מלחמת בר כוכבא ברומאים כמו מלחמתנו בחמאס, התנהלה על ידי מנהיגים המונעים משיקולים מוטעים וטראגיים. לטענת אבי נבון מלהב, שלקח חלק בחשיפת מנהרות בר כוכבא סמוך לקיבוצו ב-1979, בר כוכבא היה כנראה מפקד מעולה ואמיץ אבל בסופו של דבר המרד לא הביא פתרון אלא כישלון
מרבים להזכיר שטבח המוני כמו שהיה ב-7 באוקטובר, רצח של 1,200 איש ביום אחד, לא קרה מאז השואה הנוראה על אדמת אירופה. זו השוואה שאינה במקומה. השואה התרחשה באירופה, ולא הייתה תלויה בנו ובמעשינו.
טבח כזה, של אזרחים בביתם, במסיבתם, בקיבוצם, בארצנו, על אדמתנו, לא אירע מאז מרד בר כוכבא, לפני כ-1,830 שנים. הדמיון כאן הוא חזק וכואב יותר, כי בשני המקרים – מרד בר כוכבא והמציאות של היום, הכישלון הנורא נגרם בשל מנהיגות שלא דואגת לעם, אלא חולמת ודוגלת במשיחיות. ויש גם צירופי מקרים וגם היפוך מצבים בין שני האירועים.
שוד העתיקות
הייתי שותף בצוות שגילה וחשף את קיומן של מערכות המסתור שנחצבו כחלק מההיערכות למרד בר-כוכבא ברומאים.
1979. פועל מאחד הכפרים הסמוכים שעבד אז בלהב, רמז לנו על "שוד עתיקות" פעיל המתרחש בסביבה. לאחר מחקר קטן שיערנו מהו האתר המדובר וכך נתגלתה לעיני צוות מרכז ג'ו אלון – דוד אלון, איש משמר הנגב, עיד אל טורי מרהט ואנוכי מלהב – מערכת המסתור הראשונה.
המערכת החצובה בסלע כללה מחילות-מעבר ארוכות להליכה על ארבע, חדרים רבים, פירי אוורור וכניסות מוסוות. מכאן התחיל המחקר אליו הצטרפו חוקרים נוספים: עמוס קלונר מרשות העתיקות, יגאל טפר מיגור ואיתו קבוצת מתנדבים מקיבוצי הקיבוץ המאוחד ועוד. כך נתגלו עוד ועוד מערכות, חלקן מסועפות ומדהימות בתכנון ובביצוע.
למדנו שלקראת פרוץ המרד, ניתנה כנראה הוראה להכין מערכת תת-קרקעית בכל כפר. סביר שמועד פתיחת המרד נדחה לשם כך בשנתיים, שהוקדשו להתארגנות וחציבה. בניגוד לאירוע 2023, כאן דווקא היהודים יצרו מנהרות ומחילות. בדומה להווה, המערכות שימשו כבסיס להתארגנות למרד, כבסיס יציאה להתקפה, וכמסתור אליו חזרו התוקפים לבל יפלו בידי הרומאים שחיפשו אחריהם.
שיטת הלחימה הזו מנעה מהצבא הרומי לנצל את כוחו הרב, את כמות לוחמיו הרבים, את מכונות המצור, את החימוש ואת אמצעי המגן האישיים של החיילים. חייל רומי חייב היה, אם הצליחו לאתר פתח נסתר של מערכת, להתפרק מהשריון והקסדה, לוותר על חרב, קשת וחיצים ורומח ארוך, ולהיכנס למערכת כזו בהליכה על ארבע רק עם פגיון ביד אחת, לפיד ביד השנייה, ופחד בלב. הפרטיזנים היהודים יכלו להמתין בשקט בתוך המערכת המסועפת, אותה הם חצבו והכירו היטב, לחסל חייל אחר חייל, ולבסוף להתחמק מפתח אחר שלא התגלה ולהיעלם בכפר.
נראה שדווקא החמאס למד את השיעור ההיסטורי ואימץ את השיטה. כבר אז היתה זו שיטת הלחימה של מלחמת בודדים נגד גדודים ולגיונות, דבר שצבא מאורגן ומאומן לא היה יכול להתמודד מולו. התסכול של הרומאים היה גדול. התוצאה – התנפלות על יישובים רבים, הרס בתים, רצח תושבים "בלתי מעורבים" במספרים מחרידים. "סוס חצה (את נחל שורק) עד חוטמו בדם", או "הים האדים ארבע פרסות" (חוף פלמחים). כן, אז עשו לנו "רצח עם" ממשי.
