בגיליון "זמן קיבוץ" מ-2.3.2023 התפרסמה רשימתו של ידידי יוחנן בן יעקב מכפר עציון. בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת עמד יוחנן בראש תנועת בני עקיבא, כאשר אני עמדתי בראש תנועת השומר הצעיר. היו לנו הסכמות רבות והיו ויש לנו חילוקי דעות, בעיקר לגבי המשמעות והסכנות הנובעות מהמשך הכיבוש ביהודה ושומרון, דבר שלא פגע בידידותנו ואני מאמין שלא יפגע בה גם בעתיד. ברשימתו של יוחנן הוא מתאר את המאבק והמשבר המתחולל היום בחברה הישראלית כמלחמת תרבות בין "הישראלים" ל"יהודים"
אין חלוקה כזו
אני חולק על הנחת היסוד בתיאור של יוחנן את מלחמת התרבות בין ה"ישראלים" ל"יהודים". איני מכיר בהבחנה המכלילה ובוודאי שלא דיכוטומית בין היהודים לישראלים. מי הם הישראלים על פי הבחנה זו? מי שמכחישים את יהדותם, מי שאחרים מכחישים את יהדותם, מי שלדעתם גאולת הארץ קודמת לגאולת האדם והעם, או אולי כל מי שחי בארץ הזו, כולל הפלסטינים, הם הישראלים? כיהודי ישראלי לא ברור לי למה מתכוונים כאשר מדברים על הישראלים. פחות מובנת ומוסכמת הגדרת חלקה השני של המשוואה. מי הם היהודים על פי חלוקה זו. יותר נכון, מה היא "היהדות" בשמה ועבורה מתנהלת מלחמת התרבות הזו. כדי לנסות להשיב על שאלה זו, נתחיל דווקא ממה אינה היהדות לשיטתי.
היהדות שלי אינה "גזע", למרות מוצאנו המשותף מזרע ישראל. היהדות שלי אינה "ארץ", למרות שארץ ישראל הייתה מושא הגעגועים היהודיים והיא הייתה והינה תנאי הכרחי להגשמת החלום הציוני. היהדות שלי אינה אתרים מקודשים, למרות חשיבותם של האתרים בזיכרון המשותף. היהדות שלי אינה תרי"ג מצוות, למרות משקלן הרב של המצוות בשמירת התודעה היהודית במשך אלפי שנים.
אז מה יכול להגדיר את היהדות שלנו? אתחיל בסיפור קצר: סבי, הרב נתן נטע שפירא, נצר לשושלת רבנים בעלי שם מדורי דורות, היה ציוני מנעוריו. הוא הגיע אלינו לעין השופט, לאחר מלחמת העצמאות, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת. הוא הגיע אלינו בשנים בהן הייתה בקיבוצי השומר הצעיר מידה לא מעטה של חילוניות מוחצנת. האחד במאי, חג הפועלים, נחשב אצלנו בימים ההם יותר מיום כיפור, בלוח החגים והמועדים. השבת הייתה לעיתים קרובות עוד יום עבודה "בעונה הבוערת". בקיבוץ הזה, כאשר שאל אחד החברים את סבי: "כיצד מסתדר הרב עם הכופרים מהשומר הצעיר?" השיב הרב: "מה שאתם עושים כאן הכי קרוב לאלוהים". הייתי צעיר בשנים כאשר הוא הלך מאיתנו ולא השכלתי לנצל את השנים המעטות שהיה איתנו כדי ללמוד ולהבין את דרכו. כל מה שאומר היום זו פרשנותי שלי לדבריו, כפי שאני מבין ומפרש את מהותה של היהדות.
יהדות ודמוקרטיה
היהדות שלי היא ראשית לכל תרבות המעלה את האדם. היא חברה רודפת צדק. היא חתירה להגשמת מכלול ערכים כלל אנושיים. לא "ערכים יהודיים", אלא "ערכים כלל אנושיים" שהיהדות מחויבת בהם ויש לה תרומה רבה לגיבושם. היהדות שלי היא שוויון בין בני האדם, כל בני האדם. כפי שנאמר: "חביב אדם שנברא בצלם כי בצלם אלוהים עשה אותו". כל אדם, לא רק בני העם היהודי.
היהדות שלי, ולא רק שלי, היא המאבק למען חירותם של כל בני האדם. החירות לבחור את דרך חייהם הפרטיים והמשותפים, כל עוד אינם פוגעים בזולתם. מתוקף החירות הזו צמחה הציונות שביקשה לעם היהודי ולאדם היהודי את אשר יש לעמים האחרים. אחריות אישית ולאומית לנהל את מדינתם ואת חייהם על פי ערכיהם, כעם במשפחת העמים. הדמוקרטיה לא הייתה מעוגנת במסורת היהודית. היהדות המסורתית לא הכירה את הדמוקרטיה ולא הכירה בה. הדמוקרטיה השתלבה בעולם היהודי בעקבות מהפכת ההשכלה, בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, ובעקבות תהליכי החילון וצמיחתה של התנועה הציונית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. משאומצה הדמוקרטיה על ידי המהפכה הציונית, לא היה קשה לזהות את החיבורים לתשתית הערכית היהודית, שאפשרו לשלב את הדמוקרטיה בעולם היהדות.
הדמוקרטיה שאינה עריצות הרוב, הדמוקרטיה שיודעת להגן על המיעוטים ועל חירות היחידים, הדמוקרטיה הזו היא המכנה המשותף של המוחים נגד המהפך השלטוני המתרחש היום בארצנו. היא שלהם גם אם הם אינם מנסחים אותה תמיד כך. ליהדות הזו אין דבר וחצי דבר עם דרכם של קיצוני הדת הלאומנים שהתנחלו היום בממשלת ישראל.
טירוף הכוח
איני משפטן ואינני יודע לצטט פסקי דין כדי לבקר או לתמוך בהחלטות שקיבל בית המשפט לאורך השנים. נכון לבחון ולתקן ליקויים בכל המערכות וגם בבתי המשפט. אני ער גם לתסכול ולעלבון של רבים, החיים בתחושה קשה שלא ספרו אותם. אך מכאן ועד למהפך השלטוני הברוטלי, כפי שהוא מתנהל, המרחק רב. לא צריך להיות משפטן ולא מומחה לחוקה ולמינהל ציבורי, כדי לשלול את המגמות ואת הדרך בה מובילה הממשלה את המהפך שהם קוראים לו "רפורמה". שיכרון הכוח והאופן הדורסני בו מובל "בליץ החקיקה", הוא לעצמו הרס הדמוקרטיה, לפני שהושלמה אפילו חקיקת החוק הראשון.
היהדות הישראלית שלי הייתה תמיד נחושה, תוך נכונות להילחם נגד כל מי שקם עלינו, אך אין ולא היה בה מעולם דבר משיכרון הכוח הברוטלי של הממשלה הזו. היהדות שלנו, כפי שאני מכיר ומוקיר אותך יוחנן, היא אהבת הבריות, היא חיזוק השיח, ההקשבה וחיפוש הסכמות. האופן בו מובילה הממשלה הזו את המהפך השלטוני הוא היפוכה של רוח היהדות שלנו. אני מאמין שאם סבי היה איתנו היום, היה מסתייג מכמה התחלקויות וכמה אמירות לא מוצלחות של אחדים מבין המוחים, אך היה חוזר על אמירתו מאז בחצר הקיבוץ. היה חוזר ואומר: "מה שאתם עושים כאן ועל מה שאתם נאבקים בימים אלה, הכי קרוב לאלוהים".
