מורן וטמיר ניב שלמן מנהלל הם בני זוג שהחליטו ששם משפחתם יהיה מבית הוריה ומבית הוריו * כך גם בעבודתם, שניהם עובדים ועוסקים בחייהם במיזמים חברתיים * מורן פעילה בעמותת "זיו נעורים" וטמיר פועל בחמ"ל האזרחי של הצפון, שני גופים שעושים בהתנדבות למען משפחות של מפונים ונפגעי המלחמה
החלטתי לראיין את מורן וטמיר בשל עיסוקיהם – מורן וטמיר עובדים בחודשים האחרונים במתן סיוע ועזרה למשפחות המפונים.
מורן (37) וטמיר (37) גרים במושב נהלל, הם הורים לכרמל בן הארבע ומעיין בן החצי שנה. מורן גדלה ברמת השרון ומאז ילדותה אהבה את הים – לכן בחרה ללמוד במכמורת לימודי ים. טמיר נולד וגדל בקבוץ גדות.
טמיר מדבר ומספר על גדות של ילדותו: "קבוץ גדות היה תחת הפגזות מאז שאני זוכר עצמי, הרבה מאד שנים." טמיר מחובר למרחבים הירוקים, לחיי קהילה. מורן בחרה לחיות במרחבים הירוקים. הבחירה של מורן וטמיר לחיות בנהלל היתה האהבה של כרמל לסוסים.
בני הזוג ניב שלמן מתגוררים שנתיים בנהלל ומעורבים בחיי הקהילה .מורן מרכזת את פרויקט "מאמהלה", בו הקהילה דואגת לכל יולדת בחודש הראשון. זה מתבטא בלהביא ולדאוג לאוכל ליולדת ובני זוגה. מורן מטבעה עוסקת כמעט בכל נושא של מעורבות חברתית – הולכת שני צעדים קדימה, מתנדבת, יוזמת ואיכפתית. כך קרה שמורן וטמיר חיים רק שנתיים בנהלל אבל הם זוג מעורב ומוערך. מורן וטמיר בכל בחירותיהם מחוייבים לתפיסות עולמם, לחינוך שקיבלו ומעניקים לילדיהם חינוך למחויבות לעשייה חברתית. זוג המקיים חיים של עשייה חברתית מתוך ההבנה שבכך הם חיים בשלמות ותחושת משמעות.
זיו נעורים
מורן ניב שלמן: "גדלתי ברמת השרון, היינו משפחה שאהבה לבלות בים, לצלול, וזה הוביל אותי לבחירה ללמוד ביולוגיה ימית במכמורת. תוך כדי הלימודים שלי הבנתי שהתחום בו אני רוצה לעסוק הוא החינוך. עבורי חינוך הוא השארת חותם. התחלתי לעבוד בעמותה הנקראת 'זיו נעורים' – עמותה אותה הקימו יוצאי שייטת 13."
"זיו נעורים" היא עמותה שאנשיה החליטו להפעיל תוכניות חינוכיות לנוער בסיכון בים בכל רחבי הארץ. העמותה הוקמה על ידי מיכה הירצברג, ובוגרי שייטת 13 פעילים ותורמים בעמותה.
"עד המלחמה," מסבירה מורן, "עבדה עמותת 'זיו נעורים' עם נוער בסיכון, עם נפגעי תקיפה מינית, הלומי קרב ואנשים עם צרכים מיוחדים. מאז ה-7.10 הרחבנו את מעגלי העשייה שלנו ואנו פועלים למען משפחות של מפונים ונפגעי המלחמה. אני אחראית על תחום החינוך בעמותה. יש בעמותה זו כמאה אנשים העובדים תורמים ועושים – כולם בהתנדבות. הפעילויות שלנו הן בים ותמיד קשורות לים."
מה יש בים שכל כך מרפא?
מורן: "הים משפיע על התגובות הפיסיות שלנו. יודעים היום שהשפעת הים על הפיסיות שלנו, יוצרת תגובה מוחית המשנה הרבה פרמטרים בגוף. השינוי הפיסיולוגי מאפשר שינוי מנטלי ובעקבותיו שינוי התנהגותי."
מרחב מרפא ימי
מורן עובדת בעמותת "זיו נעורים", סיימה תואר שני ובשנים האחרונות למדה בתוכנית מנדל למנהיגות: "תמיד אהבתי להיות חלק ממשהו. כך בעבודה שלי, כך במעורבות הקהילתית שלי בנהלל. נוכחתי שאני אוהבת להיות חלק מקהילה."
