יבול שיא
הרפת והחלב
שתילי גפן יין באגרושתיל

משתלת אגרושתיל – איכות, אמינות ושירות

8 דק' קריאה

שיתוף:

כמו רבים מהחקלאים והתושבים בעוטף, ה-7 באוקטובר תפש את עובדי משתלת אגרושתיל, הממוקמת כחצי קילומטר מצומת זיקים בהפתעה * המשתלה הייתה משותקת לכמה שבועות, כ-10 מיליון שתילים נזרקו, עובדים רבים עזבו או גויסו למילואים, אולם כוח הרצון וההשקעה האדירה של צוות העובדים החזיר את המשתלה המשפחתית למסלול ואף יותר

*תמונה ראשית: שתילי גפן יין באגרושתיל. צילום: מרינה פורמן לוי

בערך קילומטר לפני קיבוץ כרמיה אני פונה לשביל עפר ומגיע למשתלת "אגרושתיל". במשרד החברה אני מוצא את המנכ"ל וצוות עובדים אוכלים ארוחת צהרים במטבח המרווח של העובדים. האווירה כאן היא אווירה משפחתית, כאשר מרבית העובדים הם תושבי עוטף עזה והסביבה, חלקם מגיעים למשתלה מידי יום מכל רחבי הארץ.

אל תטעו. כשאני אומר משתלה לא מדובר ב-2-3 חממות, אלא בממש מפעל חקלאי, עם המון חממות, חדרי הרכבות, חדרי השרשות, חדרי שתילה ועוד ועוד. המקום פשוט ענק ומדהים מה שהצליחו להרים פה תוך עשור.

אוהד כהן (38), נשוי, אב לארבעה ילדים, משמש כמנכ"ל המשתלה מזה עשר שנים.

אוהד, ההרגשה כאן היא הרגשת חמימות של משפחה.

אוהד: "נכון, זה בדיוק ככה. הבסיס פה הוא שמדובר בעסק משפחתי. גם מי שלא מהמשפחה הגרעינית מרגיש פה כחלק מהמשפחה. העסק בבעלות משפחתית שפועלת במתן תשומות לחקלאות ולחקלאים למעלה מ-50 שנה.

"את המשתלה פתחנו בשנת 2014. אני נקראתי לדגל אחרי חמישה חודשים בעצם. עבדתי כאיש מכירות חצי שנה והיום אני מנהל את המשתלה. יש לנו מנהל משק, הראל כביר, שהוא בעצם הלב הפועם של העסק. הוא עבד כאן עוד לפני כן והוא מכיר כל פרט ופרט בעסק, מהחממות עד מחלקת המכירות, כל ההובלות הוא עשה, הכל – הוא הגורם המקשר בין כלל המחלקות.

"אז פתחנו פה ב-2014 והיינו פה רק שישה תאילנדים ושלושה עובדים, משתלה צנועה. היום אנחנו ברוך השם עם מעל 50 דונם, עם 100 עובדים זרים ועוד בערך 30 עובדים ישראליים וזהו, אנחנו מתפתחים לאט לאט לכל מיני כיוונים.

"ובאמת יש פה אווירה משפחתי. אתה רואה שכולם מחוברים, גיסי עובד פה, בת דודה שלי, נדב, בן דודי הוא מנהל הייצור, ליאור גיסו, מנהל האחזקה, עובד כאן ונופר אחותו שהיא אחת הפקידות. סיגל עובדת איתנו שש שנים, מיטל ארבע שנים, בת חן אמנם חדשה אבל עובדים שמגיעים לפה לא ממהרים לעזוב. הרוב המוחלט מגיע ונשאר. בגלל אמרתי לך בפתח, מי שעושה את אגרושתיל זה לא אוהד – זה צוות העובדים המיוחד שיש פה. קודם כל, הכול זה בורא עולם, אבל מי שבונה פה את הכול, מי שמחזיק פה את זה בפועל זה החבר'ה שהם שחקני נשמה, אתה מבין?"

