סירחון, רעש ואבק? לא בין שבילינו 

מטרת האגודה השיתופית לשפר את תנאי החיים של חבריה

יותר מקיבוץ אחד התמודד עם השאלה של מטרדי עשן, ריח או זיהום בשטח הקיבוץ, הנובעים מקמינים מוסקים בעץ למשל ועל שאלת סמכותה של אגודת-הקיבוץ למנוע מטרד זה, שאצל המשתמשים בקמינים מהווה דווקא מקור לחום ולאושר. השופט יונתן אברהם מבית המשפט המחוזי בנצרת דן בעניין לא זהה אך דומה במושב שגם הוא אגודה שיתופית חקלאית. האסיפה הכללית באותו מושב החליטה שלא לאשר יותר הקמת מבנים לגידול ופיטום עגלים, בשל מפגעי הריח הנובעים מהם. אך כן אישרה בנייה של רפת חלב, דיר צאן לחלב וכן גידול עגלים מרפת החלב וגידול עופות לפטם. 

מטרדי ריח, זבובים ושפכים  

חברים באגודת-המושב, באמצעות עו"ד דן שגב וימר, עתרו לבית המשפט וטענו שהחלטת האסיפה חרגה מסמכויותיה, מנוגדת למטרותיה של האגודה ולהוראות תקנונה ויש לבטלה. החברים-העותרים הוסיפו שההחלטה מנוגדת לתכלית הקמת האגודה, פוגעת בערכי יסוד של כבוד האדם וחרותו ובחופש העיסוק, יש בה גם משום עושק המיעוט באגודה והפליית התובעים לרעה ביחס לחברים אחרים באגודה, להם ניתן אישור לגדל בעלי חיים, שגם מגידולם עולים מפגעי ריח. 

האגודה, באמצעות עו"ד ישי לבנון (ליפא מאיר ושות'), טענה מנגד שהחלטותיה התקבלו כדין ובסמכות ואין מקום להתערבות שיפוטית בהן. האגודה תארה את המפגעים הקשים של ריח, זבובים ושפכים שמייצרת מִפְטָמָה כאמור. האגודה סיפרה על "צרחות עגלים היוצרות מטרד רעש", "על המשאיות, שנכנסות ויוצאות עמוסות אל המפטמות ומהן, ויוצרות מטרדי רעש ואבק, בנוסף לפגיעה והרס של תשתיות הכבישים כתוצאה מתנועת המשאיות". כל אלה חרגו מפעילות חקלאית משקית משפחתית והפכו לפעילות תעשייתית", אמרה האגודה, "שהפכה את שגרת חיי תושבי המושב מחיים בישוב כפרי פסטורלי לחיים באזור תעשיה של ממש. אפילו פעולות פשוטות של תליית כביסה בחצר המשק הפכו לבלתי נסבלות עד בלתי אפשריות בשל מטרדי האבק והריחות".  

השופט יונתן אברהם הסביר שלפי תקנון האגודה, בסמכות האגודה לעשות כל מעשה שיש בו כדי "לארגן ולשפר את תנאי המחיה החברתיים והתרבותיים של חבריה", ובוודאי שהיא מוסמכת לדון בנושא הקמתן והרחבתן של המפטמות שבתחומה.  

 חיי מירמור וסבל 

האגודה, מצא השופט, לא אישרה את הקמת המפטמות הנוספות כי בכך היה כדי להגביר את  מטרד הריח הבלתי נסבל. התושבים במקום העידו שזהו מצב בלתי נסבל של ריח, שפוגע בשגרת החיים ובחייהם התרבותיים והחברתיים. השופט התרשם שמדובר במצוקה של ממש המביאה את התושבים לחיי מירמור וסבל, תוך פגיעה ממשית במרקם החברתי של חברי האגודה וזאת בניגוד למטרת האגודה, "להביא לידי שיפור תנאי חייהם" של חבריה, והקשר האישי ביניהם. אין ספק, קבע השופט, שהאגודה פעלה כדין כאשר לא אישרה הקמת מפטמות נוספות ופעולתה אכן עלתה בקנה אחד עם תקנונה ומטרותיה.   

אשר לטענת התובעים בדבר עושק המיעוט כלפיהם, הסביר השופט שאינטרס האגודה וחבריה הוא איכות חיים טובה לחבריה, לעומת אינטרס כלכלי צר של מספר חברים בודדים.  

בוודאי שאין לעשוק את המיעוט, אמר השופט, אך כך גם אין להטיל על הרוב מעמסה, רק כדי להתיר לאותו מיעוט לנהוג כרצונו. זהו גידול תעשייתי ולא חקלאי טהור רגיל, שמשפיע ישירות על מידת חומרת המטרד ועולה בקנה אחד עם תלונות התושבים הרבות, ולא ניתן לראות בכך מטרד ריח העולה מפעילות חקלאית רגילה. לא רק שאין מדובר בעושק של המיעוט, פסק השופט, אלא שהאגודה משקיעה משאבים כדי למצוא פיתרון בדמות שטח חלופי. השופט דחה את העתירה וחייב את החברים-התובעים לשלם לאגודה את הוצאות ההליך בסך 75,000 שקלים.