מאז ה-7 באוקטובר הרחיבה 'זיו נעורים' את פעילותה ופיתחה יוזמות חדשות: "פתחנו מרכז ימי באילת," מספרת מורן, "נתנו מענה לכל מי שהיה זקוק לכך. בני נוער רבים פונו לאילת והיו בחוסר מעש, חיילים שיצאו מעזה היו באילת, אז יצרנו מרחב מרפא ימי. אנשים הגיעו לקבלת עזרה ולטיפול והמרחב הזה באילת פעיל עד היום. בגינוסר ובנתניה נקלטו קהילות שפונו מהישובים שלהם. שם עשינו ימי פעילות ימית לאנשים שפונו.
"בתחילת המלחמה נוצר מצב בו אנשים שהיו במלונות, בשל הבלגן שנוצר, לא הורשו לעזוב את המלונות ולהיפגש עם אנשים מהקהילות שלהם שהתגוררו במלונות אחרים. עשינו קבוצות שעבדו על תהליכים רגשיים לנוער. עשינו ימי כיף בכנרת, פעילויות מים שונות. היו קיאקים, סאפים ומשחקי מים לילדים הקטנים. גם היום יש לנו קבוצות בגינוסר, בקרית ים, נתניה ואילת, בהן אנו עובדים עימם על תהליכים שונים. ילדי ונעריי שלומי נמצאים היום בקרית מוצקין. ילדי קריית שמונה נמצאים בטבריה.
"יצרנו ובנינו תוכנית של יום בשבוע, בו הם מגיעים למרכז הימי לפעילות ימית של שלוש שעות. מדריכים שלנו מגיעים לבתי ספר, לפנימיות ועושים שיחות אישיות עם החניכים והצוותים. יש קבוצה של שינשינים שעושים תגבורים לימודיים.
"אנחנו כל הזמן בביקורת ותשומת לב לדיוק של הצרכים והתהליכים הנכונים לנוער זה. אנו מטפלים בנוער שפונה מביתו וגם בנוער שחווה את המלחמה רק דרך המסכים. יש הרבה מאד חרדות וחוסר שקט. יש לנו נער שחזר מהשבי וחניכים בוגרים שנהרגו. יש מכלול גדול של בעיות, אנו פונים ונותנים מענה לכולם. קבוץ עלומים מהעוטף התפנה למלונות בנתניה. הם הגיעו למרכז שלנו ועשינו פעילות ימית בשבילם. הלומי קרב רבים מטופלים אצלנו. הים הוא משאב המאפשר לעבד חוויות קשות ולבוא בקשר עם החוסן והחוזקות שבנו. הצוות שלנו יודע לתווך את החוויות בים ולקשר אותם להתמודדות ביבשה. כל הפעילות שלנו היא במטרה אחת, להביא הקלה מזור ולהעלות חיוך על פניי אלו הבאים בשערינו."
עמותת "זיו נעורים", כמו כל העמותות, היא עמותה החיה על פילנתרופיה. עמותה זו כמו העמותות האחרות קמו ומתקיימות במקומות בהן המדינה לוקחת פטור. המדינה מתנערת, והעמותות מתגייסות ומגויסות למען אותם אנשים הסובלים וזקוקים לעזרה וסיוע.
מורן מספרת: "השקנו תוכנית רב שנתית לנוער בסיכון. אנו מלווים את החניכים במשך כל שנות התיכון, הגיוס לצבא וכניסה לאקדמיה. המלחמה הובילה אותנו להרחבת הפעילויות שלנו בשל הבסיס שלנו. יש בעמותה למעלה ממאה מתנדבים – אנשים מוכשרים וטובים, כולם באים מתוך הרצון שיהיה כאן טוב.
"המציאות בארץ קשה בשנה האחרונה, יש קיטוב עצום. במרחב בו אני עוסקת יש הרבה אנשים עם דעות שונות. יש הרבה חניכים שהם כהניסטים. אנו משקיעים בשיח ובמציאת דרך להידברות ולהסכמות רחבות. יש משפט אחד אותו אני אומרת ומדגישה בפני הצוותים שאני עובדת עימם: 'חייבים לתרגל שיח מכבד במרחבים בהם יש אי הסכמה, זה קורה'."
