בעוד שהמשק היה בקיפאון אחרי ה-7 באוקטובר, קיבוצי העוטף כבר הבינו שהחקלאות היא שתביא לשיקום כלכלי ותקבע את הגבול עם עזה * תחת אש ובעיצומה של טראומה לאומית ואישית, הם ניהלו משא ומתן לשותפות שמתגברת על הכול: משטח צבאי סגור בשדה תפוחי האדמה ועד לעובדים שמגיעים לשדות למרות שהם עדיין מפונים * כך נוצרה שותפות "גידולי כ.ס.מ"
חודש לתוך מלחמת 'חרבות ברזל', כשהתותחים בשיאם והטילים מעזה לא מפסיקים לשרוק, דווקא אז החליטו בקיבוצים כפר עזה, סעד ומפלסים להקים שותפות חקלאית. "ב-7 באוקטובר שלושת הקיבוצים חוו פחות או יותר את אותה החוויה, וקרה משהו גם מבחינה כלכלית שגרם לנו להבין שהכוח בלהיות גדולים ייתן לנו יתרון", אומר דודי דורון, נציג כפר עזה בשותפות. "שבועיים אחרי אותה שבת שחורה, כשכולנו נמצאים עדיין בשעתנו הקשה ביותר, קמו החקלאים כדי לעבוד ולעבד את האדמות עד הגדר עם עזה. ידענו שלא מוותרים, כי החקלאות היא זו שתקבע את הגבול."
דורון, שניהל את הגד"ש של כפר עזה בשנות ה-90, הבין כבר אז את הצורך לגדול בתחום החקלאי באמצעות שותפויות עם בעלי קרקע אחרים, וכי רק דרך יעילות תפעולית הם יוכלו להשיא רווחים. אנשי כפר עזה פנו לכמה קיבוצים שכנים, ובסופו של דבר הוקמה שותפות עם מפלסים. למרות החששות הטבעיים מהאיחוד, שהיה אחד מהראשונים בארץ, השותפות הזו הוכיחה את עצמה כיעילה כבר מהשנה הראשונה.
בשנים האחרונות עלה שוב הרעיון של הגדלת השותפות, במטרה להקים מערכת שתאפשר יתרונות לגודל ותנוהל בצורה העסקית והאפקטיבית ביותר, אבל המשא ומתן לא הבשיל. "התנהלו הרבה דיונים כיצד בונים שותפות כזו," הוא מספר. "הסוגיות והבעיות עלו כשהוחלט להכניס לשותפות את כל אמצעי הייצור, לא משנה מה גדל על הקרקע: פרדסים, מטעים, שדות חיטה או אפילו חוחובה, ואז העסק נהיה מורכב. היו התנגדויות של חברי קיבוץ ושל עובדים בגלל החשש משינוי גדול ומהעתיד, כמו גם בעקבות השאלה האם נכון לערבב ולנהל גם פרדסים וגם גידולי שדה. מכיוון שאופי הגידול שונה, צריך הנהלה שיודעת להניע את כל המערכת הזו יחד, ולקחת בחשבון שתמיד נוצרים ויכוחים בתוך דירקטוריונים במה נכון יותר להשקיע: האם בפרדס שהתשואה שלו מאוחרת או בתפוחי אדמה שרואים אותה כבר בשנה הקרובה."
זה כל הכ.ס.מ
אבל משהו בכל זאת קרה, ואורי אפשטיין, בתפקידו כמרכז המשק של כפר עזה, לא ויתר על חלום השותפות. אפשטיין, שאיבד חמישה מבני משפחתו באותה השבת – בהם גם בנו ואימו – קם בחוסן גדול והחל לגלגל שוב את הרעיון ולדחוף לביצועו. הפעם הוא קרם עור וגידים והפך ל"גידולי כ.ס.מ", ראשי התיבות של שלושת הקיבוצים, בהובלה משותפת ונחושה של כרמל הלפרין מסעד ואמיר פרכטמן ממפלסים. החודש תושק השותפות ותצא לדרכה החדשה.
"כשהגיעה הפנייה לסייע במיזוג הארגוני של עסקי החקלאות של כפר עזה, סעד ומפלסים, תפסה אותי השתאות", אומרת לימור ברזילי, סמנכ"ל ייעוץ ניהולי ב-AVIV, החברה הגדולה בישראל לייעוץ וניהול. "דווקא בתקופה שהמשק עצר את פעילותו, הקיבוצים שלאורך רצועת עזה הם אלה שהיתה בהם העוצמה שחסרה לשוק כולו. הם הבינו שאף אחד לא ידאג להם אם הם לא ידאגו לעצמם, וכאן באה לידי ביטוי מידת המחויבות שלהם לאדמה, לעסקי החקלאות, לקהילה ולקיבוץ. בזמן מלחמה, רגע אחרי התופת שעברו, כשהם עדיין שרויים באבל וכאשר הם מפונים ונמצאים במקומות שונים במדינה, הם מניעים מהלך כזה, שהוא מורכב מאוד בפני עצמו גם לחברות רגילות וגם בימי שגרה."
