"הארץ הזאת לא תמיד החזירה להם אהבה"

החלוץ שהתחבט בשאלות לאומיות, אישיות ורומנטיות והתאבד בירייה, ברל כצנלסון ואהובותיו, רחל המשוררת ועוד רבים אחרים קבורים בבית העלמין של קבוצת כנרת.
"על הכרכ", ספרו של עמירם אידלמן מכנרת מביא את סיפוריהם

*תמונה ראשית: עמירם אידלמן בבית העלמין בכנרת. סיפורים מ"הפנתיאון של מנהיגי תנועת העבודה". צילום: נורית אידלמן 

עשרות רבות של חברים, בני משפחה וחובבי היסטוריה, התכנסו כדי לתת כבוד לעמירם אידלמן, בן וחבר קבוצת כנרת, עם צאתו לאור של ספרו "על הכרכ" המביא סיפורים מ"הפנתיאון של מנהיגי תנועת העבודה", הלוא הוא בית העלמין בכנרת.
אומנם יש לבית העלמין בכנרת "מתחרים" (דגניה א', עין חרוד, נהלל), אבל אין ספק שהתואר יאה לו. רבים מן המנהיגים ובהם ברל כצנלסון, יצחק ואווה טבנקין, אליעזר יפה, חנה מייזל, רחל המשוררת ואחרים "עברו" בחצר כנרת, ראו בה מחוז נעורים נכסף וגם חלק מהביוגרפיה החלוצית הרשמית שביקשו לרשום לעצמם.
אנשים משונים
במבוא לספר כותב עמירם: "הספר הצנוע הזה בא לתרגם לשפתנו, המהלכים כאן בלאט, את רגשותיהם, את מחשבותיהם, את הצלחותיהם ואת תסכוליהם של אלה הטמונים כאן…בית עלמין שבו נחים מנוחת עולמים אנשים שהמשותף לכולם הוא נושא אחד: כולם אהבו את הארץ הזו עד כאב, והארץ הזאת לא תמיד החזירה להם אהבה. אנשים שרצו להגשים חלום, ליצור יש מאין, אנשים ששילמו, כל אחד בדרכו, מס כבד על מאבקם לממש חלומם. באמת אנשים משונים מאוד…״.
המחבר ממליץ בהומור לא להיקלע למקום בשבת בערב, שכן מן הסתם זוהי שעתה של האסיפה הכללית, והחבר'ה ממשיכים להתווכח בלהט, כמו שרק הכנרתיים יודעים, על כל הנושאים שהעסיקו אותם על פני האדמה. מאידך יש לקוות שהסכסוכים והעימותים בין אנשי הקבוצה למושבה, שתיהן כנרת, הסתיימו, לפחות כאן, ברוח
טובה וחיובית.
בבית העלמין בכנרת יש מאות רבות של מצבות, והבחירה אילו סיפורים להכניס לספר היא בהכרח שרירותית וניתנת לבחירת הכותב. מטבע הדברים, עמירם התמקד באנשי כנרת, אנשי השורה, שכבשו את העבודה והאדמה, אך הוא מאיר את עינינו גם בלא מעט דמויות אחרות שרשמו דפים בהיסטוריה של תנועת העבודה ושל ישראל, ומספר גם על תימני כנרת שטמונים שם.

האהבה הורגת
באירוע סיפר ההיסטוריון פרופ' גור אלרואי, רקטור אוניברסיטת חיפה, נכד למייסדי אפיקים, על דמותו של החלוץ אלכסנדר ברקנר, שעלה בעלייה השנייה ונמנה על מי שכונו "התלושים". כחלוץ התחבט בשאלות לאומיות, אישיות ורומנטיות. בשלב מסוים הגיע לחצר כנרת, והתאהב במייסדת חוות העלמות חנה מייזל. כשהבין שאין לו סיכוי, התאבד בירייה. 12 שעות אחר כך הוא מת בייסורים. המצבה על קברו לא שרדה, אך מקומה המשוער אותר על פי עדויות בנות התקופה והיא חודשה בידי קבוצת סטודנטים של פרופ' אלרואי.
ההיסטוריון מוקי צור מעין גב סיפר על דמותו של אהרון זאב, סופר ומשורר ("אנו נושאים לפידים") שהיה קצין חינוך הראשון בצה"ל, ואביו המאמץ של בן עמי פחטר שנפל בקרב שיירת יחיעם.
הספר "על הכרך" הוא הזמנה לביקור באתר היסטורי, פנתיאון שמנציח עבר הירואי שעליו גדלנו. המטייל בשבילי בית העלמין יוכל לראות מולו את "שם הרי גולן", לדמיין לעצמו "מפרש לבן באופק", ולזמזם בלחש את "דירי דירי דם," שירו של שלמה כנרתי מקבוצת הוילנאים של כנרת, כשהקהל מצטרף בשירה אדירה.
ואולי גם תחלוף מחשבה – טוב שהטמונים פה אינם רואים את מה שמתרחש עכשיו בארצנו שעליה חלמו ולחמו.
את חתן השמחה בירכו עומרי שלמון, מנכ"ל המועצה לשימור אתרי מורשת, עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, ודליה אביגדורי, בת כיתה מכנרת שסייעה בכתיבת הספר. הנחתה את הטקס זהבה גבאי, מנהלת חצר כנרת.