הדמיון החזק ביותר הוא בהנהגה
שתי המלחמות האלו – מלחמת בר כוכבא ברומאים, ומלחמתנו בחמאס, התנהלו כאשר מנהיגי היישוב מונעים משיקולים שלהם, מוטעים וטראגיים. המנהיג הרוחני, רבי עקיבא, דחף למרד למרות שלא הייתה לו שום מטרה סבירה – לא צבאית, כי הרי הוא לא חשב שיש סיכוי לגבור על צבא רומי, לא מדינית, כי לא נעשה שום ניסיון לשיתוף פעולה כזו, ולא לאומית.
בר כוכבא היה כנראה מפקד מעולה ואמיץ, ושיטת הלחימה המתוחכמת שלו לא אפשרה לרומאים לתפוס ולחסל את הלוחמים, אבל בסופו של דבר המרד לא הביא פתרון אלא כשלון. הצבא הרומי התנקם ביהודים על ידי הרס מאות כפרים, טבח המוני ונהרות דם.
היסטוריונים רבים קבעו שמעולם לא עמד עם ישראל בסכנת חיסול כמו במרד בר כוכבא. השואה במאה ה-20 איימה בעיקר על יהדות אירופה. העם היהודי בשאר העולם היה מצליח להמשיך ולהתקיים. אבל אז, רובו של העם היה בארץ, והטבח הנורא כמעט ושלח את עמנו להיעלם בהיסטוריה, כמו היבוסים, החתים, הארמים, הפלישתים או הנבטים.
גם מורדי מצדה ולוחמי מרד גטו ורשה יצאו להילחם מלחמה נואשת, ללא כוונה, מחשבה או סיכוי לנצח את צבא רומא או את הצבא הגרמני ושלוחותיו. אבל השיקול האישי והמניע הציבורי לצאת להילחם היה בבחינת בחירה האם למות כך, או למות אחרת, וזה ההבדל.
התעלמות מהעובדות
לימוד מרד בר כוכבא מגלה יותר קווים דומים למלחמה שמתרחשת בשנה זו. אז והיום קמה הנהגה שמובילה את העם בסיסמה "דרך כוכב ביעקב"- המשיח הגיע! או יגיע. אנחנו נצא להילחם, הוא יביא את התשועה. אז – מנהיג סוחף כמו רבי עקיבא, דוחף למלחמת השמד. הוא לא דאג לעם, לציבור שלו (ולא נשכח כי התלמוד מצטט ויכוחים של רבנים בהחלטותיו ופסיקותיו), כי הוא רואה בעיני רוחו גאולה אלוהית. רבבות נטבחו על ידי הרומאים, אלפים מתו במגיפה שפרצה, אבל מעצבי המסורת היהודית הפכו את התאריך ליום חג, לשמחה (על שהמגיפה פסקה), תוך התעלמות מהעובדות. כאז כך היום, מנהיגות שחלמה על תפיסת שטחים נרחבים, על קיבוע ההלכה, ועל לימוד תורה שחשוב מכל עניין אחר.
מרד בר כוכבא הביא לסוף קיומה של מדינה יהודית. דווקא אחריו, ללא מדינה וללא עצמאות חלה התאוששות מפליאה. מתארגנות קהילות, מוקמים בתי כנסת, בדרך כלל מפוארים: כתובות הקדשה לתורמים, פסיפסים, מתקנים דתיים וחקלאיים, נחתמה המשנה ונחתם התלמוד – כלומר, פריחה כלכלית, תרבותית ודתית, אבל תחת שלטון זר.
האם גורל מדינת ישראל יהיה דומה? עדיין ניתן להיחלץ מחלום המשיחיות חסר התכלית, והלוואי שגם חמאס ו"האחים המוסלמים" ייגנזו או יאולצו לעצור את חלומם המשיחי המקביל. כאשר נגיע לזה – נוכל לחגוג. בינתיים אין שום הצדקה לשמחה בל"ג בעומר.
