בעלים של סוכנות שיווק בוטיקית שבה אני מלמדת ומלווה בעלי עסקים לעשות שיווק בעצמם. אני מעבירה קורסים, סדנאות והרצאות בתחומי הדיגיטל, עיצוב ב-canva, שיווק אורגני, בניית דפי נחיתה ועוד… ונהנית מכל רגע. גם בחיים האישיים אני מאוד אוהבת DIY (עשה זאת בעצמך) ואנחנו כמשפחה עושים המון פרויקטים כאלה לעצמנו ובקיבוץ. אני חולת יד שנייה ומתנדבת במיזם היד שנייה שלנו בגבים, אוהבת סוקולנטים אבל מצליחה להרוג אותם כל פעם.
מה עבר עליך ב-7 באוקטובר ומאז?
7 באוקטובר היה היום שבו הקרקע נשמטה לנו מתחת לרגליים. כל תחושת הביטחון שבה חיינו בעשור האחרון בעוטף התבררה כשגויה. לקיבוץ גבים הגיעה חוליה של מחבלים וניהלו קרב יריות בשער ופצעו כמה משכנים שלנו. למזלנו הרב חברי כיתת הכוננות והרבש"צ שלנו הצליחו להדוף אותם והם לא נכנסו אלינו לקיבוץ. שני חברי קהילת גבים נרצחו ב-7.10. שלומי דוידוביץ שהיה בדרך לרכיבת אופניים וזיו ח'גבי שהיה במסיבה בנובה.
התקופה הזו הייתה מאוד מטלטלת ברמה האישית, עבורנו כמשפחה וגם כקהילה. אחרי 7 באוקטובר התפנינו כמעט כל קהילת גבים לקיבוץ מזרע בעמק יזראל ושהינו שם במשך כמעט חצי שנה! במרץ חזרנו לגבים ברגשות מעורבים ומאז מתרגלים מחדש כמשפחה וכקהילה למצב החדש.
מה זה קיבוץ בעיניך?
קיבוץ זו קהילה, זה להגיד שלום לכל מי שאתה חולף על פניו, זה ילדים יחפים שרצים על הדשא ואירועים משותפים כמו שבועות או חג המשק שהכי מסמלים את הקיבוץ עבורי. הכי מצחיק אותי כשאני אומרת שאני מקיבוץ גבים לכל מי שפוגשת, ישר יש פיצוחים של "מכירה את…." "היה איתי ב….".
ספרי על זיכרון ילדות מהקיבוץ
לא גדלתי בקיבוץ אלא בראשון לציון אבל אני ממש שמחה שזו חווית הילדות הקסומה שאנחנו נותנים לילדות שלנו.
איזו שמועה רצה עליך בקיבוץ?
כשהגעתי עם שם המשפחה שלי (שלחין) כולם ממש התלהבו והתפלאו שזה שם המשפחה שלי בתור עירונית. למרות שלא גדלתי כאן, אני כן מכירה את רוב הקהילה בקיבוץ וגם לא מעט מהאזור. הרבה בזכות העיסוק שלי. הרבה אנשים פונים אלי ב"אני רק שאלה" בתחומים שקשורים לשיווק ודיגיטל.
מה במראה החיצוני שלך, אם בכלל, מספר עליך שאת קיבוצניקית?
לא חושבת שאני קיבוצניקית טיפוסית מבחינת לבוש. אני מאוד אוהבת סטיילנג ומתלבשת יפה גם רק כדי להביא את הדואר. באירועים בקיבוץ לפעמים לובשת שמלות וינטאג' שמזכירות לבנות הדור הוותיק את הבגדים שהן לבשו פעם.
מהי תכונת האופי הכי קיבוצניקית שלך?
שם החיבה שהבנות שלי נתנו לי הוא "אימא בואי" כי אני אוהבת לעצור ולפטפט עם כל אחד ואחת שפוגשת ברחבי הקיבוץ
ספרי על אדם מהקיבוץ שלך או מקיבוץ אחר שתמך בך בחודשים האחרונים
קיבוץ שלם תמך בי ובכלל חברי גבים במהלך החודשים הארוכים שבהם התפנינו מביתינו. חברי מזרע הנפלאים עשו עבורנו כל כך הרבה שאני לא יודעת איך בכלל להתחיל להודות להם. גיליתי שם אנשים נפלאים ומקווה שקשרי החברות שיצרנו, יימשכו.
איך נראית שגרת היומיום שלך כעת?
מאז שחזרנו הביתה אנחנו בעיקר מנסים להשתלט על ערמות הבלאגן – כי מסתבר שלקחנו איתנו לפינוי במזרע לא מעט דברים.אנחנו עסוקים בשיפוץ והתחדשות של ביתנו האהוב ומתרגלים אליו אחרי כמעט חצי שנה בחדרון פיצפון, כל המשפחה ביחד. ברמה העסקית אני מתרגלת חזרה למשרד הביתי שלי ולשגרת עבודה מלאה שלא הייתה סדירה בחודשי הפינוי.
מה לא היית משנה בשגרת החיים הקיבוצית שלך בעד שום הון שבעולם?
הליכות על השביל ההיקפי – ממש מקווה להרגיש בטוחה לחזור ללכת שם.
איזה חפץ/בגד/ספר וכדומה הולך איתך תמיד ממקום למקום?
אחד הדברים הראשונים שהבאנו מגבים לחדר הפינוי במזרע הייתה תמונה משפחתית של ארבעתנו שצולמה בימים שלווים יותר בחצר הבית שלנו בגבים. במזרע תלינו אותה עם מגנט על דלת הכניסה לחדרון שלנו והיא עזרה לי להרגיש תחושת בית ומשפחתיות.
ספרי על פרויקט התנדבות שהשתתפת בו או הובלת בחודשים האחרונים:
עם תחילת הפינוי למזרע וההבנה שלא מדובר במבצע של יום-יומיים (וגם לא שבוע-שבועיים) הקמנו שם בכוחות מקומיים מנהלת לטיפול בכל צורכי הקהילה והחיים – הוקמו שם בתי ספר וגנים, גויסו תרומות לטובת הקהילה, אירועי תרבות ועוד. אני הייתי חלק מאותה מנהלת והייתי אחראית על נושאי הפרסום והעיצוב. הפרויקט האחרון שביצעתי שם לפני החזרה לגבים היה הדפסת שלטים ענקיים עם תודות לחברי מזרע שארחו אותנו כל כך יפה.
במבט קדימה, מה את מאחלת לקיבוץ שלך לשנים הבאות?
שנדע לצמוח ביחד ולהיות מלוכדים תוך הכלת השוני בינינו כבני אדם.
מוזמנת להוסיף מחשבות, תובנות ודברים שלמדת בחודשים האחרונים
גיליתי שאני יכולה להסתפק בהרבה פחות ציוד חומרי. שבית הוא בעיקר המקום שבו אנחנו נמצאים כולם יחד.
אמן ש:
כל החטופים יחזרו הביתה – החיים לשיקום, הנרצחים לקבורה, ושכל המפונים יחזרו לביתם והשקט יחזור לשרור כאן.