אנחנו יוצאים לסיור במשתלה שבאמת מדהימה ביופיה וגודלה. בדרך אנחנו פוגשים את מנהלי המחלקות במשתלה, בין היתר את מנהלת מחלקת ההרכבות, שכמובן סירבה שניכנס ונצלם. הכל כאן נקי ומצוחצח כאשר העובדים והעובדות משקים את מגשי השתילים הרבים. בסוף הסיור נכנסנו למחלקת השתילה.

אוהד ונדב כהן עם צוות עובדי המנהלה באגרושתיל
אוהד ונדב כהן עם צוות עובדי המנהלה באגרושתיל. צילום: מרינה פורמן לוי

אגרושתיל במלחמה

אוהד גר בתקומה ובמקור הוא ממושב בית הגדי. משתלת אגרושתיל היא משתלת צמחי הירקות הכי קרובה לגבול העוטף ולהבדיל ממשתלות אחרות שממוקמות במושבים היא גם די מבודדת. כמו כל העסקים בעוטף עזה גם המשתלה ספגה מכה קשה ב-7 באוקטובר ועם הרבה מאמץ והתגייסות של העובדים הצליחה להתאושש יחסית מהר להתאושש ממנה.

ספר לי על ההתמודדות שלכם ב-7 לאוקטובר, משתלה שהיא חצי ק"מ מצומת זיקים.

אוהד: "ב-7 באוקטובר אני ומשפחתי פוננו לצפון. פה הכל היה צבא ומפחיד ובלגן. מנהל האחזקה, ליאור גויס ישר למילואים ונדב, מנהל הייצור, גויס למילואים. טל האגרונום הראשי שלנו ומשפחתו מחולית, עם כל הדברים שהם עברו שם, הם פונו כשאשתו בהריון והוא גויס למילואים. היחיד שנשאר פה היה הראל כביר מנהל המשק.

"מתוך 90 עובדים שהיו פה ערב המלחמה נשארנו עם 30 עובדים. וכמובן שהיו המון בעיות. שתילים שאתה צריך להעביר ללקוחות, למשל, כי בסוף כל תפקיד שעובד פה במשתלה זה עובד שצריך להתמקצע. היו לנו פה 4 מיגוניות ובתחילת המלחמה התחבאנו מתחת לקלקרים בחממות, כי כל היירוטים היו מעלנו ואנחנו נחשבים לשטח פתוח. אז קנינו מיגוניות ושמנו אותם ליד מגורי העובדים, בהרכבות, איפה שיש המון עובדים ובמלחמה קיבלנו עוד שתי מיגוניות."

טל אזולאי, האגרונום הראשי של המשתלה, תושב קיבוץ חולית שאיבד אנשים רבים, מספר: "האמת שלא הייתי במשתלה, כי גויסתי לשלושה חודשי מילואים בצפון, אבל המשתלה הייתה סגורה למספר שבועות, העובדים הזרים היו תקועים פה, רבים מהם עזבו וגם עובדים ישראלים לא יכלו להגיע. חצי מהצוות היה במילואים, חגיגה.

"אנשים התחילו להתקשר, 'איפה הסחורה?', 'חסר לי 2000 עגבניות', לך תסביר להם שהכל תקוע, שהוציאו מפה גופות. זיקים זה חצי ק"מ מפה. פה ממש ליד הצומת ירו במישהו (דו"צ) שלא ענה. שלא לדבר על מה שעבר על החקלאים בנתיב העשרה.

"בינואר השתחררתי מהמילואים וכיוון שהקיבוץ שלי מפונה לעין גדי הייתי ככה על הקו, אז לקח לנו כמה חודשים להתאפס. עכשיו אנחנו ברביבים. חולית צמוד לרפיח אז יש שם עדיין שטח צבאי סגור ואי אפשר לחזור."

