בני משפחות החטופים בקריאה לעסקה להשבתם. נמשכות ההפגנות ברחבי הארץ
*תמונה ראשית: מור השרוני גודארד, בתם של איילת ומני גודארד ז"ל שנרצחו בבארי ב-7 באוקטובר. גופתו של מני מוחזקת בעזה. צילום: דוברות קיבוץ בארי
בשבת האחרונה, בהפגנה הקוראת להחזרת החטופים שנערכה בכרמי גת, נשאה דברים מור גודארד השרוני מבארי, שהוריה, מני ואיילת גודארד נרצחו בטבח 7 באוקטובר ובדצמבר נודע שגופתו של אביה מוחזקת בשבי בעזה.
מור עצמה שרדה את הטבח יחד עם ילדיה בני 3, 7 ו-9 בממ״ד, תום בעלה הסתתר ברחבי הקיבוץ.
״בשעה שמונה בבוקר אימא התקשרה אליי וצעקה: 'שורפים לנו את הבית, ברחנו, ירו באבא, הוא מת!!!' היא אמרה לי שהיא לא יודעת לאן ללכת. ביקשתי שתלך לבית ממול. היא אמרה שהיא לא יכולה והיא תתחבא בשיחים.
המשכנו לקבל ממנה אותות חיים עד 12:30 בצוהריים. במשך ארבע שעות וחצי אימא שלי שרדה תופת, כשמסביבה מחבלים בכמויות בלתי נתפסות, כשהיא מפוחדת וכשהיא יודעת שהאיש של חייה, אבא שלי – מת, מת לה בידיים. היא לרגע לא איבדה את התקווה שתצא בחיים. אם רק היו מגיעים לבארי מוקדם יותר, אימא עוד הייתה איתנו.
בינתיים אצלנו, בשעה 11 מחבלים כבר נכנסים לבית. נלחמתי איתם על דלת הממ״ד בעוד שהילדים התחבאו מתחת למיטות. כשלא הצליחו לפתוח, הציתו את הפרגולה שבחוץ. אח״כ עובר זמן…. המחשבות מציפות את הנפש והפחד משתק את הגוף. ואז הם חוזרים, שמעתי אותם עורמים את כל הרהיטים שלנו, גוררים לדלת הממ"ד, ומציתים הכול.
אלה רגעים שהמוות דופק לך על הדלת. היום אנחנו יודעים על בשרנו מה זה פחד מוות".
״עוד משפחות שהחלו את דרכן כמשפחות של חטופים חיים, מצטרפות למשפחות שחטופיהן נרצחו״
"לצערי הרב כל כך, עוד ועוד משפחות שהחלו את דרכן כמשפחות של חטופים חיים, מצטרפות אלינו, למשפחות שחטופיהן נרצחו. שובר לי את הלב שבמקום לקבל בחזרה את מי שאפשר, אנחנו מאבדים עוד ועוד חיים.
כרמל גת היא שנה מתחתיי. את כל הילדות העברנו זו בנוף של זו. כרמל הייתה יכולה להיות כאן. איתי סבירסקי, שנתיים מתחתיי, גם הוא יכול היה להיות כאן. סהר ברוך צעיר ממני בהרבה, היה יכול להיות כאן. יוסי שרעבי, היה יכול להיות כאן. כל אלה נרצחו בשבי.
והראש לא מרפה, והמחשבות נכנסות לתוך הלילה – אם הצבא היה מגיע קודם, אם העסקה הייתה קודם. ואני עוצרת את המחשבות, ומחזירה לכאן ועכשיו. יש את מי להציל, חייבים להפסיק את הטירוף הזה. עסקה – מיד! אין דחוף מזה, אין דבר חשוב יותר.
ב-7 באוקטובר בשמחת תורה הפכנו בבת אחת ליתומים, ובחנוכה הפכנו ליתומים שצריכים להילחם על הזכות הבסיסית ביותר – שאבא יהיה קבור כאן. בסוף החודש אנחנו מעבירים את אימא לקבורה בבארי. רק כשאבא יהיה קבור לידה, נדע שאנחנו יכולים להתחיל להיפרד״.
אם לי אין אוויר – אז מה עם אוהד?
רז בן עמי שנחטפה מביתה בבארי והוחזרה במסגרת עסקה לאחר 54 ימים בשבי, מחכה מאז להחזרת בעלה אוהד בן עמי מהשבי
"נמאס לי לחיות את 7 באוקטובר כל יום מחדש, סיוט מתמשך בהמתנה לחזרת החטופים אלינו. נמאס לי כבר להתעורר כל בוקר לסיוט הזה, אם בכלל הצלחתי לישון. נמאס לי לחיות בידיעה שאוהד בעלי והאבא של הבנות שלי סובל במנהרות החמאס. נמאס לי להתגעגע עד כאב ושקשה לי לנשום, כבר אין לי אוויר, ואם לי אין אוויר – אז מה עם אוהד? והזמן? הזמן אזל כבר מזמן. כשחזרתי מהשבי אמרתי שאם לא יחזירו אותם עכשיו הם יחזרו בארונות. בינתיים צדקתי. כמה אני רוצה לטעות!"
