במושב נתיב העשרה עומדים להקים מכינה קדם צבאית לזכרו של הנער טל קרן הי"ד, שנרצח בשבעה באוקטובר בחוף זיקים, בעת שיצא לדוג עם שני חבריו. איזוּ מוֹיְסָה, מומחה לאימון גופני ולקרב מגע, ינהל את המכינה. הוא מספר לעדינה בר-אל כיצד נרקמה התוכנית וכיצד יבטאו תכני המכינה את חייו ודמותו של טל
*תמונה ראשית: איזו מויסה, מקים המכינה ומנהל בעתיד. אלבום פרטי
מזה ארבע שנים מתגורר איזּו מויסה בקיבוץ כרמיה בעוטף עם רעייתו סופיה ובתו סאלי. הוא נולד בשכונת עתיקות באשקלון בשנת 1987. לימים עברה המשפחה להתגורר בשכונת אפרידר. איזו למד בבית הספר היסודי "בית יחזקאל" ובאורט "הנרי רונסון" באשקלון.
על שירותו הצבאי הוא מספר: "התגייסתי בשנת 2005 לסיירת מטכ"ל כלוחם. לימים עברתי ליחידת 'מגלן', בה עשיתי את מרבית שירותי הצבאי ומילאתי תפקידים שונים. הייתי מפקד צוות, סגן מפקד פלוגה, מפקד בית ספר וקצין אימון גופני. בשמונה שנות השירות שלי בצה"ל השתתפתי במבצעים של אותה תקופה: מלחמת לבנון השנייה, 'עופרת יצוקה' ו'עמוד ענן'. אני גם מילואימניק פעיל," הוא מעיד על עצמו, "ומשרת מאז כ-100 ימים בשנה."
לאחר השחרור בשנת 2012 פנו אליו כמה נערים מאשקלון שהביעו הערכה רבה למסלול הצבאי שהוא עבר, וביקשו ממנו לאמן אותם. "אז קבוצות הכושר לא היו נפוצות עדיין," הוא מספר. "אני החלטתי לאמן אותם והתחלתי בפרויקט התנדבותי בביתי. אחרי חצי שנה הגיעו אלי קרוב ל-150 חניכים. מובן שלא יכולתי להמשיך לאמן אותם בבית לבדי, ואז התחלתי להעסיק מדריכים. זה הפך למפעל חיי.
"בתחילת הדרך הייתה המגמה רק הכנה לצבא. לאחר כחודשיים של פעילות פנו אלי בנות, חברות של אותם נערים, וביקשו להצטרף לאימונים. במחזור הראשון של תלמידי יב' שהתאמנו אצלו היו חניכים שמלאו תפקידים חשובים בצבא, ביניהם טייס קרב שהיום הוא מפקד טייסת, וכן לוחם שהתגייס לשייטת 13, מגלן ועוד… "
לאחר כשלוש שנים של פעילות פתח איזו מכון קטן בתחום המרינה באשקלון. ואז הוא הגיע למסקנה שכדאי להתחיל לאמן ילדים בגיל צעיר. הוא מציין את הסיבה לכך: "בגיל 18, גם לאחר הכנה לגיבוש או לשירות צבאי, הצעיר הוא כבר תוצר מוגמר של הסביבה, של בית ההורים ושל בית הספר. ואם המטרה היא שהוא לא ינשור בעתיד מן הצבא ויגיע להישגים, אני צריך שהוא יהיה במסגרת שלנו יותר שנים. התחלנו לקבל ילדים בגיל 12 או 13 ובנוסף לאימוני הכושר הענקנו להם תכנים משלימים, כדי לעצב את אישיותם, ביניהם: עמידה מול קהל, התנהלות בתוך קבוצה, ניהול שיח, וכן כיצד לתפעל אירועים במצבי לחץ. זה הרבה מעבר לספורט," הוא מדגיש. "לקחנו את הכלי הזה שנקרא 'כושר קרבי' ובאמצעותו אנחנו נותנים לילדים חוסן מנטלי וביטחון עצמי."
במשך הזמן פתח איזו מכון גדול בהרבה ב'סיטי' באשקלון. היום מונה המכון שלו כ-500 חניכים, כאשר הצעיר מבניהם הוא בן 7. "אנחנו מגייסים היום חניכים שנמצאים בתוך המסגרת שלנו בין שמונה לעשר שנים. כלומר, אני יכול לקבל ילד בגיל מאוד מאוד צעיר. אחרי שנתתי לו הכול, אני מלווה אותו לגיוס לצה"ל ומרגיש שהוא ממש כמו אחי הקטן."
בשבעה באוקטובר
כאמור, עיקר הפעילות של איזו היא באשקלון, אבל מזה ארבע שנים הוא מתגורר בכרמיה אשר בעוטף. "בשבעה באוקטובר הייתי נצור בקיבוץ כמו כל תושבי העוטף, ורק בדיעבד נודע לי שטל קרן נהרג על חוף הים השכם בבוקר. טל היה חניך אצלי כשנה וחצי. הידיעה הזו ואחר-כך הידיעות על מותם של חניכים נוספים שלי, תפסו אותי לא מוכן. ילד שנהרג זה לא כמו לוחם שנהרג," הוא אומר בכאב. "לוחם שנהרג החזיק נשק, הוא ידע לקראת מה הוא הולך. טל בסך הכול הלך לדוג עם שני חברים שלו בחוף זיקים."
בשבעה באוקטובר בערב נסע איזו עם רעייתו ובתו והוריד אותן אצל בני משפחה באזור רמת השרון. מיד לאחר מכן הוא התגייס ונשלח להילחם בניר עוז. חודש וחצי אחר-כך הוא הועבר צפונה כדי להילחם בחיזבאללה. ברור שבאותו זמן הוא לא יכול היה להגיע להלוויות או ל"שבעה" של חניכיו שנפלו. ביניהם היו סמ"ר איתמר ברוכים הי"ד מאשדוד, סגן שי איילי הי"ד מיחידה 669 שלחם בחאן יונס, רס"ן טל פשבילסקי (טלפש) הי"ד מסיירת 'גבעתי' וכן רס"ל ניתאי מטודי הי"ד, שהיה במילואים בסיירת נח"ל. "זה היה שבר גדול לכל המדריכים והחניכים במכון. תקופה לא קלה בכלל," הוא אומר. "אנחנו מקום משפחתי קטן, בו כולם מכירים את כולם."
החניך טל קרן
"טל סיים את האימון באותו שבוע. הוא היה אמור לקבל בשישה באוקטובר תעודת 'מדריך צעיר'. זו תעודה שנבחרים אליה הטובים ביותר מבין כל המאות שנמצאים במכון," מספר איזו. "כל אחד מהנבחרים האלה מיועד להיות בצוות כחניך בוגר שעוזר למדריך בשטח. בדרך כלל הנבחרים להדרכה התאמנו אצלנו תקופה ארוכה. העובדה שטל זכה לכך רק לאחר כשנה וחצי, מעידה על היכולות שלו, שאנחנו זכינו להבחין בהן."
עוד הוא מוסיף פרט כואב: "כאמור, הוא היה צריך לקבל את תעודת המדריך בשישה באוקטובר, ובשמונה באוקטובר הוא היה אמור לקבל צוות שנקרא 'אוריון'. אבל הוא דיבר אתי יומיים קודם, ביום חמישי, ואמר לי שהוא לא יגיע לקבל את התעודה ביום שישי (ה-6 באוקטובר), כי הוא קבע לעבוד והוא לא מוותר על עבודה."
מסתבר שטל עבד באופן קבוע בימי שישי בטיילת בתל-אביב כמוכר בחנות פרחים של שכן שלו מנתיב העשרה. הוא לא רצה לבטל את יום העבודה אפילו כדי לקבל תעודת מדריך.
איזו ממשיך לספר על טל: "הוא היה ילד מאוד מאוד פעיל. ממש נדיר בנוף. היה לו לו"ז ברזל, שכל מבוגר יכול לשאוף אליו. בלו"ז שלו היו הפעילויות בים בנוסף לאימונים אצלנו. הוא יכול היה לסיים בחורף איזה שהוא סשן בים באשקלון, להתלבש ולהגיע למכון שלנו לאימון של הערב. טל היה מאוד מדויק בפעילות שלו. הוא רצה להפיק הכול מהכול וידע איך לתכנן ולהספיק. וזה מאוד נדיר בגיל הזה. איזה ילד קם בשבת, ומוצא את עצמו בשעה שש בבוקר דג בחוף זיקים? עושה את זה רק ילד שיש לו מוטיבציה ואמביציה."
אחרי חודשיים של שירות מילואים חזר איזו מהשירות. הוא ביקר אצל המשפחות השכולות של חניכיו. "חזרתי לאסוף את השברים במכון," הוא מספר, "ואני מצאתי פה את החבר'ה של טל, שעדיין לא התגייסו ועוד מתאמנים. הם היו שבורים מנטלית. החבר'ה שהדריכו אותם עשו פה עבודת קודש. צריך לזכור שרוב הילדים באשקלון ובאזור היו סגורים במקלטים ובממ"דים במשך חודשיים. הם איבדו חבר ועוד מכרים. לא היה להם עם מי לדבר ואת מי לשתף, והמדריכים במכון היו צריכים לעשות שיחות עיבוד.
"גם עבורי זה היה אירוע מאוד מורכב נפשית," הוא ממשיך. "מצאתי את עצמי חושב אם אני רוצה בכלל להמשיך לעסוק במקצוע הזה. תמיד התלבטתי בשאלה: מה יקרה אם חניך שלי ייהרג בלחימה? הרי אני שכנעתי את הצעיר ללכת להיות לוחם. האם אני אשם בזה שהוא נפל בקרב? אלו שאלות שכל מי שעובד עם בני נוער אולי שואל את עצמו, בעיקר מי שמכין לצבא. ובעצם טל אפילו לא היה לוחם. הוא היה אמור להתחיל ללמוד בכיתה יב'…"
איזו מספר בקול חנוק מדמעות: "הצלחתי להגיע ליום ה'שלושים' למותו של טל. אמנם נתיב העשרה הוכרז כשטח צבאי סגור, אבל הצליחו לארגון אישור מיוחד כדי לערוך את טקס הזיכרון בחלקת הקבר. ואז ראיתי את הקבר של טל בפעם הראשונה," הוא אומר, ומפסיק את דבריו מדי כמה משפטים…
"עלו בי זיכרונות שלי על טל, ואני עומד ליד הקבר עם כל השאלות שלי והתהיות שלי, מוצא את עצמי נחנק מדמעות… אני מוצא את עצמי אומר דברי הספד על החניך שלי טל. אחר כך, אחרי כל החיבוקים עם החברים והניסיון למחות את הדמעות מהפנים, מתקרב אלי אלון, אבא של טל. הוא מספר לי שהוא עומד לטוס לארצות הברית עם אנשים מקהילת נתיב העשרה, לצורך איסוף תרומות למען תקומת היישוב וכדי להנציח את זכר עשרים החללים שלהם. ואז הוא שואל אותי: 'מה לדעתך כדאי לעשות כדי להנציח את טל?' הבטחתי לו מיד שמאותו היום סדנת המדריכים במכון תיקרא 'סדנת המדריכים לזכר טל קרן', וכן ביקשתי ממנו להגיע למכון כדי לקבל את תעודת המדריך של בנו."