אוהד כהן ממשיך לספר: "אחרי ה-7 באוקטובר היו לנו פה המון נזקים. השמדנו קרוב ל-10 מיליון שתילים. איבדנו המון לקוחות שהלכו למשתלות אחרות כי היה להם פה אי וודאות באותה תקופה. אני זוכר שאחרי שסיימתי את השבעה, אני זוכר שיחה עם גד, פינו אותנו אז למגדל ומשם הייתי מגיע שלוש פעמים בשבוע, יורד למשתלה וחוזר ואת השאר הייתי עושה בטלפון מרחוק, כשהראל הוא בעצם סמן קידמי ובני המשפחה שלנו, שסייעו לנו באירוע. בלגן גדול. אני זוכר שסיימתי שיחה עם דודי גד, שהוא הבן הבכור וראש הקבוצה שלנו. והוא אמר לי: 'אוהד, בא, אולי נעצור את הפעילות, נראה מה קורה'. הכל היה באי וודאות. היו לנו לקוחות שנרצחו, אנשים טובים כמו טל ממן הי"ד, שאת ציון, אביו ואיש יקר שאותו אני מאוד אוהב, דור נחום ודן אסולין, ממשפחת נחום, שהם כמו משפחה שלי לכל דבר ועניין ויונתן חג'בי הי"ד, שהיה עובד איתנו, היה עוזר של הקבלן שגם נרצח.

"ובאמת, אתה לא יודע מה אתה הולך לעשות. אתה מלא בשתילים במיליוני שקלים, לקחת הזמנות קדימה? לזרוע או לא זרוע? איך לזרוע? מי יגדל אותם והרבה תפילות לקדוש ברוך הוא. ואז החלטנו להמשיך, לקחנו המון סיכונים בעיקר בעיקר כדי לא לאכזב את החקלאים שלנו, את הלקוחות שלנו, והיום ברוך השם אני חושב שהעסק התייצב. היתה לי אמונה שנצליח, אצלי ואצל כל עם ישראל אחרי כל מה שעברנו ואצלי דווקא זה מאוד חיזק את האמונה והביטחון בבורא עולם. הייתי בטוח שהכל יהיה בסדר, הייתי בטוח שאין סתם.

"ובאמת, ברוך השם היום החממות מלאות, אנחנו בתפושה של 150% ואין לי מקום, ולצערי יש הרבה לקוחות שרוצים להכניס הזמנות ואני מתנצל ואומר להם שאני לא יכול. אנחנו ממש על הקשקש, על המילימטר ואין לנו יותר מקום. תמיד יש הפיתוי, כשיש לך לקוח שאתה מאוד רוצה להכניס, מה אני יאכזב אותו? אתה נושך את השפתיים ואומר לו: 'שמע, אני מצטער' וזה נשאר איתך הדבר הזה, זה יושב איתך. יש פה עכשיו איזה 2,000 מזרעים. תשאל אותי איפה המזרע של הלקוח הזה והזה, אני אקח אותך ישר לשם בדיוק.

"בסופו של דבר זו פרנסה. החקלאים עובדים מאוד מאוד קשה ויש לנו אחריות מאוד כבדה על הכתפיים. עכשיו המצב קצת השתנה אבל עדיין זה לא מספיק, יחס המדינה לחקלאים. זה מים, פועלים, דשנים, והכל יקר, הכל קשה. פתחו לך את הויזות אבל אין לך פועלים. יש ברחנים וכל התביעות של התאילנדים נגד החקלאים שזו הזיה בפני עצמה. פנסיה לתאילנדים. כל שנה אתה מוציא 200 מיליון שקל מהמדינה לפנסיה במקום שהכסף יתגלגל פה בארץ. החקלאים הם אנשים שקמים בבוקר, עובדים מאוד קשה, עם מיליון אתגרים ויש דברים שהם לא שולטים בהם. אף אחד לא יכול לחזות את החמסין שהיה פה בחודש האחרון.

