כשנודעו הפרטים הראשונים של המלחמה בדרום בשבת השחורה, הוצא צו 8 גם לכפר נוער כפר סילבר ליד אשקלון.
בני הנוער בבית הספר נתבקשו להישאר בבית ההורים ונערים פנימיית "נעלה" פונו לכפר נוער במרכז הארץ.
העובדים יצאו לחופשה ובכפר נשארו מעטים מאוד.
כפר הנוער סילבר הוא כפר יפהפה עם עובדים מקסימים ומסורים.
את הכפר מנהל עמוס גופר והוטלה עליו משימה כבדה – להוביל את הכפר גם בעת מלחמה.
בכפר יש רפת, דיר ומשק חי וצריך עובדים לטפל בהם ביומיום.
מתוך שני צעירי הצוות מאור גוייס לצבא ונשאר רק אופק שגם הוא חיכה לצו.
היה צריך עובדים בוגרים ומנוסים לתפעל באופן שוטף את ענפי החי.
התנדבתי בחליבות בכפר במבצע צוק איתן והבנתי מיד שצריך להתקשר ולשאול וכך כבר ביום ראשון התייצבתי לעזרה ומאז אני ברפת ובחברה המקסימה.
אופק מנהל במסירות ובאהבה ולידו תום מנהל הדיר ושרית ממשק החי.
כולם עובדים שעות רבות לענות על כל צורכי הפרות והעזים. אליהם הצטרפו בני שנת שירות שהכניסו רוח רעננה ולידם המורה דליה שחלבה בדיר ובהמשך ברפת. אפתה עוגות ועוגיות לכולם וחזרה בערב לסיבוב חליבה שני.
אני קיבלתי את הממד המשפחתי אצל עמוס קרן וילדיהם המקסימים ובעת אזעקה כולם התארחו אצלי לכמה דקות.
עובדי הכפר והמתנדבים אירחו גם קבוצות רבות של חיילים שהתחלפו כל העת וזכו לטיפול אוהב ומפנק.
וכך הימים רצים, בין לבין, יש גם אזעקות ופיצוצים והאווירה בין העובדים והמתנדבים חברית ומדהימה.
ניסיתי לרדת עוד דרומה והמחסומים מנעו ממני וכך נכנסתי למושב ברכיה השכן ועל כך אספר בהזדמנות אחרת.
גייסתי גם את שני בניי, אורי ודודו והם התגייסו והשתלבו בחליבות שהם מכירים מילדותיהם.
נקווה כולנו שהסיוט שעובר על כולנו יסתיים בקרוב
