חמשת בני משפחת קוץ מכפר עזה נרצחו ב-7 באוקטובר, ובהם גם האחים יונתן (17) ויפתח (14), שלמדו באקדמיה לכדורסלנים מצטיינים של הפועל תל אביב וחזרו לקיבוץ בסופי שבוע
*תמונה ראשית: משפחת קוץ. מימין: יונתן (יונתי), לבנת, רותם, אביב ויפתח. צילום: מהאלבום פרטי
יונתן ויפתח החלו את דרכם בכדורסל בקבוצה מאזור העוטף אבל כדי להתקדם הם עברו למחלקת הנוער של הפועל תל אביב. הפועל מפעילה "אקדמיה" למצטיינים נוסף על מחלקת הנוער של המועדון, ובדרך זו מקדמת שחקני נוער עם פוטנציאל גבוה, שזוכים לרמת אימונים גבוהה ולסיוע מקצועי. השחקנים מתגוררים לרוב בפנימיית הכפר הירוק ולומדים בתיכון שצמוד אליה. שני האחים התקבלו למסגרת "האקדמיה".
יונתן הגיע לפנימיית הכפר הירוק לפני שנתיים פלוס ואילו יפתח עשה זאת בינואר 2023. לפני שנרצח הספיק יונתן (כיתה י"א) לשחק במדי קבוצת הנערים של המועדון ולהעפיל איתה לגמר הגביע בעונה שעברה, בו נוצחה על ידי גליל/מעיינות. יונתן הגיע בגיל 17 לגובה 1.95 מטר ושיחק בעמדות הקדמיות של פורוורד וסנטר (4 ו-5). בגילאים האלה, כדאי לציין, לא ניתן לדעת מה הגובה הסופי אליו יגיעו הנערים ולכן הם לומדים לשחק במספר עמדות במקביל.
מאמנו בעונה הקודמת יגאל ניימן: "כשיונתן הגיע אלינו בסוף כיתה ח', הוא היה צנום ורזה. דיברתי עם ההורים שאמרו שהם לא מתלהבים מהמעבר אבל לא יעמדו בדרכו. הוא התאמן איתנו בנערים ובשנה הראשונה שיחק בקבוצה הפחות טובה, בליגה המחוזית. בשנה השנייה, בכיתה י', הוא עלה לקבוצה הבכירה, בליגה הלאומית.
הורים וילדים שמגיעים לאקדמיה ממרחקים – מציגים רשימת התניות ודרישות כדי לתת לבן את מיטב התנאים למימוש הפוטנציאל שלו. אבל במקרה שלהם אני זוכר משפחה צנועה שרצתה שהילד יתקדם והאמינו בעבודה קשה והתמדה, בלי דרישות מופרזות מהמערכת. יונתן היה נער צנוע, שחיפש איך להיות חלק מהקבוצה ולא כוכב שעובדים בשבילו. בחופשות וחגים הוא היה נוסע לעיתים שעתיים-שלוש ברכבת לכל כיוון כדי לא להחסיר אימונים. ויתר על חזרה הביתה והקריב המון כדי לעמוד במעמסה של 7- 8 ולעתים גם 9 יחידות אימון בשבוע".
בהספד שפורסם ברשתות החברתיות כתב יגאל: "יונתן היה בא ומצהיר בגאווה: אני כבר 1.91, 1.92, 1.93 מטר וכך הלאה. לעיתים הייתי עוקץ אותו שעל כל סנטימנטר שגבה עליו להוריד עוד ריבאונד. בחצי גמר גביע המדינה בחיפה הוא היה מהמצטיינים, שינה זריקות לקח ריבאונדים, קלע והקריב את גופו למען הצלחת הקבוצה".
חבריו של יונתן לקבוצה שרויים בהלם בעקבות האסון. עדיין לא ברור מתי יתחדשו ליגות הנוער, שהיו אמורות להיפתח בשבוע השני של אוקטובר אבל נדחו למועד בלתי ידוע בגלל המלחמה. הפועל תל אביב והכפר הירוק מנסים לדברי ניימן לסייע לחברים להתאושש באמצעות תמיכה מצוות של פסיכולוגים ושיחות קבוצתיות. בימים האחרונים נעשה מאמץ לחזור לאימונים חלקיים.
מאמן קבוצת הנוער בעונה הנוכחית, אלון לוינגר: "היינו באילת בטורניר הכנה לעונה הקרובה, שכרגע מוקפאת, ויונתן שיחק שלוש פעמים. הוא תמיד חיפש להשתפר ולא ניסה להטיל אשמה על אחרים במשחקי הפסד. היה מחייך המון ומוצא את הכיף בכל סיטואציה. היו לו חברים קרובים מהקבוצה ומהפנימייה.
"יפתח היה לפני הכול בן אדם"
לוינגר היה אמור לאמן את יפתח (כיתה ט') בקבוצת נערים ב': "הכרתי אותו פחות מאשר את יונתן. אני זוכר ילד חייכן מאוד, רציני מאוד, שקט ונעים. הוא היה גבוה יחסית לגילו, אבל בגילים האלה אני לא מתייחס לנתון הזה ולכן מלמד אותם כמה עמדות. היו לו סיומות טובות מאוד והוא היה חזק פיזית. יפתח היה לפני הכול בנאדם והצליח להתחבר כמעט עם כולם. הוא לימד אותי על מוסר עבודה. גם כשהיה פצוע לא פספס שום אימון, ואז שאלתי אותו 'למה הגעת? הרי אתה לא משתתף' הוא ענה לי: 'כל עוד אני חלק מהקבוצה – אני נוכח פה בכל אימון'". הוא היה תוצר של משפחה צנועה ונעימת הליכות ואני מקווה שנשמור בקבוצה על הערכים האלה של ארץ ישראל הישנה, סולידריות והרצון לעזור".
"היום (ראשון) היה אימון ראשון של נערים ב' ובשבוע שעבר החלו להתאמן בקבוצת נוער לאומית", מוסיף לוינגר. "האווירה מאוד קשה. אנשים באבל ולא יודעים איך לחיות את הסיטואציה, נשמעו המון קולות בכי וחוסר ודאות. להערכתי הליגה עלולה לא לחזור לפני ינואר – פברואר".
מאמנו של יפתח בעונה שעברה, אלעד שרים, שגם מנהל את בית הספר לכדורסל לכיתות א'-ה' של הפועל תל אביב, נזכר באח הקטן: "ברור לי שיפתח הגיע לפה כי רצה לחקות את יונתן ולשאוף להגיע לרמות הגבוהות. מעבר כזה פירושו זינוק משתי יחידות אימון בשבוע לאזור 9-8. היה ליפתח מוסר עבודה גבוה, הוא נסע והגיע לאימונים גם בימים של רקטות לכיוון העוטף. בשבועות הראשונים הוא לא הצליח לסיים אימון, בגלל רמת הקושי, אבל התמדה וכוח רצון הכניסו אותו תוך חודשיים לחמישייה הפותחת. הוא היה מאוד צנוע ואהוב. לא היה דברן גדול אבל תמיד הגיב בנימוס וכבוד".
שרים נזכר גם ששני האחים היו אוהדים נלהבים של קבוצת הכדורסל של המועדון ולעיתים שוחררו מאימונים כדי שיוכלו להגיע למשחקי הבית של הקבוצה, אשר נערכים באולם הדרייב-אין בצפון תל אביב.
