אומרת שרה הלוי (88), שבחודשי המלחמה הראשונים עזבה כמפונים רבים את ביתה ברמות נפתלי שעל גבול הצפון – אולם שבה למושב * הלוי: "לפני שלושה חודשים החלטתי לחזור למושב. אני לא מפחדת, אבל אנחנו מופגזים ממש מידי יום"
שרה הלוי מייצגת את סוג הנשים האלו שהגיל מספר את מסע חייהן אך לא מייצג את רוחן הצעירה. שרה הלוי היא אישה בת 88 וחצי, אישה הנראית צעירה ולא במקרה – היא פעילה, אנרגטית ואמיצה.
ימים לא קלים עוברים על יישובי הצפון. הלוי, בעלת נחלה במושב רמות נפתלי, גרה במושב שמול גבול הצפון גם בימים אלו. רוב תושביי רמות נפתלי עזבו בשל המצב. שרה עזבה בחודשים הראשונים של המלחמה ובשבועות האחרונים חזרה לביתה למשפחתה.
שרה נולדה וגדלה בקיבוץ כפר מכבי, הבת הבכורה של הקיבוץ. ילדות, נעורים, נישואים וחיים טובים ואהובים בקיבוץ. הוריה היו ממקימי הקיבוץ. שרה נישאה לחיים הלוי, שהגיע לקיבוץ לחברת הנוער. חיים עלה מתורכיה והשתלב בקיבוץ. בהיותם הורים לילדים, שרה כבר הייתה בת שלושים וחמש.
ימים ראשונים במושב
שרה מספרת: "חיים, בן הזוג שלי, הרגיש שהוא מיצה עצמו ורצה חיים עצמאיים. הוא קיבל על עצמו לרכז את ענף המטעים במושב. רמות נפתלי הוא מושב עם מטעים גדולים של נשירים, מהגדולים ביותר בארץ. מושב רמות נפתלי היה באותם ימים מושב סוכנותי. הסוכנות היא זו שביקשה מחיים לבוא ולרכז את הענף. עזבנו את הקיבוץ כשהיינו כבר הורים לשלושה ילדים. ילדנו הרביעי נולד ברמות נפתלי. התקופה הראשונה היתה בעבורי לא קלה. כפר מכבי היה בית בעבורי ולקח לי זמן להתרגל ולאהוב את המקום.
ההתחלה והימים הראשונים ברמות נפתלי הייתה קשה. התנאים היו קשים. היו אלו ימים בהם מחבלים חדרו למושב ולאזור.
שרה מספרת: "הסתבר שמחבלים נכנסו לביתנו ממש לפני שהגענו לישוב. זה קרה לילה אחד לפני שהגענו. בארבע פינות של הבית היו 8 ק"ג חומרי נפץ. המחבלים הסתתרו בצינורות גדולים. הם עזבו את ביתנו לאחר ששומר הרגיש בתנועה בבית וקרא פנימה, המחבלים נבהלו וברחו.
"השנה הראשונה הייתה איומה. שנה אחרי שהגענו קיבלנו בית חדש. הסוכנות בנתה 60 בתים. אז התחילה תקופה חדשה ושונה בעבורי.
"הייתי גננת ובשנים הראשונות ניהלתי את הגנון של המושב. רמות נפתלי יושב בגבול הצפון, תקופות ארוכות הייתה מתיחות גדולה בצפון, הייתה מלחמה. היה מאד לא נעים. אני במשך שנים רבות הלכתי עם אקדח, תמיד היה פה מתוח. גידלנו את ילדינו כאן ומאד הקפדתי להסתיר מהילדים את הדאגה שלי."
חקלאות ותיירות
שרה וחיים השרישו שורשים ברמות נפתלי, יש להם ארבעה ילדים, שלושה מהם נשארו לגור במושב. הבן הבכור אייל גר בקבוץ שער העמקים, שם בנה את משפחתו. לאייל שלושה ילדים – תאומים המשרתים בימים אלו במילואים ובת זקונים.