לאחר שבועיים איזו ארגן טקס מיוחד ואלון הגיע כדי לקבל את תעודת המדריך של בנו טל: "בדרך כלל הורי החניכים לא היו מודעים לכל מה שנעשה במכון," אומר איזו בעצב, ומצטט את דברי אלון: "צר לי שרק בדרך הזו הזדמן לי להכיר את המפעל המדהים הזה." אלון הציע לאיזו לחשוב מה עוד אפשר לעשות להנצחתו של טל. אומר על כך איזו: "חשתי שהוא נותן לי כוח. אמרתי לעצמי שאסור לי להתרסק בכאב, אם אב שכול רוצה לפעול לזכר הבן שלו, והוא לא מסתגר ומתבצר בתוך עצמו. ואז הצעתי לו את רעיון הקמת המכינה הקדם צבאית."
גיוס למען המכינה הקדם צבאית
"הרעיון להקמת מכינה קדם צבאית עלה אצלי מזמן," מגלה איזו, "אבל זו הייתה 'תוכנית מגרה'. ועכשיו העליתי אותו בפני אלון. הוא שאל אותי במה זה כרוך, ועניתי לו: 'בהרבה ביורוקרטיה. אבל אם אנשים טובים רוצים משהו, דברים קורים'. והנה השנה המפעל מתחיל לרקום עור וגידים."
איזו, בני המשפחה, חברים רבים מנתיב העשרה ואחרים, החלו בפרויקט גיוס המונים לטובת הקמת המכינה. "המטרה היא לגייס עד סוף חודש אוקטובר כמיליון וחצי שקלים, והנה ביומיים ראשונים גייסנו כבר כשלוש מאות אלף שקלים."
המכינה תיבנה במושב נתיב העשרה. בינתיים נבחרו לצורך כך כמה שטחים ובתים, ביניהם ביתה של משפחת מולכו, בו נרצחו ההורים בשבעה באוקטובר.
"בנתיב של טל"
איזו תרם למכינה את הלוגו של העסק הפרטי שלו לאימוני כושר. והוא מתאר את אופייה של המכינה העתידה לקום: "המכינה תעסוק בדיוק בקווי דמותו של טל. החניכים יחוו בה התמודדות עם ים, כגון גלישת גלים וקיאקים וכל פעילות שהים יכול להציע. כי התמודדות עם ים בונה אנשים," הוא מוסיף. "במכינה יחוו כושר קרבי ברמה הגבוהה ביותר, בדיוק כמו שטל חווה. יהיו בה סדנאות פיקוד עם הכוונה לקצונה. החניכים במכינה יחוו מה זה להיות ילד בעוטף ישראל, מה זה להיות ילד במושב – מהם היתרונות, מה האתגרים ואיך זה לגדול ולחיות רחוק מהמרכז. בעצם הם יחוו את החיים של טל."
עוד מוסיף איזו: "זו תהיה מכינה מעורבת של בנים ובנות ברוח המושב. יהיה בה מקום לחילוניים ולדתיים. יהיה מקום לכולם." והוא מסכם: "כמו לוחמים אמיתיים אנחנו עושים הכול כדי להגשים את המטרה הזו. אני עכשיו בחופשה של שבועיים וחצי מהמילואים לצורך ארגון גיוס ההמונים. כשהמכינה תקום – ואנחנו מקווים שזה יהיה בחודש ספטמבר בעוד שנה – אני אנהל את המקום."
לסיום, נראה שאיזו מויסה בגישתו המיוחדת לצעירים, (הוא מכנה אותם "ילדים"), ברצון שלו לתת מעצמו, בדוגמא שהוא משמש בזכות הישגיו, בניסיונו העשיר, מתאים ביותר לנהל את המכינה.
נקווה שהקמת המכינה והתרומה שלה לצעירים שיתחנכו בה, ישמשו נחמה למשפחת קרן, שאיבדה את היקר לה מכול.
קישור לאתר גיוס ההמונים לצורך תרומות: