אחיו של אלון שמריז, שנחטף לעזה ונהרג בשוגג בידי חיילים, לא חוגג פורים
בכל שנה הקיבוץ חוגג את פורים חברים. המסיבה הכי טובה של השנה. מסיבת קונספט של כל הקיבוץ עם תחרות תחפושות, מוזיקה, אוכל ואלכוהול חופשי. והכי חשוב המערכונים. כל שנה היינו מחכים לרגע הזה, לעמוד על הבמה ולהצחיק את כל הקיבוץ.
היינו אוספים חומרים לאורך כל השנה ולילה לפני נותנים ליטוש אחרון ומחליטים מה יהיה הליין אפ.
שנה שעברה לא היה מתנדב שיפיק את האירוע. יונתן שימריז הפשיל שרוולים והודיע לנו במשרד של המפעל "נידבתי אותנו להפיק את פורים חברים, יש תקציב בואו נתחיל לעבוד הסכמנו על קונספט פורים תנ״כי
חדר האוכל נצבע בתפאורה תנ״כית, אוהל אברהם, עגל הזהב, סנה בוער, בר ה"בר מינן", אפילו גמל היה.
בחזרה למערכונים, אלון בתפקיד מולי שגב (עורך ארץ נהדרת) היה נחוש להיות אחראי על להקת סוסי פרא שהייתה נפסלת בכל פרמטר בבדיקת חומרים אסורים וכך היה. רגע לפני שעולים לבמה אחד המשתתפים הודיע שהוא נפסל.הוא לא כשיר לעלות לבמה. אבל אלון לא התרגש ושידר עסקים כרגיל. על הבמה נתנו בראש והיה מדהים, הצלחה מסחררת, הכל היה מצחיק בטירוף. שנים לא עליתי על הבמה, העדפתי לערוך סרטונים, לכתוב ולהיות מאחורי הקלעים. אבל בשביל אלון הסכמתי להופיע. השנה פנו אלינו מהקיבוץ ושאלו מה עושים. כמובן שענינו – כלום. על מה צוחקים? עם מי צוחקים? איך ניגשים לדבר הזה בכלל?
כבר 15 שנה אני כותב ומשתתף בפורים והשנה אני ריק. כל הנוף של פורים האחרון נעלם. בלי אלון שהיה חלק ממדורת השבט של הקריאייטיב. בלי כיתת הכוננות על הבר שנחתכה בחצי. בלי טל אילון שהיה מוציא כל שנה את המאנץ׳ הלילי. בלי יובל סלומון שהיה מפרק לבד חצי בר. בלי החטופים מהקיבוץ שעדיין שם. בלי המון חברים שלא יחזרו.
בלי פורים חברים שאולי גם לא יחזור.