המיני מיינור של דורון ליבר ממצר הביאה אותו בנסיעה עד לירדן והדה שבו נסעה מיוון לשוויץ. הלב הביא אותו להוביל טנקים במלחמה ולהתנדבות בעמותת פראגרוטראלי שבונה מכוניות מיוחדות לילדים מיוחדים
דורון ליבר (68) ממצר, עוסק כל חייו בחינוך וגד"ש ("אני קורא לעצמי פלאח"), ועדיין עובד בימינו בתפקיד בכיר ב"גרנות". פרט לכך הוא מנצל את שעות הפנאי הרבות לטיפוח תחביב של נהיגה במכוניות ישנות ("אספנים") ולתרומה לחברה באמצעות הענף המוטורי.
בעבר לימד ליבר, אב לשישה וסבא לשמונה, היסטוריה בתיכון "מבואות עירון", והיה גם יו"ר מחלקת חינוך של "השומר הצעיר" כיו"ר המוסד החינוכי במצר. בגיל 50 פלוס הוא החל להתעניין בשיפוץ מכוניות ישנות ואיתר מכונית מיני מיינור ישנה בעזרת חבר. "התחום של טבע, אדם ומכונה תמיד עניין אותי, ומכוניות ישנות היו פלא עבורי", הוא מסביר.
מיסטר בין בדרכים
איך מתחילים?
"ניסוי וטעייה. טיפול במכוניות ישנות אינו מצריך יותר מדי ידע אלא בעיקר רצון טוב וראש בריא. אין שם מערכות ממוחשבות או אלקטרוניות, אלא בעיקר חלקים מכניים שצריך לדעת לעבוד איתם ואת זה למדתי עם הזמן. לדה שבו, למשל, אין בכלל רדיאטור. שמתי אפילו מדבקה גדולה 'אין GPS, כריות אוויר, חלונות חשמליים ואז אין בעיות', כשהמילה האחרונה מודגשת. זו גם דרך להכיר חברים לתחביב, להחליף חוויות וחלקי חילוף – אם צריך".
אז אין לך צורך בסיוע מקצועי?
"אל תגזים. יש לי ידע של חקלאי ואם יש בעיה בקלאץ', למשל, אז אני הולך למוסך הקרוב כדי לפתור את הבעיה".
למה בחרת במיני מיינור?
"ראיתי בזמנו את הסרט 'הג'וב האיטלקי' (1969) והתאהבתי במכוניות כאלה. הן מופיעות גם בסדרת סרטי הקומיקאי האנגלי 'מיסטר בין' ומושכות תשומת לב באזור. באחד הימים הגעתי לחתונה בבאקה אל גרביה והאוטו חזר מקושט. כשאני נוסע בכפרים באזור אנשים צועקים 'הינה מיסטר בין הגיע'". קיבלתי אוטו במתנה לפני כעשר שנים והשיא היה מסע מכוניות לירדן, דרך תמנע, אילת, עקבה וואדי רם. כושי רימון המנוח, מאנשי יחידה 101, סיפר לנו זיכרונות מפטרה בזמן שעברנו שם. גם אשתי נורית, מנהלת החשבונות בקיבוץ, הייתה איתי שם ואין ספק שמסע כזה תורם לרומנטיקה".
באיזה יחס נתקלתם מהתושבים בירדן?
"נתקלנו בבעיה עם הפקידים המקומיים, שחשבו בהתחלה שמדובר במסע אופנוענים, אבל העניין הסתדר אחרי כמה שכנועים"
היו תוכניות למסעות לקפריסין ומצרים
האוסף שלו כולל כרגע שתי מכוניות: מיני מיינור וסיטרואן דה שבו הצרפתית. השלישית בדרך. כמו כן הוא הספיק לשפץ טוסטוס מלפני 50 שנה וגם רוכב על אופניים.
