ה"צבע אדום" של השבעה באוקטובר הפריד אותי מפיקאסה, החתולה שלי, שהייתה בעשור האחרון אם הבית של הסטודיו שלי ומקור השראה לציורי החתולים בעיתון 232 ("ככה זה").
ניסיתי למצוא אותה רגע לפני שיצאנו ל"גלות" וזה לא הלך. נעלמה.
פעמיים ביקרתי בנירים ותמיד התחלתי בעמידה ליד הסטודיו וקריאות "פיקאאאסה…"
התייאשתי. היא כבר לא צעירה, מחצית שיניה נעקרו בניתוח הצלה ועין אחת מושבתת סופית. מה שמקטין את סיכוייה להישרדות בקיבוץ נירים הנטוש.
אומנם כיתת הכוננות שלנו פיזרה מזון לחתולים וגם היו נשמות טובות שהשאירו לה את המזון שלה בסטודיו, אך לשווא.
היום חזרתי על הריטואל הזה. בסופו החלטתי להכריז עליה סופית כעוד נעדרת של המלחמה המקוללת הזו.
רגע לפני שעלינו לאוטו בדרך הביתה היא הופיעה… נעמדה מרחוק ושיגרה יללת ניסוי…
בקיצור שמחה גדולה. היא ירדה מאוד במשקל וטרפה את מה שהגשתי לה.
הפעם לא אוותר – הפעם אדאג שתמיד יהיה מישהו שישים לה אוכל.