במקום להיות ראש מועצה בדימוס, מצא עצמו גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון, אחראי לתושבים שפזורים בכ-80 ישובים שונים. הוא נאבק על כך שהמדינה תכיר ברוב יישובי המועצה כיישובי קו עימות, מאמין בצער שעל הצפון יכפה הסדר עם חיזבאללה (שיכולותיו הצבאיות לא יפגעו), וביום שאחרי מתכוון לדאוג בעצמו לתושבים שלו
*תמונה ראשית: גיורא זלץ עם אלוף פיקוד צפון אורי גורדין בחמ"ל המועצה האזורית הגליל העליון. צילום: באדיבות המועצה האזורית גליל עליון
גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית הגליל העליון, מודה שהוא לא שיער שבחודש ינואר 2024 הוא עדיין יכהן בתפקידו. לפני הבחירות לרשויות המקומיות שהיו אמורות להתקיים ב-31 באוקטובר 2023 הוא החליט לא להתמודד על כהונה נוספת, ובימים אלו הוא היה אמור להיות ראש מועצה בדימוס שמעביר את התפקיד למחליפו או למחליפתו. ואז הגיע ה-7 באוקטובר והפך את הקערה על פיה. זלץ נשאר בתפקידו באחת התקופות הקשות ביותר בתולדות המועצה.
"כשנבחרתי לראשונה לראשות המועצה ב-2012", הוא אומר, "אמרתי שנכון לקצוב תקופת זמן לתפקיד ציבורי, ושהתקופה הנכונה לראש מועצה היא שתי קדנציות. בינואר 2023 אמרתי שאני לא מתמודד לקדנציה שלישית בראשות המועצה, ולא התכוונתי להמשיך אחרי ה-31 באוקטובר".
פזורים בכ-80 יישובים
איך מתנהלת מועצה אזורית שהתושבים שלה לא נמצאים ביישובים שלהם?
"קודם כל, בערך חצי מתושבי המועצה נמצאים ביישובים שלהם. מתוך 29 קיבוצים במועצה יש לנו 14 קיבוצים שבהם יש מעט מאד אנשים, בעיקר חברי כיתת כוננות ובעלי תפקידים נחוצים. בעוד שמונה קיבוצים שהם בקו העימות אבל המדינה לא החליטה על הפינוי שלהם יש תפוסה של כ-50 אחוז. יש עוד שבעה קיבוצים שבהם נמצאים 90 אחוז מהאוכלוסייה והם יחסית לאחרים חיים כרגיל. בממוצע 50 אחוז מתושבי המועצה התפנו מיישוביהם".
הפעילות מפוצלת בהתאם למיקום התושבים?
"בוודאי. במקום סדר גודל של 29 יישובים שהיינו עד לפני שלושה חודשים, יש לנו היום כ-80 יישובים שבהם נמצאים תושבי המועצה. כל ריכוז אוכלוסייה בבית מלון הוא בעצם יישוב חדש. חלקם הגדול של היישובים נמצא בעוטף כנרת, במועצות האזוריות עמק הירדן ועמק המעיינות ובטבריה, וחלק ברמת הגולן. כיוון שהתפננו יחסית ראשונים, הצלחנו למקם יחד קהילות שלמות. יש גם תושבים שהתפנו באופן עצמאי והם פזורים בכל הארץ, כולל בקיבוץ קלי"ה ובחיפה".
