"להתאמן על דמוקרטיה בגיל צעיר" 

אוֹרי ברזק מגבע, מנהל בית הספר הדמוקרטי "אלי מרחב" בבית השיטה, מאושר כשהתלמידים מארגנים נגדו הפגנה בתביעה לדון בנושאים שלא מוצאים חן בעיניהם. שיעור בביקורתיות מעשית 

בעת הזו כשהדמוקרטיה עומדת בעין הסערה, תלמידי כיתה א' בבית הספר "אלי מרחב" לומדים מהי באמת דמוקרטיה ומיישמים אותה הלכה למעשה. בית הספר שנמצא בבית השיטה מורכב משלוש הרשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת. הרשות המחוקקת נקראת "הגורן", זהו פורום רב-גילי של כל הכיתות, הרשות המבצעת היא הוועדות, הרשות השופטת היא ועדת המשמעת והגישור. בכל הרשויות נבחרים תלמידים ואנשי צוות העובדים בשיתוף, ויחד הם מחוקקים את חוקי בית הספר. הילדים והמבוגרים שותפים בתהליך החקיקה, השיפוט והאכיפה. אפשר לבקר אותם או לשנות אותם בדרך דמוקרטית.  

פתרונות גישור 

הזדמנתי ל"גורן" בה התאספו תלמידי א'-ו', שדנו על שדרוג החוקים במשחק "תופסת האריות", שבזמן האחרון נעשה אלים. מנהל בית הספר אוֹרי ברזק (55, גבע) מציג את הבעיה ומבקש מהתלמידים הצעות לעידון המשחק. יער של אצבעות מונפות אל-על וההצעות זורמות ונכתבות על הלוח. ישיבת הילדים אינה אחידה: חלק מהם שוכבים על הרצפה, חלק עומדים, קבוצת בנות יושבות בצפיפות על שני שולחנות מוגבהים. ההצעות מרוכזות ונרשמות על הלוח, ואז מתחיל שלב ההצבעות. כל הצעה נידונה מזוויות שונות, ובסיום התהליך נבחר ברוב גדול חוק חדש לפיו תתנהל ה"תופסת" יותר בהתחשבות וברכות. אם תלמיד או תלמידה לא יעמדו בחוקים, יתקיים תהליך שיפוטי (בחדר המיועד לכך) אותו מנהלת ועדת המשמעת. דמוקרטיה במיטבה. 

חוקי בית הספר נשמרים על ידי ועדת המשמעת. אל הוועדה יופנו ילדים או מבוגרים, שעברו על חוקי בית הספר. בוועדה יָדוּנו יחד בעבירות ובחוקים שהופרו ובהתאם למודל המשמעת הנקרא "רמזור" המופעל בבית הספר, תוגדר התגובה ההולמת לכל עבירה. במידה שהעבירה מקורה בסכסוך בין שני צדדים, תחפש הוועדה פתרונות גישור. בתהליך הגישור יהוו נציגי הוועדה גורם ניטרלי שתפקידו לגשר בין הצדדים המסוכסכים, והם יובילו דיאלוג שיעסוק בעובדות, ברגשות ובצרכים של כל צד, בניסיון למצוא פתרון או פשרה המקובלים על שניהם. מודל ה"רמזור" התקבל באספת הגורן ברוב קולות. 

זכות יסוד: זמן פנוי 

"מה זו דמוקרטיה בעיניך?", שאלתי ילדה בת שמונה, והיא השיבה מיד בלי היסוס: "דמוקרטיה זה כשלתלמידים יש זכות לבחור בעצמם את נושאי הלימוד, לא המורים ולא ההורים, אלא אנחנו אלה שמרכיבים את מערכת השיעורים". 

ויש עוד זכות יסוד: פניוּת (מהמילה פנאי). ילד המרגיש שהוא זקוק לזמן פנוי להיות עם עצמו ועם מחשבותיו, יכול לצאת מהכיתה ולשהות עם עצמו. כמובן אם תלמיד בוחר משבצות פנאי רבות, החונכת שלו מקיימת עימו ועם הוריו דיאלוג ויחד מגיעים למערכת מאוזנת יותר. הגישה הדמוקרטית מאמינה שלמידה אמיתית אינה נעשית אך ורק בתוך הכיתה, אלא גם בצורה עצמאית וחופשית בזמן הפנוי של התלמיד.  

אוֹרי ברזק היה חבר בפרויקט ההקמה, ומשמש מנהלו של בית הספר מזה שש שנים. הוא חי ונושם את המקום, הדמוקרטיה היא בדמו. "כדי לקיים חברה דמוקרטית, אומר ברזק, נכון להתאמן עליה כבר בגיל צעיר. זה לא פחות חשוב מרכישת ידע. אצלנו הלמידה אינה המטרה הראשית, אלא החינוך הרגשי, היחס האכפתי לכל תלמיד. אנו רואים את הילד כאדם שלם וכחלק מקבוצה. הוא לא מתכונן לחיים, הוא חי את החיים האמיתיים כאן ועכשיו". 

ברזק מתהלך בשטח עם בגדי עבודה ונעליים גבוהות, הילדים כבר יודעים שכאשר הוא מגיע בלבוש יפה ומסודר, זה סימן שאמור להגיע נציג רשמי מבחוץ.  

