בובות משחק או צעצוע לחיילים? עליזה ואליהו רז מנירים נותנים חיים חדשים לשאריות טקסטיל צה"ליות והתוצרת נמכרת במאהל החטופים. ההכנסות קודש למטה המאבק
בוקר אחד הופיעו כמה בובות מוזרות במאהל של "נופי הבשור", התיכון של מ.א. אשכול, שבו למדו רבים מקורבנות חמאס ורבים מהחטופים, שעומד כבר חודשים ברחוב קפלן ומציע את סיפורם ואת סיפורו של קו הגבול של אשכול. בצורתן הן נראות כמו בובות משחק לילדים אבל החומרים מהם הן עשויות לא ידידותיים, הם נראים כמו החומרים מהם עשויים אפודי קרב. הבובות נמכרו לטובת מימון פעילות "מטה משפחות החטופים" אבל יותר מזה, עוררו עניין.
המראה הכללי שיחק על גבול עדין, וכמו כל אומנות טובה הוא לכד את רוח הזמן – הכול צבא, אפילו הצעצועים. במקום חיילים, טנקים ומטוסים מותאמים לילדים – הן היו בובות לילדים שנראו כאילו נוצרו לחיילים. רכות אך לא ממש נעימות למגע; שהחומר העוטף אותן לוקח אותן לעולמות אקטואליים. אם הם היו אומנים בראשית דרכם זה היה הופך ל"סיפור" תרבות עם פרשנות מפרגנת בתקשורת.
צב 8
מאיפה להתחיל? בנירים פעל במשך שנים בית מלאכה קטן שנקרא "נירית שי" שיצר בגדי ילדים וגם צעצועים רכים שעושים במכונות תפירה. זה לא היה ממש מקור פרנסה, אלא מקום תעסוקה שהוחזק על ידי נשים אחרי פרישה מהעבודה. קצת עיסוק מאתגר עם מפגש חברתי.
הרוח החיה מאחורי "נירית שי" מזה זמן רב היא עליזה רז. במקור דווקא מורה למתמטיקה אבל בנפש יזמת חברתית חרוצה וסקרנית. יחד עם אליהו שלה, שגם הוא תואם לתיאור הזה, שניהם מוותיקי נירים (86), הם פונו עם הקיבוץ למלון באילת ואחר כך לבאר שבע. שם, כדרכם, הם מצאו מיד מקום תעסוקה – בית מלאכה של צה"ל אשר מעסיק מתנדבים בתיקון של ציוד טקסטיל צבאי – אפודים תיקים ומנשאים. לצורך העניין מגיע לשם ציוד ישן וגם חומרים חדשים. אלה נתפרים יחד ומוציאים ציוד תקין. מטבע הדברים נותרים על רצפת חדר העבודה חומרים רבים שהולכים לאשפה. וזה מה שהצית את הדמיון.
"למה שלא ננסה לתפור מהשיירים האלה את הבובות שנתפרו בנירים", הציע אליהו, והתוכנית יצאה לדרך: ראשית – ביקשו וקיבלו רשות להוציא חומרים שהיו בדרכם לאשפה הצה"לית מבית המלאכה: בדים, אבזמים ושאר מאפיינים. שנית – עליזה הביאה מנירים גזרות של בובות-חיות: כלב, עכבר, וגם צב שהם קורים לו "צב 8" אבל ליתר ביטחון קושרים לו סרט צהוב על הגב שיזכור לאן הוא הולך, ואולי הוא רמז להתנהלות בעניין החטופים. גם כלי עבודה הובאו: מספריים, חוט ומחט. ככה פשוט, גוזרים, מתאימים את הבד הנכון, האבזמים והניטים ותופרים בידיים בחדר ב"משען" בבאר שבע שכבר מתחיל להיראות כחדר עבודה. בשלב הבא, כאשר גם להם זה ניראה כמו גימיק של שעמום ואחרי שגן החיות הקטן נחשף בחוג המשפחה, הוחלט להציע אותו כתרומה למאהל ברחוב קפלן. הראשונים נחטפו מיד במחירים שנראו כסוף עונה. אבל העונה לא נראית כמשהו שמתקרב לקיצו ועליזה החליטה שהמחירים ינוסחו ככה: לא חשוב כמה, אבל שתהיה זו תרומה לארגון – ובשלוש ספרות.
עכשיו רק חסר שם ולוגו, ויזם שיקים רשת. משהו כמו "חיות הנגב", או שכבר היה משהו כזה