נאבקים שהמדינה תכיר בהם. סמוטריץ' עוצר את המהלך
זלץ ציין את שמונה הקיבוצים הממוקמים מעבר לטווח ארבעת הקילומטרים מהגבול שהמדינה לא מכירה בהם כזכאים לפינוי, ובכל זאת החליטו להתפנות בחלקם מכיוון שהם בטווח טילי החיזבאללה. לדבריו, הבעיה לא נפתרה מבחינת הכרת המדינה בהם, שיש לה משמעות כלכלית רבה מאוד. "יש לנו 22 יישובים במה שנקרא קו עימות, שבהם זמן ההתראה הוא אפס, מתוכם 14 יישובים נמצאים בטווח של 0-3.5 ק"מ מהגבול, והם התפנו בתמיכת המדינה, ושמונה יישובים שמהם התפנו באופן עצמאי כ-1,500 משפחות המונות כ-5,000 נפש. אנחנו נאבקים שהמדינה תכיר גם בהם. נכון להיום עוד לא הצלחנו. שר הביטחון יואב גלנט ואלוף פיקוד צפון, אורי גורדין, תומכים בפינוי ואומרים שהמדינה צריכה לתמוך במי שהתפנה מקו העימות בהוראת הרשות המקומית או באופן עצמאי, אבל שר האוצר בצלאל סמוטריץ' עוצר את המהלך הזה".
מה מידת הנזק בקיבוצים שהתפנו?
"יש חמישה קיבוצים שיש בהם נזק ממשי לבניינים, ויש עוד הרבה קיבוצים שיש בהם נזקים שנגרמו מהנגמ"שים ומהטנקים שנמצאים בתוכם".
הסכם בלחץ אמריקאי
כשאני שואל את זלץ מה הוא מצפה שהמדינה תעשה להרחקת חיזבאללה מטווח ירי הטילים, הוא מתקן את השאלה למה הוא מצפה שיקרה ומה הוא חושב שיקרה בפועל. "הייתי רוצה שהמדינה תיקח אחריות", הוא מציין, "ובזמן שלה, בדרך הפעולה שלה, בעזרת הצבא, המוסד וגופים אחרים, היא תוריד מאוד את היכולות המבצעיות והמלחמתיות של החיזבאללה, שקשורות גם לכוח הצבאי שלו, גם לכמות הטילים שיש לו, וגם למנהרות שנמצאות בתוך לבנון ומאפשרות להם להתנייד באופן חופשי מהגבול עם ישראל ועד לביירות. מה שאני מניח שיקרה, בעיקר בשל לחץ בינלאומי ובעיקר בשל העובדה שכרגע באופן מפתיע האינטרס של ממשלת ישראל בלחץ אמריקאי, והאינטרס של חיזבאללה בלחץ האיראנים, הוא לייצר איזו שהיא רצועת ביטחון בלבנון של שלושה, חמישה או עשרה ק"מ, יחד עם עיבוי משמעותי של כוחות הביטחון בתוך וליד היישובים. אני מניח שיגיעו להסכם עם חיזבאללה בלי שהיכולות שלו ייפגעו, ולשם זה הולך לצערי הרב. אני גם כורך את זה בבחירות לנשיאות בארצות הברית בנובמבר 2024, ואני מניח שהנשיא ביידן ואנשי הממשל שלו ירצו להגיע לבחירות לאחר שיהיו כמה חודשים של שקט במזרח התיכון. לכן אני מעריך שהמציאות שתיכפה עלינו, תגרום לזה שמתישהו בין חודש מרץ לחודש מאי יגידו שיש הסכם, שהמלחמה נגמרה גם בדרום וגם בצפון, ושמדינת ישראל מצפה מהתושבים לחזור הביתה".
לא סומך על הפתרונות של המדינה
מדינת ישראל הקימה את מנהלת תקומה, שמוצאת פתרונות ביניים לקיבוצים מהדרום ומוציאה אותם מהמלונות עד לשיקומם. למה אצלכם זה לא קורה?