מה שונה בשותפות הזו מאשר כל מיזוג עסקי אחר?
ברזילי: "מיזוגים ארגוניים מערבים הרבה אמוציות ואתגרים גם בהיבטים של מנהלי ועובדי הארגונים השונים ובטח בהיבטים של מודל ההפעלה המאוחד, המבנה הארגוני ותפיסת הניהול. ברוב המיזוגים והרכישות, הקווים המנחים הם מאוד ענייניים ועסקיים, אבל במקרה הזה היה חשוב לנו לשים דגש משמעותי על ההון האנושי, על התרבויות של הקיבוצים ועל הסיטואציה הרגשית שהם נמצאים בה. כחברה מלווה, היינו חייבים לוודא שאותם עקרונות לא נשענים רק על האלמנטים העסקיים והארגוניים המוכרים, כדי לוודא שהשותפות הזו מצליחה בכל דרך."
איזה עקרונות הובילו את הסכם האיחוד?
ברזילי: "החקלאות היא אחד מעמודי התווך של הכלכלה הקיבוצית, וכשבנינו את העקרונות המשמעותיים לשותפות הזו שמנו את הדגש על עוצמה, גמישות ופורטפוליו מגוון, שהם ממש לא טריוויאליים. במיזוגים רגילים רוצים אפקטיביות, התייעלות וצמצום כפילויות, ואנחנו לא דנו בעקרונות האלה בכלל, אלא במניעים של שיקום ושל מחויבות לקיבוץ ולעסק החקלאי שלהם. השותפות הזו מייצרת חוסן עסקי בכך שהיא מאפשרת החלפת שטחים, שילוב בין גידולים שחלקם רווחיים מאוד וחלקם מיוחדים ויכולת להתגמש תפעולית באופן משמעותי. כמו בכל מיזוג, גם בעצם החיבור של שלושת העסקים יש עוצמה בזכות הגדלה והכפלה של שותפות שיותר חזקה מהפרטים שמרכיבים אותה. זה ייצר ביטחון תעסוקתי, הכנסות עתידיות ושרידות עסקית."
"כאשר מחליטים על מיזוג והקמת שותפות חייבים לבצע בחינת כדאיות לכל קיבוץ בנפרד", מוסיף רו"ח אֹהד עובד, שותף מנהל בחברת עובד-גובי ושות', ומי שמוביל את הליווי הפיננסי-כלכלי בתהליכי ההקמה של השותפות. "כל אחד מהקיבוצים בשותפות צריך לראות שחלוקת הרווחים תהיה הוגנת, שיש סינרגיה בין המערכות ושהתוצאה הכוללת היא שהוא מרוויח סכום משמעותי ושדרוג של התוצאות העסקיות כתוצאה מהמיזוג, אחרת אין אינטרס לצדדים לצאת למהלך כזה. מאחר שישנם הבדלים משמעותיים בין הפעילויות החקלאיות של הקיבוצים, היה צריך לבחון כיצד משלבים את כל המרכיבים יחד ולמצוא פתרון ליתרון היחסי שכל אחד מביא לתאגיד. בנינו מודל שיאזן בין האינטרסים של כולם ויביא למכנה משותף אחיד."
דורון: "האיחוד הזה מורכב משני קיבוצים חילונים ומקיבוץ דתי, ולכן לא מספיק רק הסכם עסקי. צריך אחווה גם בתחום העבודה, כמו למשל נספח דת שבו ישנה התייחסות לעבודה בשבת ולשנת שמיטה, לדוגמה, נושאים שנכנסו להסכם באהבה גדולה. יש פה חיבור ואחדות אמיתיים."
"אי אפשר לגדל תפוח אדמה בזום"
במהלך חודש אוקטובר החליטו נציגי הקיבוצים שמנסים לשמר וליצור כלים כלכליים חזקים עבור הקהילות שלהם.
רו"ח עובד: "יש יתרון לחיבור בין שטחי החקלאות השונים, ולא רק של מים וקרקע. חיבור נכון מניב אפקטיביות ותוצאות כלכליות טובות יותר, כך שאחד ועוד אחד יהיה גדול משתיים. בתפוחי אדמה, למשל, לא ניתן לחזור על גידול באותו שטח לאורך שנים, וכאשר יש שטחים נוספים וגדולים יותר, זה מאפשר את הגמישות שדובר עליה, לצד מיקסום של מחזור הזרעים וניצול קרקעות בצורה מיטבית."