המכונית השנייה הובילה אותו למסע של חודש באירופה. "אספני מכוניות ישנות נמצאים בכל העולם ונסענו לשוויץ לכנס בינלאומי של נהגי דה שבו. היו שם כ-4,000 משוגעים לדבר כמונו. הרכב עלה על אוניה בחיפה, נפרק ביוון והמשכנו איתו לאיטליה, שוויץ וצרפת".
מה חלוקת העבודה בין שתי המכוניות הישנות?
"יום הפעילות המרכזי הוא שישי. יש מפגשי אספנים של 'מועדון החמש' אשר נערכים בחוצות המפרץ וביכין סנטר בפתח תקווה. אני מגיע לשני האתרים לסירוגין, בעבר התכנסנו רק בשדה באזור סמינר לוינסקי בצפון תל אביב. חובבי דה שבו נפגשים לעיתים בפארק קנדה באזור לטרון ואני מגיע גם לשם. דה שבו מכונית עממית. במפגשים בפארק קנדה לא נתקלים באספנים פלצנים שמתרכזים במרצדסים ומכוניות אמריקאיות ישנות. כדאי להבין ששתי המכוניות שלי נחשבות פורצות דרך מבחינה הנדסית ולנכס לאומי עבור האנגלים והצרפתים".
ובימים אחרים?
"במהלך השבוע המכוניות נמצאות בסככה מקורה ומכוסות עם כיסוי סופג לחות ויש להן פינה קבועה ואני מנקה אותן. הם מקבלות תשומת לב ואהבה. לעיתים אני נוסע איתן ליעדים אחרים, בזמנו לפסטיבל דרום אדום בנגב"
איך אתה מסתדר בכבישים מהירים?
"בלי שום בעיה. משתדל לא לנסוע מעל 90 קמ"ש אבל טכנית אפשר להגיע גם ל-120. יש בישראל הגבלה על כניסת מכוניות ישנות לכבישים מהירים בשעות השיא 7-9 בבוקר אבל אין אכיפה ממשית. אני זקוק לטסט אחד בשנה כי זה רכב אספנות, בעוד רכב שגילו 20-30 זקוק לשניים בשנה, וזה מגוחך בעיניי".
התנדבת לסייע במלחמה הנוכחית בהובלת טנקים. היא השפיעה גם על התחביב?
"גם שלושת הבנים שלי מגויסים. הייתי מגויס עד תחילת פברואר ולכן היה לי הרבה פחות זמן. היו תוכניות למסעות לקפריסין ומצרים, שנדחו בינתיים וגם ברור שבימינו פחות כדאי להסתובב בחו"ל עם רכב בעל לוחית רישוי צהובה והאותיות IL".
פראגרוטראלי: מגשימים חלומות לילדים נכים
"זיו לב מקיבוץ גת ייסד את עמותת פראגרוטראלי. התפקיד שלי הוא 'לך-תביא'"
ליבר מנצל את הידע והזמן הפנוי גם כדי להיטיב עם ילדים נכים ולהקל עליהם מעט. "יש עמותה שנקראת 'פראגרוטראלי' העוסקת בבניית מכוניות מיוחדות לילדים מיוחדים, ולפני חודשיים עשינו להם אירוע בשפיים. המטרה היא להגשים חלומות באמצעות מכוניות עתיקות וכלי רכב חקלאיים".
איך עושים זאת?
"זיו לב (גת) הוא מייסד העמותה ואני אוהב לכנות את התפקיד שלי 'לך-תביא'. למשל, עלה רעיון שנעשה רכבת שמורכבת מטרקטורים ישנים ששופצו, ואז ילדים נכים יוכלו לצאת מהקלנועיות ולעלות עליה. או שלקראת חג שבועות וחגיגות 70 למצר מצאנו טרקטור ישן, וולבו משנת 1953, וגיליתי שבחולתא מחזיקים מנוע שלו. הגעתי לצפון ולקחתי אותו תמורת 500 שקל במקום שיימסר לגריטה בעכו. עדיין לא קיבלתי חשבונית על הרכישה".