"אני חושב שלנוכח המצב נכון לעכשיו, בשונה מהדרום, אצלנו זה לא נכון להקים מנהלת תקומה. הצורה הנכונה אצלנו, בכפוף למה שאני מניח שיקרה, זה שהתושבים שירצו בכך יחזרו הביתה לאחר החלטת המדינה על החזרה, ותושבים שלא ירצו או לא יוכלו לחזור, אנחנו נדאג להם לפתרונות בתוך הקיבוצים במועצה שלנו, ושילדיהם ילמדו במערכות החינוך שלנו. אני לא רוצה שום תלות במדינה בתוכניות לעתיד. אני לא סומך על המדינה. אין במדינה אף גוף שמתכלל את כל המרחב האזרחי בצפון. משרד הביטחון הקים מנהלת רק לנושא הביטחון ורק לקו העימות, ולפרויקטור שהתמנה אין שום סמכות ושום אחריות לאיזה שהוא תקציב. לכן מבחינתי, כאשר יהיה אפשר לחזור לקיבוצים בהחלטת המדינה, כשהמדינה תגיד שהמלחמה הסתיימה, גם אם אני לא אהיה שבע רצון מהמצב הביטחוני, אנחנו נחזור לכל הקיבוצים שלנו, במבנה כזה או אחר, ולאותם קיבוצים שאי אפשר יהיה לחזור או שהאנשים לא ירצו לחזור, נמצא פתרון בתוך הקיבוצים של המועצה ולא בשום מקום אחר. נפעיל למענם את מערכות החינוך והרווחה של המועצה. אני לא סומך על הפתרונות של המדינה, ולכן אנחנו נפעל באופן עצמאי בכיוון הזה".
כמה תושבים להערכתך לא ירצו לחזור ליישוביהם אם המצב הביטחוני לא ישתנה?
"אני מעריך שזה יהיה 10-15 אחוז מהתושבים, ושאלו יהיו אנשים מהאוכלוסייה היותר חזקה שהצליחו לשכור דירות במקומות אחרים, הילדים שלהם השתלבו שם במערכת החינוך, ואולי הם אפילו מצאו תעסוקה במקום החדש. אני מניח שהם לא יחזרו בתקופה הקרובה, אבל רוב האנשים יחזרו ויכול להיות שחלקם יחפשו פתרונות אחרים אחרי שהם יחזרו. כשהאנשים יחזרו אנחנו נפעיל את כל המערכות התומכות שלנו כאן. אני מקווה שנדע לייצר איזה שהיא רמה של ביטחון סביר, אבל מכיוון שלדעתי לא תהיה פגיעה ביכולות הצבאיות של החיזבאללה בעצם נהיה איפה שהוא בידיים שלהם לגבי הטווח הבינוני והארוך. אני חושש שזאת המציאות, ולכן אנחנו נערכים למציאות הזאת".
"הרצון האישי שלי לא רלבנטי כרגע"
הבחירות לרשויות המקומיות נדחו מאוקטובר 2023 ל-30 בינואר 2024, והשבוע החליטה הממשלה לדחות אותן שוב ל-27 בפברואר 2024. לגבי המועצות האזוריות הנמצאות בקו העימות, הוחלט לערוך בהן בחירות כחמישה חודשים לאחר שתושביהן המפונים יחזרו לביתם. אני שואל את זלץ אם יש לו אורך רוח לנהל את המועצה בערך עוד שנה מהיום.
"הרצון האישי שלי הוא לא רלבנטי כרגע", הוא עונה, "יש משימה גם ברמה האזורית וגם ברמה הלאומית, קודם כל לסיים את האירוע הזה ואחר כך לעזור לתושבים לחזור הביתה ולהשתקם, כך שהמקום האישי שלי הוא ממש לא חשוב עכשיו ואני לא מסתכל על זה כרגע. אני לוקח בחשבון שאני אהיה בתפקיד ראש המועצה לפחות עוד שנה, ולגבי ההמשך נראה מה יהיה. אני כרגע לא חושב על זה ולא עוסק בזה, אבל למקום האישי שלי אין כרגע שום משמעות ושום חשיבות. האירוע הוא הרבה יותר גדול מגיורא זלץ או מהמועצה האזורית הגליל העליון".
לא שמעתי שאתה שולל אפשרות לריצה לכהונה נוספת. קיבלת חשק להמשיך?
"אין פה שום עניין של חשק. יש עניין של הבנה איפה נהיה, ולקראת סוף התקופה שבה אסיים את התפקיד בעוד כשנה, נראה איפה תהיה המדינה, איפה תהיה המועצה, ואז אני אקבל את ההחלטות. אני אומר שוב. המקום האישי שלי, ממש לא רלבנטי כרגע".