הבן השני יזהר הוא בעל משק ברמות נפתלי ולו שלושה ילדים, שתי בנות ובן. איילת, הבת של שרה וחיים, היא הבת הממשיכה במשק ההורים, שרה גרה בצמוד לאיילת ומשפחתה. היחסים מאד חמים וקרובים. הבן הצעיר אסף, אף הוא בעל משפחה ואב לשני ילדים. תשעה נכדים לשרה ואף נינים רבים.
שרה הלוי: "בשנים הראשונות עבדתי בחקלאות במשק ובמקביל לימדתי תיאטרון ודרמה בקרית שמונה, בחינוך המשלים. פיתחנו את המשק שלנו, עבדנו קשה, התבססנו. בשנות השמונים חיים נכנס לוועדת התיירות של הגליל העליון. החלטנו לפתח ולבנות ענף חדש. הקמנו ובנינו צימרים. קנינו לצימרים שלנו 'נופש בהרים'. היו עדיין קטיושות ואנחנו היינו מהראשונים שפנו לתיירות. הצימרים היו אז משהו חדש לחלוטין בארץ. קיבוץ מנרה כבר היה בעלים של צימרים.
"עם השנים בנינו והגדלנו את ענף הצימרים והיום יש לנו תשעה צימרים. אני זו שהפעלתי בשנים הראשונות את הצימרים. כיום איילת הבת שלנו היא זו שמפעילה את כל הצימרים. שנים רבות התיירות בצפון שיגשגה והייתה לנו פרסה יפה מהצימרים. בנינו מתחם גדול ויפה והייתה לנו פרנסה טובה וברכה בעמלנו. לפני 13 שנים חיים נפטר, ממש לאחר שבנינו את הצימר האחרון במתחם שלנו. חיים מאד חסר לי."
למרות הקשיים הראשוניים מושב רמות נפתלי גדל, התפתח והפך לישוב משגשג. שרה הלוי עבדה, לימדה והייתה דמות מרכזית ותורמת במושב. תמיד התנדבה, בין היתר היתה בוועדת שמות הרחובות של הישוב והיא תמיד מאד פעילה חברתית.
שמות הרחובות ברמות נפתלי הם כשמות פרחים ופירות שגדלים בסביבה. רחוב אחד בלבד במושב נקרא בשם אחר: 'רחוב המצודות', זהו הרחוב הראשי של הישוב והוא מקשר את המצודה של רמות נפתלי וקושר למצודת כוח. הרחוב מספר את סיפורה ההיסטורי של רמות נפתלי.
נלחמת על הדמוקרטיה
היום אנו בימים אחרים. שרה מדברת ומספרת על החינוך שקיבלה מהוריה, החינוך שספגה בקיבוץ. על אהבת הארץ, על צניעות מבית, על ערכים של תרומה, מעורבות חברתית קהילתית – שנים של עשיה וערכים מנחים בכל תחומי חייה.
החינוך אותו קיבלה הביא את שרה לצאת להפגנות ולמחות כנגד המהפיכה המשפטית: "עד ה-7.10 יצאתי מידי שבוע להפגין, מה שקורה במדינה שלנו מאד מדאיג אותי. אני מפגינה למען עתיד ילדיי, אני נלחמת על כך שמדינת ישראל תישאר מדינה דמוקרטית. הממשלה הזאת זו ממשלה שהורסת את המדינה.
"גדלתי בקיבוץ, אני יודעת מהי תרומתם של הקבוצים למדינת ישראל. הקיבוצים היו ממקימי המדינה. זו ממשלה מאז ימי בגין שיצרה שנאה תהומית כלפיי הקיבוצים. מאד קשה לי מאז שהממשלה הנוכחית קמה. כל הערכים עליהם גדלתי, עליהם חינכתי את ילדיי – נמחקים.