אחת החממות באגרושתיל
אחת החממות במשתלת אגרושתיל. צילום: מרינה פורמן לוי

הקפדה על פרטי פרטים

"בשורה התחתונה, במשתלה אין הרבה סודות. במורכבים יש לך כל מיני פטנטים שפיתחנו, למשל בשתילי הגפן ועוד, אבל בשתלנות רגילה אין יותר מידי סודות. אז איפה זה הכול עומד? בהקפדה על הפרטים הקטנים. אז בהתחלה, כשבאתי לכאן, למדתי את הכול תוך כדי תנועה, כי באתי לתפקיד מלמטה, התחלתי כאיש מכירות אבל הייתי גם זה שעושה הובלות ועוד המון תפקידים. כך למדתי את הצרכים השונים. אז אמרתי, במקום שאשים אגרונום אחד שיגדל 30 דונם, אז על כל 8 דונם אני שם מגדל שהוא לאו דווקא אגרונום, אבל בן אדם שהוא עם מה שנקרא 'אצבע ירוקה', מקצוען שיודע לגדל שתילים ומתחתיו יש לו את העובדים הזרים שמשקים אבל המגדל ישראלי. יש פה דבר לא יאומן, אנשים פה יוצאים לחופשה מהמילואים ובאים למשתלה. היינו עם רק תאילנדים ואחר כך קצת סטודנטים משדות נגב ועם הזמן זה השתנה. היום יש לנו עובדים מסרילנקה, מהודו, ממלאווי וכמובן התאילנדים, שחלק מהם חזרו לכאן."

משתלת אגרושתיל מייצרת שתילים לכל סוגי הירקות: עגבניות, מלפפונים, חסה, קולרבי, סלרי ועוד ועוד. לפני שלוש שנים נכנסה משתלת אגרושתיל לתחום חדש – שתילים לענף גפן היין. "האמת שהתחלנו לעסוק בזה באיזושהי מקריות," מספר אוהד, "אבל כשהתחלנו להיכנס לענף הבנו שיש בזה פוטנציאל. היה איזה מונופול בתחום ואנחנו איכשהו הצלחנו להיכנס ואנחנו עכשיו ברוך השם עושים עבודה טובה.

"אנחנו עומדים על כמעט 100% קליטה בשתילים, כולל פטנטים ושדרוגים שהצלחנו להכניס לשתיל, כל מיני דברים אגרו-טכניים. היום כל היקבים הגדולים עובדים איתנו. זה באמת תחום שהשקענו בו המון המון בשנים האחרונות וברוך השם אנחנו מתחילים לקטוף את הפירות שלו. 

"בנוסף, בשנים האחרונות נכנסנו לתחום העגבניות המורכבות בבשור, באמת בהיקפים מאוד מאוד גדולים. אנחנו צוברים עוד ועוד לקוחות וכמו בכל עסק, יש בעיות, אבל אנחנו משתדלים להתמודד ולעשות מבחינתנו באמת את הכי טוב, לרדת לפרטי פרטים, לראות כמה שיותר אנשים."

Screenshot 2024 09 19 125425
טל אזולאי האגרונום הראשי של אגרושתיל. צילום: מרינה פורמן לוי

אז מה מאפיין את אגרושתיל כמשתלה?

"מה שמאפיין אותנו יותר מכל זה איכות, אמינות ושירות. זה משהו שתמיד יושב לי מול העיניים וכל כך חשוב לכולנו במשתלה. למשל, יש לנו המון התמודדויות עם התקופה החמה שאירעה בזמן האחרון, הרי אתה לא שולט בהכל ויש דברים שלא תלויים בך. אז אני מעולם לא אכסתח, תמיד אני ידבר עם הלקוח, אני יעדכן אותו במידה ויש בעיה, ככה אתה בונה את האמון שלך אצל הלקוחות.

"כשהתחלתי לעבוד אז הייתי לוקח קשה את הסיפור הזה שאם הייתה לי תקלה במזרע. היה לי קשה עם זה, אפילו הלכתי והתחלתי איזשהו טיפול פסיכולוגי. ואז הפסיכולוגית שואלת אותי, מתוך כמה שתילים אתה מוציא תקלה, אמרתי לה: 'לא יודע, איקס שתילים, נניח 10 מיליון שתילים'. ואז היא שאלה בכמה שתילים יש בעיות? עניתי שאולי 100 אלף, אולי הרבה פחות'. ואז היא אמרה לי: 'אתה מבין שאתה מדבר על 99% הצלחה'.

"בעצם היא לימדה אותי לא להסתכל על הנקודה השחורה, אלא להסתכל על כל הדף. היא לקחה דף נייר לבן נקי, עשתה לי נקודה שחורה באמצע ואמרה לי: 'אתה משום מה מצליח לראות רק את השחור הזה, אבל יש עוד הרבה לבן מסביב, תסתכל עליו'. היא אמרה לי: 'כל מנתח לב או מוח היה חותם בלב חפץ על 99% הצלחה'. אז אני מנסה, עד היום לא הצלחתי ממש לשחרר את זה אבל מאוד קשה לי. אני מאוד פדנט. אם תשאל את העובדים והלקוחות שלי, ותמיד אני מנסה לתת קצת יותר, שלא יהיה משהו בבטן למישהו.

"אז אחרי ה-7 באוקטובר היה לנו קצת קשה. היום ברוך השם הכל טוב, יש לנו פה צוות טוב, שחקני נשמה, אמונה בבורא עולם, לקוחות טובים ומשם השמיים הם הגבול."

שתילים מוכנים להובלה במשתל אגרושתיל
שתילים מוכנים להובלה במשתלת אגרושתיל. צילום: מרינה פורמן לוי

שמעתי ממך על קשיי החקלאים, הקשיים שלכם. מבחינת ענף החקלאות אתה אופטימי?

"למרות כל מה שאמרתי אני מאוד אופטימי. הנה עכשיו אין לך יבוא מתורכיה ועושים לך את הקומבינה דרך יוון וכל הדברים האלה, אבל בסוף המדינה תבין שאין מה לעשות. אנחנו בארץ ישראל, הפירות והירקות פה זה משהו אחר, הכל פה זה משהו אחר. קח את התאילנדים, היו פה עובדים שסיימו חמש שנים, לא יכלו להמשיך, שמו אותם לעבוד עם הירדנים במה שהיה המובלעת בירדן. הם משקים עם מי שופכין לא מטוהרים, מקבלים משכורת שהיא חמישית ממה שהם מקבלים פה ועוד מכניסים לפה את התוצרת ואומרים לך כחקלאי ישראלי, לך תתמודד עם הדבר הזה.

"זה לא הוגן! המדינה לא הוגנת כלפי החקלאים ובכל זאת אתה רואה שהחקלאים חזקים, החקלאים עומדים והחקלאים עובדים ומתפרנסים ברוך השם. אני חושב שהחקלאות תצא עכשיו לשנים מאוד מאוד טובות, זו דעתי ואני מקווה שזה יקרה.

"אני רוצה לאחל לעם ישראל שנה טובה ומבורכת, שהחטופים יחזרו לביתם ושננצח במלחמה על קיומנו ונדע למצוא את הדרך לחיות יחד עם אחד ומאוחד."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שרה גילאון, שחקנית יוצרת, מחזאית, הילרית ומתקשרת ומנחת סדנאות, היא מחברת הספר "אשר המאושר" מספרת על ההילינג שעשתה לאביה בגיל 7, על ההרגלים שעומדים בינינו לבין האושר ועונה על שאלת מיליון הדולר: האם גם
10 דק' קריאה
אומר לי מנחם גולדברג, האיש שהקים את האתר התיירותי "כפר קדם" בהושעיה * ביקור במקום ממחיש לכל אחד את החיים היהודיים שהיו בארץ ישראל בתקופת המקרא והמשנה * גולדברג: "היה לי חלום להקים אתר,
6 דק' קריאה
למרות שהבית במלכיה ספג פגיעה ישירה ונהרס, מך פרי, מתנדבת הולנדית שלפני 42 שנה התאהבה בבעז בן המשק והפכה לקיבוצניקית, ממשיכה לטפח את הגינה ולחכות בסבלנות לרגע שבו יוכלו לחזור הביתה   בשבועות שלפני המלחמה,
7 דק' קריאה
שקע טלפון שמתקלקל כל פעם מחדש, מסגרת מוזהבת ואנשים בגלבייה שמקיפים קובייה ענקית בלי הפסקה. החיים בין רמת גן לבאקה אל גרביה על פי הדי בן עמר נסעתי אל דפוס אל-הודא בבאקה אל גרביה.
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן