איך התגנב לטור של הדי בן עמר נושא מרתק כמו שי לחג של ועד עובדים ואיך הוא קשור ל"האדם הגונב"? מוזמנים לקרוא, זה בחינם
ראש השנה העברי ופסח הם שני המועדים החשובים עבורי בשנה.
בכל פעם שמתקרב אחד משני הרגלים הללו, אני נכנס לציפייה והמתנה דרוכה וכולי התרגשות אין קץ. אני סופר את הימים והשעות לאחור עד שאקבל סוף-סוף את הודעת הסמס, שבה מצורף הקישור. כשההודעה מגיעה, אני פותח אותה ומגיע אל הקישור הקסום המצורף בה. אני לוחץ על הקישור ועולם שלם ומופלא של אפשרויות נפתח בפני.
אם תהיתם מאין מגיע כל האושר הזה, אני מזכיר לכם כאן, ברמז דק, שמדובר בשני המועדים בשנה בהם מקובל לחלק "שי לחג" לעובדים.
ואם תהיתם באיזה עולם של אפשרויות קסומות ומרטיטות-לב מדובר, עולם שנפתח בפניי עם הלחיצה על הקישור האמור, הרי הוא מפורט כאן לפניכם:
קטלוג המתנות הדיגיטלי של "שי לחג" לעובדי אגף השיקום של משרד הבטחון, משלמי המיסים החודשיים לוועד.
מדובר בעולם מופלא, שבו יכול העובד מן השורה פעמיים בשנה להרגיש עצמו כמו נסיכה מן האגדות, שרק תושיט את ידה ותצביע על משהו ובמטה קסמים הוא יהפוך להיות שלה!
וגם יגיע במשלוח עד הבית!
מגוון גדול של מוצרים מופלאים נפרש בפני העובד, החל בשמיכת פוך חורפית ליחיד או שמיכת פוך כפולה לזוג (בתוספת תשלום), גזיה לקמפינג – כולל בלון גז נוסף (!), מכונת גילוח חשמלית נטענת כולל קוצץ שערות באף (!), זוג כריות אורטופדיות של ורדינון למי שחולם על שינה נינוחה וללא הפרעות, קופון לארוחה זוגית צמחונית, ועוד שלל מתנות מרהיבות שגורמות לי להרגיש כמו באותה פעם בילדותי, כשלקחו אותי הוריי לחנות ובה דוכן מלא ממתקים מסוגים שונים, ואמרו לי: "תבחר איזה ממתק שתרצה!".
ואז נזכרו להוסיף: "אבל רק דבר אחד. אין לנו כסף ליותר".
זה חינם!
כידוע לקוראיו הוותיקים יותר של טור זה, התברכתי בבת שהיא נכת צה"ל מאה פלוס. עקב דרגת נכותה היא זכאית מטעם אגף השיקום לליווי וסיוע 24/7, שנעשה כיום בידינו ההורים.
לשם העסקתנו כמלווים, אנו רשומים בחברת כוח אדם, אחת משלוש חברות כאלה שאגף השיקום ומשרד הביטחון נעזרים בהן כדי להעסיק מלווים לנכי צה"ל.
כך יצא שאני רשום כשכיר בחברה כזו.
לפני מספר שנים התאגדו עובדי שלוש החברות המועסקים על ידי אגף השיקום, כולם מלווים של נכי צה"ל, ובחרו מתוכם ועד המייצג את העובדים מול משרד הביטחון. כשכיר המועסק בחברת כוח אדם כזו אני מקבל תלוש שכר, ממנו אני מפריש דמי ועד. וכך, כשמגיעים חגי השי, אני זכאי לבחור לעצמי שי מתוך הקטלוג.
חג שי נחשב אירוע נדיר, לכל הדעות, שאינך יכול להיות בטוח שיקרה שוב, ואם יקרה – יקרה רק בחג הבא, ולך דע אם עדיין תהיה זכאי אז לשי חינם מוועד כלשהו, ואם הקטלוג הבא יהיה ססגוני בשלל אפשרויותיו כמו הקטלוג הזה, וכן הלאה.
על כן יש חשיבות גדולה מאין כמוה לשאלה: מה אבחר מתוך הקטלוג?
ושוב אני מרגיש כאותו ילד שהייתי כשעמדתי בפני שלל הממתקים בחנות ההיא בילדותי, והוריי עומדים מאחוריי ומזכירים לי: "תבחר מה שמתחשק לך, אבל רק דבר אחד!"
"אני לא יודע מה להחליט", אמרתי לחניה, זוגתי-לחיים-ארוכים, בוהה בקטלוג הדיגיטלי. "תעזרי לי לבחור משהו".
חניה עברה על הקטלוג הדיגיטלי בעיון, דף אחרי דף.
"אנחנו לא צריכים שום דבר מזה", אמרה בהחלטיות והחזירה לי את הסמארטפון.
"אבל זה חינם!!!" אמרתי. "זה שי לחג! לא ניקח משהו?!"
"אז תיקח", כך חניה. "תבחר מה שבא לך – זה בכלל לא משנה. אנחנו לא צריכים כלום מהשטויות שיש כאן".