החמ"ל האזרחי
אימו של טמיר, דפנה, נולדה בגדות והוריה היו ממקימי הקבוץ. אביו, אמנון שלמן, גדל במושב אחיטוב ובהמשך הגיע לגדות ונישא לדפנה. המציאות בקיבוץ גדות הייתה מציאות של מתיחות והפגזות במשך שנים רבות. טמיר גדל במציאות של אזעקות וירידה למקלטים. המציאות הנוכחית מוכרת לטמיר.
בחודשים האחרונים טמיר עובד עם קהילות של מפונים, בעיקר באזור הכנרת בעיקר: "אני עוסק במספר תחומים בעבודתי זו. החמ"ל האזרחי לקח על עצמו בחודשים האחרונים לטפל וליצור פלטפורמות חינוכיות לקהילות המפונים. אנחנו פועלים ובונים כיתות לימוד, גנים ומתקני לימוד ופנאי."
כבר בתחילת דרכם היו מורן וטמיר במסלול חיים של עשייה חברתית. בני הזוג נפגשו בעמותת "זיו נעורים". טמיר עבד בעבר בחינוך במועצה האזורית יזרעאל והחל לעבוד עם קהילות המפונים בדצמבר האחרון. טמיר עובד בחמ"ל האזרחי.
למה אתם עוסקים ועובדים במקום בו המדינה הייתה צריכה לתת מענה?
טמיר: "אנו מודעים לכך, מאז תחילת המלחמה נוכחנו שיש מצבים שחייבים לתת מענים. אין זמן לחכות עד שהם יזוזו. חייבים לתת מענים ופתרונות במיידי. יש הרבה מורכבות בבעיות שנוצרו עם משפחות בגבול הצפון. יש משפחות וישובים שבחלקן לא התפנו. המסגרות אינן מתפקדות. אנחנו פועלים במסגרות אלו בכדי להביא אנשי מקצוע, מורים, מדריכים, על מנת שהילדים יהיו במסגרות חינוכיות. למשל, משפחות שפונו למלונות – בהתחלה לא היו במלונות שום מסגרות חינוכיות.
"האזורים בהם אני עובד הם בעיקר סובב כנרת והגליל התחתון. לקחנו על עצמנו להפעיל את המערכים החינוכיים-לימודיים. במלונות יש ריכוזים גדולים של אנשים שפונו מהצפון. יצרנו תשתיות יומיומית במלונות. בנינו גנים, מועדוני נוער מאובזרים מא' ועד ת'. דאגנו לתכנון, לריהוט ולכל מה שנכון להיות במועדוני נוער, כולל משחקים שונים ואקס בוקס.
"עד חודש אפריל התגוררו במלונות כארבעים אלף איש. מחודש אפריל והלאה יש כ-13,000 אנשים במלונות. רוב האנשים הם מקרית שמונה, מטולה ומעט מושבניקים. בשל חוסר התייחסות מצד המדינה לאיום הבטחוני בצפון, כל הזמן התמונה משתנה ואין אסטרטגיה מצד המדינה.
"לקחנו את המודל שיצרו בדרום הארץ, והעתקנו אותו לתושבי הצפון. המודל בדרום נבנה ונוצר על ידי החמ"ל האזרחי. בדרום, גויסו שלוש מאות מורים ואנשי טיפול. יצרו מערכת שמיינה את האנשים ושלחה אותם על פי כשירותם ויכולותיהם לעבוד עם הילדים. כך בצפון היה צורך לגייס הרבה אנשי חינוך וטיפול, לראיין אותם ולעשות השמה למקומות הנכונים.
"כשהתחלתי לעבוד בחמ"ל האזרחי נוכחתי שרבים מהאנשים עימם גדלתי בגדות והסביבה פונו מבתיהם. היה זה טבעי להיכנס, לפעול ולשים יד, רבים מהם חברים שלי מהבית. אנחנו עובדים עם הרשויות המקומיות על מנת להפעיל את המערכות החינוכיות שיצרנו. זה מאד מורכב. חייבים לדייק את הצרכים של המשפחות, הילדים והנוער. חייבים ליצור מסגרות שיתנו מענה, כדי שהנוער והילדים יהיו במסגרות ולא ילכו לאיבוד במציאות הנוכחית. האנשים שפונו מבתיהם אינם בביתם, אינם במסגרות שחיו ובעצם כל תנאי חייהם השתנו.