"לא גדלתי ולא גידלתי את ילדיי על ערכים של כוח, כסף כבוד. גדלתי וגידלתי את ילדיי על אהבת הארץ, על אכפתיות, נתינה, עבודה, ערבות הדדית. הממשלה הזאת מתנהלת באופן מחפיר כלפי ההתיישבות העובדת. אינני צעירה, אבל כל עוד אני חיה אלחם על צביונה של מדינת ישראל. אחי נהרג במהלך השרות הצבאי, אני ממשפחה שכולה. איני מוכנה להרים ידיים ולוותר על המורשת עליה התחנכתי."
"לא מפחדת"
משפחתה של שרה הלוי היא משפחה מלוכדת.
שרה: "אנחנו משפחה שאוהבת לבלות ולהיות יחד. ילדיי בקשרים קרובים ביניהם ואף נכדיי. כולנו מעורים בחיי המושב. הבנים, יזהר ואסף משרתים בכיתת הכוננות ואיילת מחויבת בתפקיד קהילתי. כולנו קשורים אחד לשני וקשורים למושב."
ה-7.10 הגיע והביא עימו מלחמה שהורגשה יום יום בישוב. שרה עברה לבית אחותה בתל קציר בלחץ ילדיה: "ממש בתחילת המלחמה עברתי לאחותי בתל קציר, אף היא אלמנה," שרה מספרת. "היינו צריכות ללמוד לחיות יחד והסתדרנו מצוין. החלטתי להתנדב גם שם, התנדבתי לעבוד במפעל שמייצר אביזרים לחדר ניתוח. יום יום עבדתי כארבע שעות בהתנדבות. כל ימי חיי אני מתנדבת.
"אחותי ואני מאד קשורות. היו אלו חודשים טובים בעבורי. היה לי טוב אבל הבית שלי מאד חסר לי. לפני שלושה חודשים החלטתי לחזור למושב רמות נפתלי. אני לא מפחדת, אבל אנחנו מופגזים ממש מידי יום – החיים היום ברמות נפתלי הם חיים אחרים. מעט אנשים נשארו במושב.
"יש במושב מועדון לנשים מהגיל השלישי, בדרך כלל היו מגיעות למועדון 12 נשים וכיום רק ארבע נמצאות בישוב. אנו חיים כאן ברמת מתח מאד גבוהה. הפחד והמתח לא גורם לי או לילדיי לעזוב את המושב. אין לי ממ"ד בבית אלא חדר בטחון בו אני ישנה.
"לחיות ברמות נפתלי בימים אלו זה אומר לחיות ממש בתוך הפגזות, וכשאנחנו נמצאים בקרבה כזו לגבול הצפון, כשההפגזות משני הצדדים נמצאות ממש בתוך ביתנו.
"ההחלטה לחזור הביתה היתה על אף המצב. עבורי רמות נפתלי זהו הבית שלי. שמחתי לחזור לביתי ולגור בסמוך לילדיי ומשפחתי. החיים עם המשחה שלי נותנים לי כוח. אני שומרת על עצמי, לא מקטרת וכשהדמעות מגיחות בשל הטרגדיות שקרו כאן, בשל המצב, אני בוכה בצד כשאף אחד לא רואה. כך חינכו אותי הוריי, זו מי שאני."
מה יהיה בעתיד לדעתך, שרה?
"לדעתי , כל התושבים יחזרו עם תום המלחמה. רמות נפתלי הוא מושב שהמצב החברתי בו הוא מצוין. יש כאן קהילה נפלאה. גם ההרחבה המתוכננת למושב, הרחבה אליה נרשמו הרבה מבני ובנות המושב, יבנו כאן את ביתם. ייקח זמן ונחזור רוב אנשי המקום לחיות כאן. בכך אני אופטימית."
ימי מלחמה אנו, שרה הלוי, אישה בת 88 וחצי, אופטימית, צעירה, נצחית ופניה קדימה. ההווה קשה, העתיד קיים והיא צופה לטוב.
