אחד הסיפורים הראשונים ששמענו היה על פתרון בעיית המים. בימיו הראשונים של המצפה הובאו המים מהכפר הבדואי השכן אבו זבורה. עלות ההובלה הגבוהה והחשש מניתוק אספקת המים בעקבות סכסוך עם תושבי האזור, גרמו לכך שבשנים 1943-1944 בוצעו במצפה קידוחים למציאת מי תהום, אך בתום הקידוחים התברר כי המים מלוחים ואינם ראויים לשתייה. בעידוד הסוכנות היהודית ובעזרתו של מהנדס המים דב קובלנוב (שאת סיפורו פגשנו במצפה רביבים), נבנו שלושה משטחי אספלט בשיפוע קטן, לאיסוף והולכת מי הגשמים לברכות ולמאגרים תת-קרקעיים שנבנו בסמוך. גם לאחר הקמת מאגר המים נאלצו תושבי המצפה להוביל מים מבאר בכפר רואייבה, שהיה מרוחקת חמישה קילומטר ממצפה גבולות, בגלל מיעוט הגשמים. רק לאחר שהותקן קו המים פסקה הובלת המים.
סיפורי גבולות
במהלך הסיור שמענו על שיטת הבניה המיוחדת ממנה עשוי מתחם המצפה – לבני אָדוֹבִּי أدوبي – בנייה באדמה. התברר למתיישבים שהחומר המקומי הזמין הוא אדמת לס, שגם הבדואים השתמשו בטכניקה זו של בנייה בלבני בוץ מיובשות וידועה עוד מימי קדם. לקירות הבוץ יכולת שמירת חום טובה, דבר המאפשר תחושת קרירות ביום וחמימות בלילה. כדי להגן על המבנים מפני נזקי סופות וגשמים צופו הלבנים בטיח בוץ, ועליו שפכו שמן.
במצפה גבולות, נבדקו אפשרויות הגידול על קרקע חולית ומידת השפעת הטל המרובה באזור. בשנת 1944 הוחל במטע מושקה של עצי פרי כמו זית, רימון, אפרסק, תאנה, משמש, שקד וגפן. הניסיון לא צלח אבל בעשור האחרון חודשו הנטיעות בעזרת קק"ל.
ד"ר ישראל דיאמנט
אחת הדוגמאות לשיתוף פעולה ותרומה לסביבה, היא סיפורו של הרופא, שהתנדב מטעם קופת חולים להיות עם אנשי המצפה אחרי העלייה לי"א הנקודות בנגב במוצאי יום כיפור 1946 (אורים, בארי, גל-און, חצרים, כפר דרום, משמר הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל ותקומה). ד"ר ישראל דיאמנט היה אחת הדמויות המרתקות שפעלו במצפה. המרפאה שלו פעלה במבנה הקשתות שבמצפה ומאחר שהיה הרופא היחיד באזור בין רפיח לרביבים, טיפל ד"ר דיאמנט גם בבדואים, תושבי האזור, שחלקו לו כבוד וראו בו מושיע שזכה לתהילה ברחבי הנגב.
ד"ר דיאמנט נדרש לטפל בבעיות מגוונות כמו הוצאת עלוקות, מתן תרופות, סיוע בלידה ועוד. בתמורה קיבל הרופא עבור הטיפול בבדואים ארגז פירות או ירקות, או אפילו תרנגולת יפת מראה, שבאותם ימים היתה מצרך יקר מאוד. המרפאה פעלה כל יום בבוקר בקבלת חולים ערבים בחדר המָדְפָה, ולאחר מכן היה יוצא הרופא על אופנוע לביקור ביישובי הסביבה.
סיפורה של מאפיה
המבנה היחיד במצפה גבולות שנבנה מבטון והיה אמור לשמש להגנה נקרא בית הביטחון שהיה גם תחנת קשר. על גג הבניין הוקמה עמדת תצפית מעץ שהייתה מאוישת בכל שעות היום והלילה. לאחר עלייתם לקרקע של היישובים אורים ואחר כך גם צאלים, נוסף במצפה גבולות פנס איתות גדול מעל עמדת השמירה, על מנת ליצור תקשורת עם היישובים השכנים באותות מורס.
במלחמת העצמאות והמצור על הנגב, נבנתה בצמוד לבית הבטחון, מאפייה שתפקידה היה לספק לחם לתושבי האזור וצה"ל, שנותקו לחלוטין משאר חלקי הארץ. המאפייה נבנתה צמוד לבית הבטחון, כי רק שם היה שעון שהיה חשוב לביטחון ולסידורי השמירה – ולא פחות מכך, גם להכנת הבצק ואפיית הלחם בתנור.
סליק החבית
בלחץ הסוכנות היהודית הסכימה משטרת המנדט הבריטי, כי חלק ממתיישבי המצפה יגויסו כנוטרים של המשטרה הבריטית ויקבלו שכר ונשק. לצורך זה נבנה חדר נשק בחסות הממלכה, צמוד לבית הביטחון – ובו אוחסנו רובים, תת מקלע סטן ואקדח רקטות. פעם בחודש היה מגיע קצין בריטי ועורך מסדר נוכחות ומחלק את המשכורות לנוטרים. לצד זאת, ההגנה הוסיפה מספר כלי נשק נוספים שהיה צורך להסליק אותם מפני הבריטים. הטריק היה חבית שנקברה באדמה למרגלות חדר הנשק הגלוי. בסליק הוסתרו מקלע, טומגאנים, מקלע GM ואף מטול אנטי טנקי-פיאט ומעט רימונים פולניים. הסליק מעולם לא נחשף ע"י הבריטים.
אינדינגבinDnegev
פעם בשנה בסוף השבוע שלאחר סוכות (לרוב בחודש אוקטובר), נערך מזה 15 שנים פסטיבל המוזיקה ואמנות עצמאית הגדול בישראל – אינדינגב. הפסטיבל, שהסלוגן שלו הוא מפריחים את הדממה, מביא מעל ל- 10,000 משתתפים שלנים בשטח סביב המצפה, כאשר מארגני הפסטיבל והלוגיסטיקה שוכנים בשטח המצפה. פרטים www.facebook.com/InDnegev
גבולות בלילה
לאוהבי המדבר, ביחוד בין הסתיו, חורף ואביב, יש אפשרויות לינה בקיבוץ גבולות הסמוך למצפה. פרטים והזמנות בקישור https://tinyurl.com/2st5p6em. מצפה גבולות פתוח בתיאום מראש בלבד. לביקור במצפה גבולות יש לתאם בקישור Shimur.org/sites
דני בר טיולים וסגנון חיים www.danybar.co.il מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל. פרטים באתר https://www.danybar.co.il/trip_planning/ או בפייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine