סול, נערה על הרצף האוטיסטי מקיבוץ זיקים, מציגה בגלריה ביד מרדכי תערוכה העוסקת בעולמם של אוטיסטים. "בזמן שאתם מרעישים, אצלי בלאגן בחושים"
בגלריה דנה לאומנות ביד מרדכי, מוצגת תערוכה של סול רמבישבסקי, נערה על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה, בת 17 וחצי, מקיבוץ זיקים. בתערוכה "אני סול לפני הכל", מוצגים 13 פוסטרים המתארים את עולמה של נערה אוטיסטית וכיצד היא חווה את המתרחש סביבה. הפוסטרים מחולקים לשלוש קבוצות: "חושים", "תחליפים אנו אלופים", ו"רגשות". על התערוכה עבדה סול בהנחיית מרים כורם, מורה לגרפיקה ממוחשבת, שמלווה את סול מטעם בית הספר שקמה דרכא בו היא לומדת.
מרים כורם: "הליווי של סול החל כשהייתה בכיתה י"א, זו התערוכה השנייה שלה. הראשונה עסקה בנושא הלהט"בים. החוויה המשותפת שלנו מאפשרת לתת במה, ביטוי, ליווי והדרכה לרגשות שלה. את התערוכה השנה התחלנו כמחקר; התחלנו עם נקודת המוצא שסול היא סול לפני הכול. לאחר מכן מיקמנו את הקשיים שלה. לדוגמה: המצויים על הרצף האוטיסטי חווים לעיתים רעש בעוצמה מאוד גבוהה, כמו כן, מפאת בעיית התקשורת, מרביתם מתקשים ליצור קשר עין או לא אוהבים שנוגעים בהם. כל אלו ממוסגרים בתערוכה תחת הכותרת: 'חושים'. החלק השני של התערוכה עוסק בנושא 'הפיצוי על הלקות' – באמצעות נגינה, ציור, ספורט ועוד… אנחנו מסגרנו את זה בכותרת: 'תחליפים אנחנו אלופים'. החלק השלישי: 'רגשות' מבטא את הקושי בסיטואציות חברתיות. אני יודעת ששברתי חומה איתה, כשהיא רואה אותי היא קופצת עליי ומחבקת אותי. בהתחלה לא הבנתי למי היא רצה עד שהבנתי את עוצמת הקשר".
הבית התגייס
אמה של סול, יעל, היא בת זיקים, האב, גילי הוא בוגר השומר הצעיר בריו דה ז'ניירו. סול נולדה בברזיל ועברה עם אימה בגיל 11 לזיקים. בדף הסבר לבאי התערוכה היא מספרת: "מאז שנולדתי, אמא שלי שמה לב שהתנהגותי שונה מתינוקות אחרים: לא יצרתי קשר עין כשמישהו קרא בשמי ולא קיימתי אינטראקציה כמו שאר התינוקות. אמא פנתה לכל איש מקצוע שיוכל לעזור, ולבסוף הובחנתי עם ASD (הפרעת הספקטרום האוטיסטי).
"לאחר האבחון שונה אורח החיים בבית והבית התגייס לעזור לי ולהתמודד עם הקשיים שלי. כמו לדוגמה: בעצת הרופא, שטען שריבוי שפות בבית יכול לבלבל אותי ולהקשות עליי, הוחלט שמדברים רק פורטוגזית ומפסיקים לדבר גם עברית. המשפחה נרתמה לאיתור אנשי מקצוע שיוכלו לעזור לי גם בתחומי הכתיבה והדיבור. בדיבור היה לי קושי רב וחמש שנים לא דיברתי בכלל, אך כשהתחלתי לדבר דיברתי כל כך מהר כך שלאנשים היה קשה להבין אותי. גם בתחום הכתיבה שלי הייתי זקוקה לעזרה, אמא מצאה מורה נחמדה שעזרה לשפר את יכולות הדיבור והכתיבה ועוד מורה שעזר לי בשיעורי הבית. ההימצאות על הרצף האוטיסטי מביאה איתה גם לא מעט בעיות רפואיות מסוגים שונים שהיה עליי להתמודד איתן במהלך השנים.
"המעבר לישראל 'אתגר' מאוד את האוטיזם שלי. גם בברזיל היה לי קושי להתמודד עם סיטואציות שלא הצלחתי להבין וחוסר הבנה של משימות פשוטות, זאת בליווי תחושת שונות מתמשכת. אך עם כל זאת הייתי מוקפת בחברים ומשפחה תומכת. כשעברתי לישראל, התהפכו החיים שלי ברגע. הייתי חייבת להתרגל לאורח חיים חדש ומורכב שהביא להתנתקותי ממשפחתי בברזיל. הייתי צריכה ללמוד איך להתנהג במדינה שבה התרבות שונה לחלוטין מהתרבות בה גדלתי. לא פעם מצאתי את עצמי בוכה, כועסת ומבולבלת. כישורי העברית שלי היו ממש נמוכים וכך גם האנגלית. לא היה אף אחד שיוכל להסביר לי מה אני אמורה לעשות. אבל הייתה לי ויש לי את אמא ומשפחתה, שלהם אני אסירת תודה. עזרה חשובה קיבלתי גם מחבריה של אמא שעזרו לי לנסות ולהשתלב בתרבות שונה כל כך ממה שהכרתי!
"היום, העברית שלי לא מושלמת, אבל עכשיו למדתי למצוא דרכים שעוזרות לי להבין את המצב. כיום אני מטפלת בבעיות שלי ומקדמת את המטרות שלי, פחות מנסה להבין את התרבות ומעדיפה להישאר בעולם שלי ולהתמקד בדברים המעניינים אותי".
על העבודה עם מרים כורם: "התחלנו לתכנן את היצירות על ידי הכנת כמה סקיצות, תוך כדי שיחה ושיתוף אחת עם השנייה של רעיונות איך אנחנו רוצות להעביר את הנושאים לפוסטרים. אחרי כמה סקיצות התחלתי לעשות את היצירות במחשב ובאייפד, חלק מהפוסטרים קיבלו כמה שינויים/גרסאות עד שמרים הייתה מרוצה מהתוצאה. גם אם הנושא של הפוסטר לא כל כך משמח, ניסיתי לעשות את זה קל להבנה, כך שגם אנשים שאין להם אוטיזם ואפילו לאנשים שמעולם לא חוו מישהו עם אוטיזם עדיין יוכלו להבין את זה. בחירת הצבעים הייתה להפוך את הנושא לנעים יותר ופחות מדכא. למרות שלא כל הזמן החיים שלי צבעוניים ושמחים, הצבעוניות בעבודותיי לא מראה תמיד על שמחה ואופטימיות אבל היא כן מאפשרת לכל מי שמסתכל את האפשרות לפרשנות משלו".
בדרך שלה
האם, יעל, אמרה באירוע פתיחת התערוכה: "כאשר סול הייתה ילדה קטנה והייתי אומרת לה סול, איזה ציור יפה את ממש מוכשרת, תמיד התשובה שלה הייתה: על תחשבי שכישרון זה מספיק, צריך להשקיע הרבה זמן בציור אפילו שאתה כשרוני, כדאי שיצא משהו שבאמת רוצה להביע מה שאתה מרגיש. וכמו שאתם רואים פה, השעות הרבות שסול ביחד עם מרים ולבד בבית השקיעה בציורים שלה זה נושא להערצה. וכאן אתם רואים רק קמצוץ מהכישרון הגדול שלה. זכיתם להציץ קצת לעולמה של נערה נפלאה זאת, שבדרך שלה מצאה איך להתמודד עם החיים ולהביע את הטוב והרע בהם דרך הציור.
"כל הרגע הזה לא היה יכול להיות ללא כל התמיכה הנפלאה שסול ואני קיבלנו לאורך כל הדרך, מיום הגעתנו לישראל. דבר ראשון המשפחה המורחבת שהתמיכה 24/7 היא לא דבר מובן מאליו. זכינו במשפחה נפלאה שלא משאירה אותנו אף פעם לבד. תמיכה מכל כיוון אפשרי, קיבוץ זיקים שקיבל אותנו בחום ואהבה, חבריי וידידיי מהעבר בקיבוץ ומחוץ לו שלא שכחו אותי, ומיד קיבלו אותנו באהבה וידעו לתת את התמיכה המגוננת, ובזכותם כל הקליטה הייתה הרבה יותר קלה, עד עצם היום הזה. ולשמחתי רובכם הגעתם היום לחלוק איתנו את 'פרויקט סול' שלב א' כמו שאני מתארת זאת. שלב ב' זה סיום בית הספר והתחלת שירות לאומי, שלשמחתנו הרבה סול תעביר במשק החי של יד מרדכי".
"אני סול לפני הכל", סול רמבישבסקי
גלריה דנה לאומנות, יד מרדכי
ליווי והנחיה: מרים כורם
התערוכה פתוחה בימים ד', ו' ושבת, בשעות 16:00-11:00
נעילה: שבת, 13 באפריל 2023
תגובה אחת
סול לפני הכל,כ כ התרשמתי מדמותך,את ניראת מישהי שמוכנה לטרוף א החיים,אמנות שבך מאפשרת לתווך לך את המציאות והעולם.כל הכבוד לכולם שתומכים ועוזרים.בהצלחה.פרידה