כלניות אחרי הסערה 

הקרמיקאיות עדנה כהן וגלית אמיר מלכיש, מטולה עובדיה מפארן, עופרה שטרן מחצבה, יעל הופמן מכפר ויתקין ועוד רבות משתתפות במיזם "כלניות לפני הגשם", לזכר נרצחי ה-7 באוקטובר * מטרת המיזם שיזמה יפה סולומון ממיתר היא ליצור 100 אלף כלניות אדומות מחימר, שיוצבו בארץ לזיכרון עולם * עד כה התגייסו למיזם אלפי מתנדבים ומתנדבות שהכינו למעלה מ-40 אלף כלניות מחימר, חלקן הוצג באירועי הנצחה וקריאה לשובם של החטופים 

*תמונה ראשית: יפה סולומון ממיתר, היוזמת של פרויקט "כלניות לני הגשם". אלבום משפחתי

לכלניות אדומות משמעויות רבות, במיוחד לחבל המדובר ביותר במדינה עוטף עזה, ששמו הוסב לאחרונה לחבל "עוטף ישראל". אנחנו נמצאים בתקופה של לקראת פריחת הכלניות האדומות בפברואר, מרבדים אין סופיים של אדום ביער בארי, ביער שוקדה, בבתרונות רוחמה, ביער רעים ובמרחבים נוספים.  

עוד בשנת 2007 יזמו מספר יזמים את הרעיון שהפך למותג מוכר ומוצלח – פסטיבל "דרום אדום". את המסורת המוצלחת של פסטיבל "דרום אדום", יזם בזמנו אופיר ליבשטיין ז"ל, ראש המועצה שער הנגב, שנרצח בקיבוצו כפר עזה, אלמנתו ורד ליבשטיין ויזמים נוספים וגם אז כבר היו ספקות רבים לגבי האם בחירת שם הפסטיבל מתאים? הייתה התעקשות ושיתוף הפעולה בין המועצות הפך את הפסטיבל ללהיט שהלך והתגבר משנה לשנה. פסטיבל ססגוני שאלפי ישראלים מהצפון ומכל רחבי הארץ נהרו בהמוניהם. למרות שהיו שנים שהיו משופעות בטילים ורקטות.  

כלניות 

נודה על האמת ששקט מוחלט, לא היה בחבל ארץ זה כבר שנים. קשה לומר את הפועל האבסורדי "התרגלנו", אך היו חיבורים מדהימים לעריכת אירועי תיירות מגוונים במסגרת הפסטיבל, בדומה לשיר הנצחי "כלניות" של שושנה דמארי ז"ל (מילים: נתן אלתרמן) וציון יום פטירתה בעונת פריחת הכלניות, מה שהפך לצעדה מסורתית רבת משתתפים.  

והנה עכשיו קמה עוד יוזמה מיוחדת "כלניות לפני הגשם", לזכר כל הנרצחים מהאירוע שהחל ב-7 לאוקטובר  2023. מטרת המיזם שהגתה ויזמה יפה סולומון (אין קשר משפחתי לכותבת הכתבה) היא ליצור 100 אלף כלניות אדומות מחימר, להצבה למען הנצחת החללים והנרצחים. לזכור ולא לשכוח את הדם הרב שנשפך, אך גם כלניות המהוות ביטוי לתקווה של פריחה ותקומה, במסר איתן לפיו החיים חזקים מהכל והם ממשיכים. 

בתחילה, בעקבות הפנייה של סולומון למרכז קהילה ערבה במועצה, שש קרמיקאיות מיישובי המועצה האזורית הערבה התיכונה, פתחו את חדרי הסטודיו שלהן וקיימו בהתנדבות מפגשי יצירה מרפאים ללא עלות, עבור חלק מקהילות העוטף המתארחים ביישובי הערבה. למפגשים הגיעו גם תושבי הערבה וכולם יחד יצרו כלניות מחימר, לטובת מיזם "כלניות לפני הגשם". הכלניות מחימר יפוזרו ברחבי חבל עוטף ישראל: בכיכרות ערים מרכזיות, בתי חולים, ובכל בית עלמין בו נקברו הנרצחים של השבת השחורה. השלב הבא היה הצטרפות אומניות וקרמיקאיות נוספות ממקומות שונים בארץ. 

