״פעמים רבות כל מה שאנו צריכים זה לא מהפכות גדולות אלא רק לזוז בשני מילימטר״

מיכל אסף קרמר נולדה בדרום תל אביב, הגיעה לחברת הנוער בגן שמואל בהחלטה להיות יותר קיבוצניקית ויותר שמוצניקית ממי שנולד שם. כבוגרת עזבה את הקיבוץ, חזרה בתשובה ועשתה את כל הדרך לתואר ד"ר בקבלת החלטות במנהיגות. עכשיו היא מסתכלת לאחור על ההחלטות שקיבלה ועוזרת לאחרים להכריע בשאלות מהותיות ובכאלה שנראות שוליות

חיינו רצופים החלטות, חלקן מהותיות וגורליות כמו "מה ללמוד?", "אולי כדאי לי לבחון קריירה חדשה?" או "האם זה הזמן הנכון להיכנס להיריון?". חלקן נראות פעוטות כמו "האם לשתות עוד כוס קפה?" או "לאיזה חוג אירשם השנה?" ואין כמו אחרי החגים כדי לשקול ולקבל החלטות כבדות וקלילות, אבל איך מכריעים כשיש התלבטויות?
מיכל אסף קרמר היא דוקטור לקבלת החלטות במנהיגות. ספרה "החלטות קטנות החלטות גדולות" מאפשר הצצה להתלבטויות ולתהליכים שהובילה עם מתאמנים במצבים של אגו וקנאה, אמון ובגידה, פחד, תסכול והצלחה, הנוכחים בחיי כולנו וגם נותן כלים יישומיים בהחלטות הקטנות והגדולות של חיינו.

לערבב את הקלפים ולהגיע לגן שמואל
הייתה זו החלטה לא פשוטה של אימה שהפגישה את מיכל בת ה-12 עם קיבוץ גן שמואל אליו הגיעה לחברת הנוער. "נולדתי וגדלתי בשכונת שפירא שבדרום תל אביב שנחשבה אז שכונת מצוקה" מספרת מיכל. "בגיל צעיר התוועדנו לסיפורים שיש בשכבות החלשות על עוני, סמים ופשע". על אף "הקלפים החלשים", כהגדרתה, שקיבלו הוריה, הם נאבקו להיות פרודוקטיביים ולתת לילדיהם את מה שאפשר. כך השתתפה מיכל בלהקת צעירי תל אביב, שרה במקהלה והשתתפה בחוגים שונים "שהיו כנראה חלק מפרויקטים של שיקום שכונות״.
בכיתה ו' קיבלה מיכל, בת בכורה לשני אחים, שני זימונים: האחד לבית ספר למחוננים והשני להגיע לקיבוץ. "אימא רצתה שאגדל כילדה רגילה, אבל גם הבינה שיש יותר טוב מבתי הספר שהיו לשכונה בתל אביב להציע. הלכנו לעליית הנוער כדי לשמוע על הקיבוץ ושם אמרו לנו שהקיבוץ המיועד הוא חולתה. היה חורף וקר וכשחזרנו הביתה אימא ביקשה שאמצא לה באטלס את חולתה. כשהבינה את המרחק פסקה – לא. אחרי כמה ימים חזרנו לשם ופתאום נפתחה עוד אפשרות בגן שמואל״.
יותר קיבוצניקית מהם, יותר שמוצניקית מהם
מיכל מספרת שברגע שהגיעה לקיבוץ התמסרה להוויה. "המרחבים, הדשא, האנשים החביבים. הכול היה מאוד מאורגן וקיבלו אותנו בסדר מופתי ועם חשיבה עד לפרטים הקטנים".
אולם ההתמודדות עם הקבוצה היוותה אתגר שלא הייתה מוכנה אליו, כמו גם ההשוואה הבלתי נמנעת בין "חברת הנוער" לקבוצה המקבילה של בני ובנות הקיבוץ. ההחלטה שקיבלה הנערה הצעירה תקבע במידה רבה את נתיב חייה: "החלטתי אז להיות יותר קיבוצניקית מהם, יותר שמוצניקית מהם, להיות מצטיינת ולהוכיח את עצמי״.
מיכל, ששני אחיה הצעירים הגיעו בעקבותיה לגן שמואל, מספרת שחברים רבים מהקיבוץ הגיעו לשבעה של אביה שנפטר לפני מספר שנים. "שאל אותי אחד החברים – איך נהיית ד"ר? עניתי לו – בזכותכם. הרצון להצליח התחדד בזכות המחשבה שאולי רואים בי מעוטת יכולת״.
