בשבוע שעבר התקיימה ישיבת אבל מיוחדת של התנועה הקיבוצית והקיבוץ הדתי לזכר הנרצחים ולהשבת החטופים
*תמונה ראשית: מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר. "נעשה הכול, אבל הכול, כדי לתמוך בקהילות שלנו, לסייע להם להשתקם".צילום: דוד גרנות
ישיבת האבל המשותפת לתנועה הקיבוצית ולקיבוץ הדתי נערכה בשבוע שעבר ב"צוותא" בתל אביב לזכרם של מאות הנרצחים מהקיבוצים בהתקפת הטרור ובזעקה לשחרור החטופים. בטקס נכחו נציגי הקיבוצים מרחבי הארץ, נציגי המשפחות השכולות ונציגי משפחות החטופים.
בכינוס ראשון של הקיבוצים שנערך מאז השבת השחורה דיבר מזכ"ל התנועה הקיבוצית ניר מאיר על המחיר הכבד אותו שילמו חברי וחברות התנועה הקיבוצית:
"בשבת השחורה בלמו הקיבוצים בגופם את גלי המרצחים, קו הגנה שספג את המכה הכואבת והקשה מכל. כמו בחלום בלהות נותרו כיתות הכוננות להגן לבדן על המשק, בודדות במערכה נחושות להילחם עד הכדור האחרון, שעות ארוכות לבד. כבר 41 ימים ארוכים ולילות חשוכים עברו עלינו מאותו בוקר נורא שבו השמיים נפלו, וחיינו, כפי שהכרנו אותם, השתנו לבלי שוב. והבית אינו אותו הבית. הלוויה רודפת הלוויה, שבעה אחר שבעה, כאב שאין לו סוף. מספרים בלתי נתפסים של מחיר דמים קשה מנשוא: 296 נרצחות ונרצחים, 145 חטופים וחטופות, הקטן שבהם בן עשרה חודשים ומהבוגר שבהם בן 87. עשרות רבות של פצועים בגוף, וקהילות שלמות פצועות בנפש".
מאיר התחייב כי "נעשה הכול, אבל הכול, כדי לתמוך בקהילות שלנו, לסייע להם להשתקם, נפשית ופיזית, ולחזור אל בתיהם, קהילותיהם וקיבוציהם ולהביא את יקיריהם לקבר באדמת קיבוצם. לשם כך חייבים להתמלא שני תנאים: הראשון – חיסול החמאס וכל ארגוני הטרור בעזה והשני – השבת כל החטופים והחטופות הביתה".
השיבו את החטופים והחטופות
"הבוקר הזה, אינו ככל הבקרים, והישיבה הזאת אינה ככל הישיבות" אמרה שרה עברון מזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי, שפונתה מקיבוצה סעד עם חבריו. "היום אנו מקדישים את הישיבה כולה כדי לזעוק יחד זעקה גדולה. אנו כאן, תנועת הקיבוץ הדתי עם אחותנו הגדולה, התנועה הקיבוצית, בימים קשים אלו, בחבורה המשותפת לכולנו, כואבים יחד. אנו כאן כדי לזכור ולהזכיר ביחד יחד את זיכרון הרוגי הטבח והנופלים והנופלות במלחמה, וכולנו יחד זועקים בקול גדול שיישמע מסוף העולם ועד סופו: השיבו את החטופים והחטופות".
בשם בני משפחות החטופים דיברו ורדה ודוד גולדשטיין, חברי קיבוץ כפר עזה בו נרצחו 61 ונחטפו 18 גברים, נשים וילדים. בנם נדב ונכדתם ים נרצחו בממ"ד וכלתם חן יחד עם שלושה נכדים נוספים, אגם טל וגל, נחטפו בשבי חמאס. "בשבת השחורה 7.10 התהפכו עלינו החיים, תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. מאות מחבלים עברו את הגדר, פשטו על הקיבוץ ובמשך שלושה ימים ניהלו קרבות עקובים מדם, רצחו, בזזו והרסו כל חלקה טובה. הממ"דים כבר לא היו מקום בטוח. 15 שניות כבר לא הצילו חיים. ובשבת נפער חור עמוק באדמה והשבת נעשתה שחורה כי אלוהים שבת ואיש לא בא. הזעקה הייתה חזקה וחברי הקיבוץ נלחמו בגופם להציל את בני משפחתם. האזרחים הגנו על הצבא במקום שהצבא יגן על אזרחיו. משפחה אהובה שלי, בני היפה ונכדתי המהממת, נרצחו בביתם בממ״ד, הם גיבורי התהילה.
אתם אנשי הרשע היושבים על כסאות הממשלה הארורה הזאת, ששפכתם שנאה והרס, שפילגתם את העם, אתכם נבוא עוד חשבון בבוא הזמן ובבוא היום. אנחנו דורשים ממשלת ישראל לעשות הכל כדי להחזיר את כל החטופים מיד הביתה. זהו חוב מוסרי של ממשלת ישראל לאזרחיה. ללא החזרת החטופים מדינת ישראל כבר לא תהיה אותה מדינה. תעצמו את העיניים ונסו לדמיין מה עובר עליהם מתחת לאדמה".
ישראל חולתי מכיסופים שאשתו מנוחה נרצחה בשבת השחורה נשא דברים בשם המשפחות השכולות. מנוחה הייתה מורה אהובה ומוערכת על ידי מאות רבות של תלמידים, בתחילה בביה"ס היסודי בכיסופים ובהמשך בביה"ס האזורי "מעלה הבאר" בו לימדה שנים רבות, כמחנכת, כמורה, כמגישה לבגרויות, בעיקר במקצוע הספרות והשירה האהובים עליה. "על אף 40 הימים שעברו מאז האירוע, בביקורי אתמול בכיסופים במה ששרד מהבית, בוססו רגליי באפר שחור משחור תוך שאני מהלך בין קירות מתמוטטים ותקרה שנפלה. חיים שנלקחו ונקטפו וזיכרונות שנמחקו" אמר חולתי. "היה קשה מנשוא והאבן המונחת על הנשמה כבדה עוד יותר. שואלים אותי מעת לעת האם בדעתך לחזור לכיסופים, והשאלה שעולה אצלי היא לאן לחזור? למה לחזור? ולמי לחזור?
על זה אין לי תשובה כיום".
בטקס נשא דברים גם הסופר דויד גרוסמן והופיעו האומנים חמי רודנר, מיקי קם ויהודה עדר, שלומית אהרון והגבעטרון.