התמודדות וריפוי 

יפה סולומון (70), יזמת ואמנית רב תחומית מהישוב מיתר שליד באר שבע, בעלת בית מלאכה לייצור בובות, ובובות תיאטרון בארץ ובחו"ל במשך כעשרים שנים. כולל בובות ענק לתהלוכות עדלידע ואירועים אחרים. 

יפה, איך נולד הרעיון למיזם הענק "כלניות לפני הגשם"? 

"הרעיון למיזם הכלניות מחימר התבשל בתוכי במשך השבועיים הראשונים של המלחמה. זה התחיל כשהרגשתי שאני רוצה לעשות משהו משמעותי ותורם. עדיין לא ידעתי בדיוק במה זה יתבטא. בשלב ראשון הוצאתי את מלאי הבובות שהיו ברשותי בסטודיו, ופיזרתי בנקודות האיסוף למען ילדים מהעוטף שפונו מבתיהם. התחברתי והתקשיתי לעכל את עוצמת האירוע האנושי שהתרחש בבארי וביישובים אחרים. רבים זכרו את נסיעותיהם וההשתתפות ב'פסטיבל דרום אדום' במהלך השנים. הרגשתי שממש בוער בי לעשות משהו עם הכלניות, שיפרחו ממש עוד כחודשיים. לצד העובדות המצערות והקטלניות בשטח, מהשדות היבשים מהקיץ. שנרטבו לפתע בדם נרצחים רבים, במקום בגשם מרענן.  

"השיח היומיומי בתקשורת ובכל מקום היה על ממדיי ההרס, ההרג, החטיפות לעזה, פינוי התושבים וכיו"ב. מתוך הכאב והצער שהרגשנו והזדהינו מהתמונות המזעזעות, והדיווח הבלתי פוסק על מימדי הזוועה המפתיעה ב-7 לאוקטובר. והידיעה שמאות נרצחים שילמו בחייהם, כאבתי וחשבתי כבר על הצורך הזועק להנצחתם." 

הכוונה הראשונית של סולומון הייתה להכין מיצג זיכרון יחסית קטן של כלניות מחימר, שיכלול 40 כלניות בלבד, וזאת מתוך חיבור הספרות של התאריך הבלתי נשכח 7+10+23. נשלח סרטון המדגים את אופן יצירת הכלנית מסוגי שבלונות שונות. התוצאות יצאו נפלא והיוצרים אף נתנו נגיעה אישית משלהם לכלנית שעיצבו. המדהים במיזם שהוא פרץ גבולות, ותפס תאוצה אדירה דרך פוסט שסולומון פרסמה בפיסבוק. קרמיקאיות מכל רחבי הארץ התקשרו אליה, ונרתמו ברצון והזדהות להיות חלק ממיזם. 

יפה סולומון: "הרעיון היה מתוך מגמה שמפגשי היצירה, יהיו חלק מתהליך ההתמודדות והריפוי. התוצאה הייתה שבמהלך המפגשים, המשתתפים והמשתתפות יצרו כלניות אדומות מחימר, לטובת המיזם הארצי 'כלניות לפני הגשם'. המיזם תפש תאוצה וחיים משלו. ההפתעה הייתה רבה, וזרמתי עם הבקשות הרחבתי את כמות יצירת הכלניות, מתוך ראייה שאפשר ליצור 100 אלף כלניות אדומות, שיפוזרו: ברחבי עוטף ישראל, בכיכרות ערים מרכזיות, בתי חולים, ובכל בית עלמין בו נקברו הנרצחים של השבת השחורה. עד כה התגייסו למיזם אלפי מתנדבים ומתנדבות מכל רחבי הארץ. שהכינו כבר למעלה מ-40 אלף כלניות מחימר, חלקן אף הוצג באירועי הנצחה וקריאה לשובם של החטופים." 