בשנות הנעורים התמסרה מיכל לקיבוץ ולמוסד החינוכי שהיא רואה בו סוג של חממה ו"יישות אוטופית". "היה חינוך לעצמאות, פיתוח יכולות, חשיבה, יצירתיות ומנהיגות". מיכל מספרת שהייתה פעילה חברתית ובכיתה י"ב נבחרה לראש ועדת חברה "שהייתה אז ה-וועדה, עם המון סמכויות וכוח. קיבלנו מנדט מהנהלת המוסד, ואני מוקירה את המחנכים, ביניהם זאב קוליקובסקי, רינה אשכנזי, יואב יגאל (ז"ל) ונורית וכן אברהם פרנק מנהל המוסד החינוכי, שנתנו לי תחושה שהעמדה שלנו חשובה, שחשוב להם מה אנו אומרים וצריכים כדי לגדול. הם העניקו לי תחושה חזקה של עוצמה אישית ושייכות״.
מה אני רוצה מעצמי
עם סיום לימודיה יצאה מיכל לשנה שלישית להדרכה כקומונרית של השומר הצעיר ברמת אביב, התגייסה לצבא ועם השחרור חזרה לקיבוץ. "עבדתי בחינוך ולא מצאתי את עצמי. התחילו שאלות על החיים ומה אני רוצה מעצמי. הייתי האחרונה שנשארה מחברת הנוער והייתה תחושה של בדידות״.
בהחלטה פתאומית, שבדיעבד לא הייתה החלטה מושכלת, החליטה מיכל לעזוב. "למרות שהיו לי 31 נקודות בגרות למדתי לימודים 'בינוניים' יחסית, מנהל בתי מלון בתדמור". מהר מאוד היא המשיכה ללימודי תואר ראשון בבר אילן במדעי החברה ובמקביל נישאה והקימה בית עם בן קיבוץ אחר, אבי שלושת ילדיה.
החלטה זו, כמו רבות אחרות שקיבלה, ישנו את נתיב חייה שוב ושוב.
מתי הייתה החזרה בתשובה, אני שואלת את מיכל שמטפחת ראש כרוכה סביב פניה היפים.
״הבנים נולדו והמשפחה התרחבה ורציתי ריח של הבית של סבתא. הייתה חסרה לי המסורת, השבת. התחלתי ללמוד ולשמור שבת – לא עבדתי בגינה, לא בישלתי, לא נסעתי. ובתוך כך התחלתי להתמקד פנימה, במשפחה, בבית, בבית כנסת. ככל שהעמקתי רציתי יותר, עבורי ועבור ילדיי, ששלחתי להתחנך במסגרות חינוך דתיות״.
בעלה דאז התחבר פחות. "נפרדנו והילדים גדלו בשתי תרבויות, אחת עם אבא בקיבוץ והשנייה עם אימא במסגרת דתית״.
מנהיגות נשית
לא החזרה בתשובה ולא היותה אימא המגדלת בכוחות עצמה שלושה קטנטנים מנעו ממיכל להמשיך וללמוד.
היא המשיכה לתואר שני במנהיגות ציבורית פוליטית באוניברסיטת תל אביב ובחרה כנושא הדוקטורט – קבלת החלטות של מנהיגות נשית. "זה היה סביב 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ובחרתי להתמקד בגולדה מאיר". מיכל חקרה מסמכים מארכיון המדינה ומהארכיון האמריקאי כשהיא מתמקדת בהחלטות החוץ בין השנים 1970-1973, "להתבונן על מה היה רגע לפני המלחמה, לפני המשבר. בחנתי מסמכים של היוזמה האמריקאית לשלום, דרכי קבלת החלטות בתקופת המלחמה הקרה ובארבעת הימים הראשונים של מלחמת
יום הכיפורים, כמו גם הסגר על הארמיה המצרית השלישית. נשאבתי למחקר. גולדה עמדה במצבים בלתי אפשריים״.
המחקר התפרסם בעולם והפך לספר שיצא בהוצאת קיימברידג' בריטניה (באנגלית).
"מבחינתי הוצאת הספר הייתה סוג של סגירת מעגל. הייתי לקראת סיום הדוקטורט ועבדתי אז כראש מערך חינוך מיוחד ברשת חינוך של נוער בסיכון. אני, שהגעתי מההגדרה של נוער בסיכון, של נוער בשכונת מצוקה, של מעגלים שנשארים בהדרה. בזכות החלטה של הוריי, בזכות ההזדמנות להגיע לקיבוץ, עשיתי לעצמי
'חישוב מסלול מחדש' ובניתי את עצמי״.
