"כלי העבודה – הפטיש, המלקחיים, הסדן והמחרשה – הם הקשר בין מחשבתו היוצרת של האדם ומעשה היצירה. קשר במשמעות של קומוניקציה, של שפה" כתב אורי חופי, מחשל הברזל מעין שמר, שהלך לעולמו
לפני כשבועיים נפטר בקיבוצו עין שמר לאחר מחלה, האומן והמורה, חרש הברזל, אורי חופי.
עצי האיקליפטוס המצילים על בית העלמין של עין שמר, היקף גזעם, גובהם, ונוכחותם המצלה מספרים באמצעותם את סיפורם של אלה הטמונים בו. "מלח הארץ", אנשי עמל ועט. חופי, האיש הגדול והחזק, ששום דבר "ברזלי" לא היה זר לו, הובא למנוחת עולמים בין העצים. רבים הלכו אחר הארון: חבריו לקיבוץ ולדרך, בני משפחה, ידידיו למקצוע אומנות חרשות הברזל ורבים מתלמידיו. חופי לא היה מורה רגיל לנפחות ברחבי הארץ והעולם, הוא היה מורה פילוסוף. חרשות הברזל אצל חופי, הגם שהוא נחשף אליה בגיל מבוגר יחסית, הייתה עבורו לדרך חיים, שבאמצעותה נפש וגוף האדם נעשים טובים יותר. זכורה לי פגישה עימו בלילה עטוף כוכבים שהוקדש לאומנות סביבתית בקיבוצו, יושב על גזע עץ לרגלי מדורת אש שגיציה מתפצחים בזמרת ליל. גופו המוצל מתרומם ללחיצת יד ואז משום מקום מניף את האצבע המורה המוארת באור המדורה ואומר:
"הדרך זוכרת את ההולכים עליה". התבוננו שנינו בשקט בקסמה של האש. אכן, הדרך זוכרת, יצירות הברזל של חופי הן עדות לכך, הן הדרכים שבהן פסע.
שפת הברזל
את חופי (כך קראתי לו ולא בשמו הפרטי) הכרתי לפני למעלה מ-50 שנה במסגרת יחידת מילואים משותפת אליה סופחתי. חופי היה אחראי על תקינות הרכבים והדאגה לצבא הרעבים. האבא הדואג של אלה שהיו פזורים בשטח. יום אחד הוא הופיע עם שרשרות נחושת מעוצבות, מעשי ידיו, שי לכל מילואימניק כדי שיחבר אותה לדסקית האישית. שרשרת עדינה זו עדיין נמצאת אצלי כמזכרת מחופי.
בשנת 2008 רשמתי על פיסת נייר שרטוט של יצירה בשם "מדורת השבט" עבור כנס יסוד של "שומר תמיד" שהתקיים בגבעת חביבה. ביקשתי מחופי שיתרגם את המתווה המצויר לשפת הברזל. בנפחייה שלו בעין שמר חישל באש עמודי ברזל המיועדים לגדרות ומהם יצר את הפסל שרק הוא יכול היה לתרגמו לשביעות רצוני. הפרוש המרחיב של חופי הפך אותו לשותף יוצר ליצירה פיסולית ששנינו חתומים עליה. חופי היה לי לידיד שמעת לעת נפגשנו הן בנפחייה והן על שבילי דרכים ובהתכנסויות.
אורי חופי נולד בשנת 1935 בחיפה. התחנך בקרית בנימין וסיים את לימודי התיכון ב"בשמת". בצבא שירת בנח"ל והיה בקיבוץ מגן. התחתן עם ניצה בת עין שמר ומאז 1957 הוא בקיבוץ.
שיטת חופי
חופי החל לעסוק בנפחות בשנת 1984. לאחר לימודי אומנות במכללת תל חי ועיסוק בחומרי אומנות שונים ומגוונים הגיע לבסוף לברזל ונשבה בקסמו. בשנת 1988 הקים את הנפחייה בעין שמר כענף וכבית ספר לנפחות בו משתלמים תלמידים מהארץ ומהעולם. שמו הגיע למרחקים לכל קצות תבל, והוא הוזמן להעביר סדנאות לנפחות לפי "שיטת חופי" אותה פיתח.
בראיון עמו בעלון הקיבוץ קראתי דברים שנכתבו עליו באתר נפחות:
"הנפח הישראלי הנודע אורי חופי מלמד צורה מודרנית של נפחות, אשר מייעלת את התנועה וצורכת פחות אנרגיה מהגוף ובו-זמנית מגבירה את הניצול של כלי העבודה… סגנון הוראתו המסור מוציא מתלמידיו את יכולתם המרבית. […] חופי הוא האיש מאחורי התנועה 'הארגונומית' בנפחות של המאה ה – 21 … מהפכן אמיתי…" (עלון עין שמר 11.11.05).
חופי פיתח פטיש נפחות מיוחד הנקרא על שמו ורבים מהנפחים היום משתמשים בו. הוא היה קשור לכלי עבודתו וראה בהם חלק מיצירתו:
"כלי העבודה – הפטיש, המלקחיים, הסדן והמחרשה – הם הקשר בין מחשבתו היוצרת של האדם ומעשה היצירה. קשר במשמעות של קומוניקציה, של שפה. עמים שונים פיתחו כלים שונים לאותן המטרות, בדיוק כמו ששפות הדיבור השונות התפתחו לאורך ההיסטוריה האנושית. הנפח ומחשל הברזל האנגלי משתמש בכלים שונים מאשר הנפח היפני, הצרפתי או האפריקאי, בדיוק כמו שהם דוברים שפות שונות" (מתוך דברים שכתב חופי לבאי הסדנה לנפחות).
מעת לעת הייתי מבקרו בנפחייה הציורית שלו. נפחיה שמלוא תכולתה הייתה למייצג העומד בפני עצמו. היה מתפאר בשלל הכלים המיוחדים שיצר. בסלסולי מעקות המדרגות שהוזמנו אצלו לעצב כניסה לבית או במעמד ברוקי לשולחן זכוכית לסלון. הסתובבנו בין שלל המונומנטים הברזליים וחומרי הגלם, לפתע שלף מקופסת פח קטנה, תשורה של עלה עץ שהייתה למחזיק מפתחות. האיש המחוספס עטור סינר נפחים וכפפות גדולות על ידיו, המחשל באש קילוגרמים של ברזל, מושיט לי עלה עדין מברזל מזכרת שאשא אותה אל ביתי. כזה היה חופי, גדול וחזק, עדין ורך.
מעשיו של אורי חופי רשומים על דפי העיתונות כמו היה "ידוען" עולמי. הוא מספר בגאווה על פרויקט "סדנת הרוצחים" בכלא בברלין. קורס לפושעים שנערך במשך חמישה ימים. הצלחת הקורס והיכולת להוציא מהאסירים קורטוב של חיוביות דרך חישול הברזל, הגיע עד לנשיא גרמניה דאז הורסט קוהלר, שזימן את חופי לארוחת צוהריים מיוחדת בשעה שנשיא מדינת ישראל התארח בגרמניה (מאי 2005).
בראיון שהתקיים עימו בעלון עין שמר קובע חופי ברורות שהוא לא היה מחליף את הקיבוץ בשום צורת חיים אחרת. "הקיבוץ מעניק חופש ביטוי וביטחון, הוא המקום הכי נפלא בעולם"
אורי חופי, האדם, היוצר, הנפח והמחנך יחסר עד מאוד.