סולומון ממשיכה את פעילותה היזמית בכך שהיא נפגשת עם גורמים ומוסדות שונים, למען קבלת אישורים להצבת הכלניות כמיצבי זיכרון במקומות ואתרים שונים בארץ. כולל אתר המסיבה ברעים , אתר זיכרון לעדה הדרוזית והבדואית. לאחרונה ננעצו 1,400 כלניות על עמודי ברזל, בחוף ים המלח, ואפשר היה להתרשם מהאפקט של עוצמת הכמות. מאחר והענות הייתה כל כך רבה ומפתיעה, סולומון הגדילה את המעגלים. ומדגישה שיש לה מספר עוזרות שהתנדבו לשמש כמנהלות אזור ומקשרות: שלומית חפר, ענבר עזרן, ורדה הר-צבי ועוד. כל החומרים והעלויות נתרמים ע"י הקרמיקאיות. 

היוצרות מלכיש 

עדנה כהן (84) היא קרמיקאית, מוותיקות לכיש, ומי שהקימה בזמנו את "הסטודיו של עדנה" במושב, בו למדו ויצרו מחימר רבים, בהנאה רבה. גלית אמיר (56), דור שני במושב לכיש, להוריה יורם בר גיל ז"ל וקמי לינר בר – גיל תבדל"א, היא מטפלת באמנות ועורכת סדנאות יצירה טיפוליות בהיבט רגשי. שתיהן חברו יחד להרמת ויצירת מיזם הכלניות מחימר.  

עדנה כהן: "מאד התרגשתי לחבור למיזם יצירת הכלניות מחימר. זה פרויקט שמחמם את הלב ומאחד את כולנו, להזכיר ולזכור את היום הנורא שקרה לעמנו. יש לי קשר עמוק לקיבוץ ניר עוז שבעוטף ישראל. חנן כהן, בעלי, היה מחברי גרעין המייסדים של קיבוץ ניר- עוז עוד מימי היאחזות הנח"ל, שלימים הפכה לקיבוץ. בננו הבכור יפתח נולד עוד בקיבוץ ולאחר זמן עברנו למושב לכיש בשנת 1965. כאן הקמנו את ביתנו, משפחה עם שלושה ילדים ומשק חקלאי. עדיין שורשי משפחתנו מחוברים לניר עוז, ובמיוחד בימים אלו בשל הנסיבות האישיות והלאומיות.  

"פרויקט יצירת הכלניות נוצר והתחיל בזמן שגיסי גדי מוזס וגיסתי מרגלית מוזס נחטפו לעזה ונמנו בין החטופים הרבים. לשמחתנו גיסתי מרגלית חזרה לארץ, אך אנו עדיין מחכים לשחרור שאר החטופים וגיסי היקר גדי מוזס. אין ספק שהעיסוק בחימר נותן לנו כוח לחיות וליצור." 

גלית אמיר בר-גיל: "כמטפלת רגשית עם ילדים והורים, אני מודעת לחשיבותה של היצירה בסדנאות כדרך טיפולית. התחברתי מאד לרעיון הערכי של המיזם ליצור כלניות מחימר, לזכרם של הנרצחים. הכלניות ימשיכו לפרוח לנצח, במקום שהן יוצבו. כיתומת מלחמת יום כיפור התחבר בי הפן האישי והלאומי, גם יחד. בעיקר מתוך העובדה שהשנה בחג שמחת תורה, ציינו 50 שנים לנפילתו של אבי יורם בר גיל ז"ל."  

גלית מציינת שבנוסף בתה שרתה באותו הזמן במילואים בבסיס בכיסופים, לאחר שסיימה את שירותה הצבאי שם. בן נוסף נמצא במילואים ועוד בת משרתת בצה"ל בסדיר. כל התקופה הקשה הזו מעוררת אצלה רגשות וזיכרונות הקשורים לאביה: "הכול חבר יחד בתוכי כמציאות חיינו בארץ הזו וההזדמנות ליצור כלניות מחימר כפרויקט לאומי להנצחה, ולרתום ילדים ומבוגרים ליצירה ועיסוק בחומר – זאת בשבילי זכות גדולה, בעובדה שההתעסקות בפרויקט ובחימר אפשרה לי אוורור ופורקן רגשי וסייעה לי באופן אישי להתמודדות טובה יותר עם הסיטואציה הקשה." 