עם סיום הדוקטורט קיבלה מיכל החלטה נוספת ועזבה את מערכת החינוך. "התחלתי לבנות תוכניות להכשרות מפקדים, לאמן ולהכשיר מפקדים בצה"ל ובשב"ס וגם מנהלים בחברות אזרחיות בנושא קבלת החלטות ומנהיגות״.

מסה קריטית
שם הספר "החלטות גדולות – החלטות קטנות", בואי תסבירי.
״במהלך עבודת האימון ראיתי את הכוח שיש במיומנות של קבלת החלטות, אצל אחרים וגם אצלי, בהחלטות גדולות ומשמעותיות. כשאנחנו מתלבטים – מה ללמוד, עם מי להתחתן, מה סגנון החיים שלי, הרבה פעמים אנחנו יודעים לעצור, להתייעץ, לאסוף מידע, 'לישון על זה'. אנחנו מבינים שאנחנו בצומת ונותנים לזה משקל. מצד שני, יש הרבה החלטות קטנות שאנחנו מקבלים במהלך היום שאנחנו אפילו לא יודעים לזהות אותן ככאלה. החלטתי לשים על זה את האצבע בחברות ובארגונים, עם מנהלים ומפקדים. החלטה גדולה די ברור שהיא כבדת משקל. החלטה 'קטנה' יכולה להיות מתעתעת כי בדיעבד היא יכולה להיות משמעותית עד קריטית״.
למשל?
״אפילו משהו קטן כמו כוס קפה. אם אני בתוכנית הבראה מסוימת שבה אני צריכה להמעיט בקפה. כל יום אני מחליטה מחדש אם לשתות את כוס הקפה וככה 'אוספת' יום ועוד יום 'נקי'. אם אני מחליטה (או לא מחליטה) ושותה קפה, תוכנית ההבראה כולה יכולה להתפרק כמו מגדל קלפים.
מפקדים ומנהלים רבים צריכים לקבל החלטות קטנות. בכל פגישה, בכל דיון, מה המסר, איפה יתקיים, בזום, או פרונטלי, לקיים או לוותר כי יש מלחמה, קורונה, איום אירני.
ההחלטות הקטנות מצטברות למסה קריטית ויש להן השפעה. על היחסים, על התקשורת, על דרך הניהול של חייהם ועל מצב הארגון בכלל״.
מיכל מתארת גם החלטות קטנות שאולי לא ישפיעו על הארגון כולו אבל בהחלט על איכות החיים של העובדים בו. "פגשתי מנהלת שהחליטה להשקיע יום בשבוע ולצאת מוקדם כדי לבלות זמן איכות עם משפחתה, עם בעלה והילדים. החלטה מאוד מאתגרת עבורה ליישום. אולם בתהליך האימון שמנו לב שבהינד עפעף היא מוותרת על ההחלטה הזו כי 'יש בעבודה משהו יותר חשוב'.
יותר מאוחר היא דיברה על תחושת ההחמצה מכך שהיא לא לוקחת חלק בחיי ילדיה כמו גם על מצב החברות בזוגיות שלה״. בספרה ובהרצאותיה מציעה מיכל כלים רבים ליישום ומשלבת סיפורים ותובנות מחדר האימון ומציעה "קחו אפילו רק כלי אחד ליישום כדי להיטיב את איכות החיים שלכם״.
בחיים שלך קיבלת הרבה החלטות. איך את רואה אותן במבט לאחור?
״חלק מההחלטות קיבלתי בצורה סדורה, עוד לפני שפיתחתי את המודל שלי והכרתי את המודלים שאותם אני מציגה בספר.
יש החלטות שקיבלתי ואני מצטערת על כך בדיעבד. למשל, האופן שבו עזבתי את הקיבוץ, הייתי רוצה לעשות זאת ממקום פנימי אחר ובאופן שונה.
ההחלטות הקטנות הן לא תמיד קיומיות אבל יש בכוחן לשפר את איכות החיים. הספר, כמו ההרצאות ותהליכי האימון, מיועדים לאנשים שרוצים לחיות בוורסיה הגבוהה של עצמם. מתוך שליחות, רצון למימוש עצמי, מנהיגות, ואת זאת אני אומרת מתוך שאני חווה ועובדת בעצמי על הדברים במהלך סלילת הדרך. פעמים רבות כל מה שאנחנו צריכים זה לא מהפכות גדולות אלא לזוז בשני מילימטר מהמקום שבו אנחנו נמצאים במספר החלטות קטנות וכבר ייווצר שינוי משמעותי״.