"יש בעלי תפקידים איתם אנו יוצרים שיתוף פעולה מלא וכך יוצרים עשייה מדויקת ומיטיבה. חשוב להדגיש, האנשים שפונו, אינם מוצג לראווה. אני מדגיש זאת מכיוון שאנו מקבלים גם הרבה פניות של אנשים שרוצים להתנדב ולעשות.
"למשל, פנה אליי בחור בקורס טייס שהביע רצון להיפגש עם מפונים. כאן הדיוק חשוב. בעקבות פנייה זו, יצרתי פגישה של חניכי קורס טייס עם תלמידי שכבות יא' מהגליל העליון. במפגשים אלו חניכי הקורס יספרו על המניעים שהביאו אותם לקורס טייס, ידברו על העתיד ויפתחו חלון לעתיד בני הנוער הצעירים, חלון של מוטיבציה והתבוננות בוגרת יותר.
"העבודה שלי מחייבת לוגיסטיקה עצומה. רוב האנשים עימם אני עובד עובדים בהתנדבות. בנייה של גנים, הקמת כיתות לימוד של מועדוניי נוער במציאות הנוכחית ובפלטפורמה שבה אנו עובדים, מחייבת תכנון של מעצבים, משאבים כספיים וחשיבה על המון פרטים.
"העבודה שלי היא עבור כלל האוכלוסיות בצפון. בכפר סולד, למשל, הקבוץ הכי קדמי שלא פונה, הבאנו שתי רכזות ובנינו שני מועדונים ללימודים ושעות פנאי. יש אינספור בעיות שנוצרו בשל המצב. אני עובד עם אוכלוסיות שונות. ברור שהמדינה הזניחה במשך הרבה שנים את הפריפריה.
"החמ"ל האזרחי הקים 250 כיתות גן במשך עשרה חודשים. כל המבנים שהקמנו באנו מתוך התפיסה האומרת: 'השמים הם הגבול'. הגננת היא המובילה, היא מיידעת אותנו מהם הצרכים של ילדי הגן. הדגש שלנו הוא שכל גננת תרגיש שכל תמונה וקובייה הם על פי הצרכים הנכונים לאותו גן שהיא מנהלת ומובילה. כל גן הוא עם הרוח אותו רוצה הגננת להנכיח.
"הגנים הם פרויקט הדגל של החמ"ל האזרחי. מאד חשוב להיות כל הזמן בקשב לקהילות המפונים, לצרכים שלהם ולרשויות שלהם. נוכחנו שעל מנת להצליח חייבים לעבוד כל הזמן בשיתופי פעולה כאלו שבהם אנו כולנו שותפים. לא אנחנו יודעים מה טוב בשבילם – אלא הם יודעים מה נכון וטוב בשבילם ואני איתם ביצירת מערכת החינוך החלופית הזו.
"אנחנו עובדים עם מנהלי אגפים שונים – הם המובילים ואנחנו מאחוריהם. המקום שאנו דוגלים בו הוא לחזק את האנשים והקהילות ולהיות מאחוריהם. הפרויקטים בהם אני עובד בחמ"ל האזרחי הם פרויקטים שבאים מהלב, כולנו באים ועושים מתוך התחברות פנימית. במידה רבה העשייה שלי היום מחברת אותי לנופי ילדותי ולילדותי."
אנו נמצאים בסוף חודש ספטמבר, תושבי הצפון מפונים כמעט שנה מבתיהם ויש מלחמה בחזית הצפון.
טמיר: "אנו עובדים היום גם על המלחמה בצפון. כפי שהחמ"ל מייד עם תחילת המלחמה פינה אנשים בדרום, אנו מוכנים לתרחיש של מצבי חרום בצפון. יש המון לוגיסטיקה וכמובן משאבים על מנת להוציא לפועל וליישם את כל הפונקציות שלקחנו על עצמנו. נוכחנו שאם נחכה לממשלה ולשלוחותיה, מצבנו יהיה רע. זו המדינה שלנו ואנו פועלים למענה. בעבורי העשייה הזו ובעבור כל מי שבחמ"ל, אלו הם מימוש של כל הערכים עליהם גדלתי וחונכתי."
טמיר ומורן אנשי חינוך, כל אחד בדרכו. שניהם כואבים את המצב ובשניהם אופטימיות ואמונה שהמציאות הנוכחית הקשה תשתנה ויבואו ימים טובים יותר.