גלית אומרת שהתחילה בפרסום המיזם לחברי המושב ואכן החברות הגיעו – ועכשיו עדנה והיא בתהליך שרפת הכלניות בתנורים, אחרי צביעתם. נפתח גם פייבוקס של המושב, למימון החומרים. תוך כמה דקות אמיר מציינת שחקלאית מהמושב פנתה אליה ואמרה שהיא תורמת מימון לכל המצרכים הנדרשים.  

"עדנה ואני הצטרפנו למיזם המרגש הזה יחד, והחלטנו ליצור כלניות חימר עם תושבי המושב," מוסיפה גלית. "במשך יומיים בארבע סדנאות יצרו 70 כלניות נשות לכיש וגבר אמיץ אחד. בנוסף יצרתי כלניות חימר עם ילדי כיתות חינוך מיוחד, בבית ספר 'שלאון' בקרית גת, בו אני עובדת כמטפלת באמנות. את הכלניות של תושבי לכיש והתלמידים צבענו ושרפנו בתנור הקרמי ,וכעת ברשותנו 100 כלניות מוכנות, שידאגו להצבתן במקומות הנדרשים." 

יוצרות כלניות בערבה  

מטולה עובדיה (70), בעלת סטודיו לקרמיקה "כחול מדבר" ממושב פארן, מספרת: "הגעתי  למושב עם ראובן בעלי בשנת 1978, הקמנו משק לתפארת ומשפחה עם ארבעה ילדים. למדתי במדרשה לאמנות שהייתה אז בהרצליה, עם רפי לביא ז"ל. דווקא חוג קרמיקה לא היה אז במדרשה. עם השנים התוודעתי לתחום ונדלקתי שהייתי בחוג קרמיקה במרכז ספיר. רכשנו אובניים לאחר שילדתי את בנינו הרביעי בשנת 1987. וזאת הייתה ההתחלה של הסטודיו שלי 'כחול מדבר' ליצירת כלים שימושיים ולסדנאות.  

"במשך השנים למדו ועבדו בסטודיו ילדים, נוער ומבוגרים רבים. מיד אחרי השבעה באוקטובר, עמדנו חסרי מילים. נשבר האמון בהתנהלות האנושית. על פי הבודהיזם, כדי לעזור לעצמך, עזור לאחרים. הרצון לנתינה והרצון להיות בקשר אנושי תקין, גרם לאנשים להתגייס ולתת בכל התחומים. כל אחד פעל מתוך החוזקות שלו. 

"מול האין מילים, ומתוך רצון להיות חלק שתומך ונותן, ההתחברות לפרויקט 'כלניות לפני הגשם' הגיע לפתחי, כמו חתיכת פאזל שהשלימה תמונה. המיזם יצר אפשרות להתבטא ללא מילים, ולאפשר מרחב של יצירה וריפוי בסטודיו שלי. הפוגה מהחדשות ומהמחשבות, מקום ליצירה ולתקווה ואף לרגעים של נחת ותקווה. כאשר התחילה המלחמה ב-7 לאוקטובר התנדבתי לחמ"ל, בו אספנו ומיינו בגדים וציוד בסיסי למפונים שהגיעו מיישובי העוטף. שהתארחו במושב ובשאר יישובי המועצה. חלק מהמפונים הגיעו להפוגה לסטודיו שלי ונוצרה אינטראקציה טובה למרות המצב החדש אליו נקלעו בל כורחם." 

לסטודיו של מטולה הגיעו להשתתף בהכנת הכלניות תושבי פארן, מפונים מהעוטף וגם צעירים מהמכינה הקדם צבאית בפראן. עד כה יצרו בסטודיו 250 כלניות מחימר, המוכנות למשלוח במשך יותר מ-15 מפגשים: "בשבילי המיזם נתן לי סיפוק," אומרת מטולה, "להיות חלק ממיזם הנצחה חשוב ומשמעותי ואני מודה על האפשרות. המיזם נותן לי להרגיש חתיכה מפאזל משמעותי ונכון, דווקא בתקופה זו, להוציא ולבטא את החוזקות הטבעיות והמקצועיות שרכשתי במשך השנים. זה גם מה שניסיתי לשדר למגיעים לסטודיו, לייצור כלניות. גם אם המגיעים לא עסקו בעבר בעבודות חימר, המגמה הייתה לתת ביטוי וטאץ' אישי, של כל אחד ואחת בכלנית שיצר." 

רחל אלון, ממושב פארן, המשמשת כמנהלנית לחניכי המכינה הקדם צבאית במושב, אומרת: "החניכים שלנו התרגשו מאד לקחת חלק ולהשתתף במיזם חשוב זה. מאחר ובמכינה מתארחים חלק מתושבי העוטף, חשיפתם לאירועים שראו וחוו ילדים ובני נוער. לשמוע ממקור ראשון, מביא את החוויות עוצמתיות יותר. כך שהחניכים עיצבו את הכלנית מחימר, החוויות ששמעו נתנו את ביטויים. והיו אף כלניות שחורות. וכלניות שמתחת לעלי הכותרת, נכתב שם לזכר מי מיועדת הכלנית שיצרו." 

עופרה שטרן (46), מחצבה, הגיעה לכאן לפני 16 שנים מרעננה, עם נישואיה לדרור שטרן, שהוא דור שני לחקלאים, הם בעלי מותג "פרסקו חצבה". עופרה השתלבה יפה במושב והקימה סטודיו לקרמיקה באובניים לכלים שימושיים הנושא את שמה "הסטודיו של עופרה". שם היא מקיימת לרב סדנאות לנשים ובני נוער המגיעים ממסגרות כמו : "סדנאות אדמה" ו-"עבודה עברית".  

ליצירת הכלניות במיזם ההתנדבותי, שטרן פתחה את שערי הסטודיו, תוך כדי פרסום מיידע של המועצה. בפרסום עודכן באיזה מקום ותאריך, תתקיים פעילות יצירה במיזם הכלניות להנצחה, שהחל בנובמבר. פורסמו שישה מקומות ביישובים שונים, ביניהם ארבעה מושבים: עין יהב, פארן, עידן וחצבה.  

שטרן: "התחברתי מיד למטרת המיזם היצירתי החשוב. זה בהחלט עושה הרגשה טובה לתרום בפרויקט ארצי, שאמור להנציח את הנרצחים והחללים בכל רחבי הארץ. מתוך הפרסום הגיעו נשים לסטודיו, האווירה הייתה נעימה. אחרי שהסברתי על המיזם, והדגמתי איך יוצרים ראש פרח כלנית. אפשרתי לכל אחת לעצב את הכלנית כראות עיניה, באופן חופשי. עד כה יצרנו 50 כלניות. הנשים צבעו את הפרח באדום, ואת הליבה בשחור. ואני שרפתי אותם בתנור שלי. והם מוכנים למשלוח." 

יוצרות בכפר ויתקין 

יעל הופמן, אמנית רב תחומית מכפר ויתקין, דור שלישי במושב, אומרת שהעבודה בחומר היא הובי בשבילה. לרוב היא יוצרת ויטראז'ים, יצירות פסיפס ועוד ואוהבת ללמוד ולהתחדש בתחומי האמנות ועבודות היד: "שמעתי מחברות על מיזם הכלניות ומאד התחברתי. בתקופה זו של המלחמה מצאתי עצמי במצב שלא יכולתי לייצור ולעבוד. המיזם הגיע ממש בזמן, כמקלט של שפיות מוכתב. יש במיזם אנרגיה יצירתית, וגם חלק עצוב מהאסון שנגרם. אך לחיבור במיזם הנצחה ברמה לאומית יש ערך ענק ומשמעות – להזכיר ולזכור את הקורבנות הרבים, ואת המשאלה החשובה: 'מה שהיה לא יהיה יותר'.  

"התכנסנו ארבע חברות והכנו 120 כלניות מחימר. הבסיס משבלונה וכל אחת נתנה את הנגיעה האישית שלה. הצבעים המומלצים שקיבלנו לרכוש מיפה סולומון יוזמת המיזם, כבר אזלו בחנויות. נוצר מצב שרקחתי הרכבים עצמאיים מצבעים אחרים, כדי להגיע לצבע האדום המבוקש. בשבילי זאת חוויה מיוחדת להירתם למיזם לאומי מסוג זה וחשוב שנזכור ולא נשכח".