בית הספר הוקם על ידי המועצה האזורית גלבוע, והוא מוכר על ידי משרד החינוך. באים אליו מכל האזור: גלבוע, עמק המעיינות, עפולה, בית שאן, ובקעת הירדן. היום לומדים בו 137 ילדים מכיתות א' עד ו', והצוות כולל 12 מורות ועשרות מתנדבים. 

השבוע יישמע הצלצול הראשון והתלמידים יחזרו לכיתותיהם לאחר חופשת הקיץ. את אורי ברזק תפסתי רגע לפני הפתיחה ושאלתי איך הוא מסכם את השנה החולפת ומה החזון שלו לשנה החדשה. 

"השנה שחלפה התאפיינה בהתמקצעות והתייעלות של הצוות החינוכי דבר שלא היה קורה לולא מעורבותו של ראש המועצה עובד נור" אומר אורי, אחת לחודש נפגשנו עימו והעלנו את הצרכים הייחודיים של בית הספר כדי להפכו מבית ספר אליטיסטי לבית ספר שווה לכל נפש. הוא היה מעורב באופן דומיננטי מיום הקמתו עד היום. האתגר המרכזי שלנו היום הוא לחבר את הקצוות ולגבש קהילה של הורים, מורים ותלמידים בעלת קשרים בלתי אמצעיים. מדובר בקהילה השולחת את ילדיה מ-30 יישובים המתאפיינים בתרבויות שונות ובמנטליות שונה. אנחנו מחזקים את החיבורים בין כל היישובים סביב קיום בית הספר וכן עם קהילת בית השיטה המארחת אותנו בחום ואהבה מיומנו הראשון, ונחשבת לאחת הקהילות החזקות".  

האם יש נשירת תלמידים במהלך השנה? 

"יש כל הזמן תנועה של כניסות ויציאות. ילדים שהסתבר שהם זקוקים למסגרת של חינוך מיוחד, או ילדים שרוצים לחזור וללמוד עם חבריהם מאותו יישוב עוזבים במהלך הלימודים. אבל זו השנה הראשונה שאנחנו מתמודדים עם רשימת המתנה ארוכה. יש לנו ביקוש וזה משמח מאוד". 

למה בית הספר פועל רק עד כיתה ו'? 

"משרד החינוך טוען שאנחנו קטנים מדיי, כיתה אחת בכל שנתון זה לא מספיק. אתגר הצמיחה מבוסס על הזדהות ההורים עם בית הספר והרצון שלהם לשלוח את ילדיהם אלינו. השיקולים של המשרד הם כלכליים בלבד, ואינם מביאים בחשבון את הזכות החברתית הבסיסית של הוריי הילד לבחור את סוג המסגרת החינוכית. מבחינתנו, אתגר הצמיחה מבוסס ראשית לכל על הזדהות עם רוח בית הספר, ועל הרוח הזו אנו עובדים חזק". 

ממה אתה הכי נהנה בבית הספר? 

"ההנאה שלי היא כשהתלמידים באים אליי בביקורת או מארגנים נגדי הפגנה, בתביעה לדון בנושאים שלא מוצאים חן בעיניהם, ושעליהם הם מוכנים לקחת אחריות. למשל, בפורים אסרתי על משלוחי מנות בשל חשש מהכנסת בוטנים לשי. הם מאוד כעסו וארגנו הפגנה של כל בית הספר נגדי. קיימנו דיון על ההחלטה הלא דמוקרטית הזו. הילדים הסכימו לפקח על המשלוחים, וההחלטה שלי בוטלה. זה חינוך לביקורתיות, אפילו כשזה נגד המנהל, ומזה אני מאושר". 

פתאום נשמעת צווחה מרחוק, וברזק שמכיר כל ילד וכל צליל אומר שזה סימן לא טוב וניגש מיד לברר מה קרה. הוא מכיר היטב כל ילד אישית. באישיותו הוא משלב סמכותיות אבהית ועיניים טובות לכל ילד. 

מה החזון שלך לעשר השנים הבאות? 

"אני מאחל לבית הספר שיעבור למקום של קבע עם מבנים טובים יותר. היום אנחנו ממוקמים במבנים ישנים שהיו בעבר כיתות בבית השיטה. אני מאחל שילמדו בו ילדים מיישובי חבל תענך ומהכפרים הערביים. בטווח היותר רחוק אני רואה בית ספר צומח מכיתה א' עד י"ב, עם קשרי גומלין עם בתי הספר באזור, יהודים וערבים. כל זאת כשהוא שומר על אופיו הייחודי ועל האווירה האינטימית שנוצרה בו בשש שנים לקיומו". 

נוגה בוטנסקי (בית השיטה) שימשה כיו"ר העמותה "אלי מרחב" במשך שמונה שנים, מתוכן שנתיים של הכנות ועבודת עומק לקראת פתיחתו. השנה סיימה את תפקידה ואת מקומה ימלא אסף הגלעדי מבית השיטה. "ייחודו של בית הספר", היא אומרת, "בזה שהוא מאפשר לכל תלמיד לבחור את מערכת הלימודים האישית שלו, ולקחת אחריות על התנהלותו. אין מבחנים ולא שיעורי בית, הילדים לומדים מהסביבה, מהטבע, מחקירה, מהתבוננות על החיים, והם באים לבית הספר ברצון ובשמחה. זה מוכיח שאין חינוך בלי דמוקרטיה".