אז עברתי לאגף שנקרא "שי בתוספת תשלום".
מסתבר שיש דרגות שונות של מדורי הקטלוג, ולא כל אחד רשאי להיכנס אל כולם. יש דירוג של אגפים בקטלוג הזה כמו שמדרגים אגפים במוסד או ב-CIA, וככל שעולה הסיווג הבטחוני שלך כך אתה יכול להיכנס לאגפים נוספים.
בסדרות ריגול בטלוויזיה קוראים לזה: "זה מעבר לדרגת השכר שלך", ביטוי שמתכוון לומר שאתה לא ברמת שכר ודירוג בטחוני שמאפשרים לך כניסה.
המקרה של ועד העובדים והקטלוג הדיגיטלי – הוא בדיוק המקרה הזה!
רוצה לומר – אתה יכול להיכנס לעוד מדורים בקטלוג הדיגיטלי ככל שעולה הוותק שלך בחברה, וככל שעולה רמת השכר החודשי שלך, מאחר שעם עליית רמת השכר שלך גדל גם המס החודשי שאתה משלם לוועד.
מסתבר שאני ברמת הסיווג הכי גבוהה.
אז נכנסתי לאגף המורשים המסווגים הקרוי "שי בתוספת תשלום".
זהו אגף שבו יש מכשירים חשמליים שונים במחירים של כמה מאות שקלים ועד למעלה מאלף שקלים למוצר. אלו מוצרים שניתן לבחור מהם בתוספת תשלום. תוספת התשלום נגזרת מערך השי שבחרת. נניח שבחרת במוצר שמחירו 1100 שקלים. מזה מפחיתים את שווי השי המקורי שהיית זכאי לו, שזה כ-300 שקלים לוותיק, שאז עליך להוסיף 800 שקלים ולקבל הביתה את השי שבחרת.
עדיין מגולמת כאן הנחה של 300 שקלים, שווי השי המקורי.
אז בחרתי ב"נינג'ה".
דרכי מרמה
במאות ה-15 וה-16 הסתובבו ביפן קבוצות של לוחמי גרילה סדירים, כאלו שעבדו עם מעסיק יחיד, או בקבוצות של שכירים ניידים, שהשכירו את שירותי לוחמת הגרילה שלהם לכל המרבה במחיר. השם "נינג'ה" נטבע במאה ה-17 בלבד, ומקורו בהגייה סינית של מונחים יפניים, שם שביפנית בוטא דווקא "שינובי", ושמשמעותו בקירוב "האדם הגונב", או "האדם המסתיר".
למרבה הפלא, המונחים הללו, "האדם הגונב" וגם "האדם המסתיר" מתאימים מאוד לענייננו כאן, אבל תשפטו בעצמכם בהמשך.
שכן, על שם לוחמי הגרילה המיתולוגיים הללו קראה חברה אמריקאית לקו המוצרים שלה, הכולל בלנדרים, מעבדי מזון ומכשירי גריל על בסיס אוויר חם. מוצרי "נינג'ה" הפכו שם דבר בעולם המטבח הביתי.
במיוחד שמעתי גדולות ונצורות על הגריל על בסיס אוויר חם, שכל מה שאתה צריך כדי להכין בו סטייק טוב באיכות של סטייק על מנגל הוא לחמם את המכשיר, לזרוק פנימה את הסטייק לשבע דקות, להניח אותו על צלחת מחוממת היטב שלא יתקרר בעת האכילה ולאכול אותו.
ואז לחכות שבן או בת הזוג ישטפו את המכשיר מתישהו, כי בשום מקום לא יספרו לכם זאת, אבל השטיפה של החלקים היא עניין מעצבן מאוד, וכדאי שבעת השימוש בנינג'ה תהיו בזוגיות ולא תתגוררו לבד.
כשהגיעה החבילה עם הנינג'ה שאלה חניה: "כמה אמרת שהיית צריך להוסיף?"
"800 שקלים," אמרתי בגאווה.
"אתה יודע שמוכרים את זה באינטרנט ב-800 שקלים בלי שום שי לחג ובלי כלום, נכון?" אמרה חניה.
בדקתי בגוגל – היא צדקה. אתר אחד אפילו הציע אותו ב-799 שקלים, סתם בשביל לעצבן אותי.
התקשרתי לאחראית המתנות בוועד העובדים.
"לפי חשבוני שילמתי אצלכם 300 שקל יותר", אמרתי.
"איך אתה יכול להשוות??!" התרעמה האחראית בקול. "אנחנו מביאים את זה מהיבואן הרשמי, המורשה! בגלל זה אתה מקבל שנתיים אחריות במקום שנה אצל היבואן המקביל!"
התקשרתי לשני אתרי יבוא מקביל שמצאתי בגוגל.
"כמה זמן האחריות אצלכם על המכשיר?"
"שנתיים", אמרו המקבילים.
אז על השיש אצלי יש מכשיר שהתגנב לבית בחשאי, בדרכי מרמה ועורמה, ועכשיו אני מבין למה קוראים לו "נינג'ה".