הנהלות הקיבוצים לא חסכו בהשקעה, והביאו מנכ"ל מקצועי שיצעיד את השותפות. לתפקיד נכנס יפתח נהרי, מושבניק לשעבר ממושב כמהין הסמוך לגבול מצרים, אשר חי חקלאות כבר 25 שנה. "יש פה מורכבות שצריך לנהל ברגישות ובנחישות", אומר נהרי על התפקיד החדש. "מצד אחד צריך להכיל את העובדים שחוו אירוע טראומטי ולאפשר להם את הזמן להשתקם ולהיות עם המשפחה שלהם, כי בסוף זה הדבר הכי חשוב, אבל מנגד יש גם עסק לנהל וצריך שהאנשים יגיעו בבוקר ויעשו את העבודה שלהם."
באיזה אתגרים אתה נתקל?
נהרי: "אחרי 7 באוקטובר כולם חוו אירוע טראומטי – מי יותר ומי פחות – ויש לזה הרבה מאוד השלכות בפן החברתי והאישי. יש מי שלא מסוגל לעבור את כביש 232 מערבה, כאשר 70% מהשטחים שלנו נמצאים שם; יש מי שסוחב איתו אירועים משפחתיים שצריך לטפל בהם ברמה היומיומית; ויש אנשים שאין להם בית לחזור אליו והם עדיין מפונים ומתגוררים במרכז."
איך מנהלים חקלאות היברידית של עבודה מרחוק?
דורון: "רוב העובדים מסעד ומפלסים חזרו לקיבוצים וכבר גרים באזור. העובדים של כפר עזה מגיעים משפיים, והמטרה היא לשמר אותם ולכן אנחנו מתחשבים במרחק".
נהרי: "זה אחד האתגרים הגדולים, כי הרי אי אפשר לגדל תפוח אדמה בזום. העובדים מצדם עושים מאמץ מאוד גדול עם הנסיעות היומיומיות, הפקקים וההגעה לשדה כבר בשעה 6 בבוקר. אנחנו, מצדנו, מספיק גמישים כדי לאפשר להם לצאת מוקדם ולעבוד פחות שעות כרגע, כי זה סוף העונה ועוד לא התחלנו את העונה החדשה. יש פה קושי גדול, אבל כל מי שנמצא פה מאוד מחויב לעסק החקלאי שמפרנס את הקיבוץ."
עד כמה נפגעה מצבת כוח האדם?
ברזילי: "ניהול תהליך מיזוג בעת הזו הוא מהסבוכים שנפגשנו בהם מכל היבט: משפטי, כספי, ארגוני, עסקי וניהולי. מאוד מורכב לחזור לעבוד בסיטואציה הזו, אבל החיטה לא מחכה ואי אפשר להפסיד את העונה. גם המבנה הארגוני שהיה קודם כבר לא רלוונטי, אם בשל השינויים שנבעו מהשותפות המאוחדת ואם בשל בעלי תפקידים שלא הצליחו לחזור לעבודה."
דורון: "קיבלנו החלטה מאוד יוצאת דופן שבשנה הראשונה כל מי שעבד בגידולי השדה של שלושת הקיבוצים ימשיך לעבוד בשותפות. אין פיטורים ואין התייעלות בתחום העובדים. יחד עם זאת, ישנם חברי קיבוץ ועובדים שכירים שבחרו שלא להמשיך מסיבות אישיות, אם בשל חששות מהשהות באזור ואם בעקבות מה שעברו. מדובר במתי מעט, ובסך הכול אנחנו יוצאים לדרך עם רוב העובדים."
נהרי: "את הנהלת החשבונות צריכים לבנות ולהקים מחדש, ואנחנו לא מצליחים לגייס עובדים שרוצים להגיע לכפר עזה. מכיוון שקלטנו את עובדי החקלאות, אין לנו כרגע מחסור בידיים עובדות. בנוסף, יש בני קיבוצים שבאו מתחומים אחרים ורוצים להצטרף. עד כה הם עבדו מחוץ לקיבוץ וכעת הם מעוניינים לעבוד קרוב לבית, גם מתוך תחושת ביטחון למשפחה, וגם מהתעוררות ורצון להיות מחובר לאדמה. אנחנו נקלוט אותם לתוך השותפות."
שטח צבאי סגור
שותפות גידולי כ.ס.מ כוללת 26 אלף דונם, מתוכם 3,500 דונם של פרדסים ומטעים של אבוקדו ופירות הדר. "בעקבות ה-7 באוקטובר והשותפות החדשה שהופכת אותנו לתאגיד חקלאי משמעותי עם אמצעי ייצור גדולים, יש אלינו פניות רבות לגבי חידושים בחקלאות, כמו התחום האגרו-סולארי, לדוגמה. לאחרונה סגרנו עסקה בתחום ואנחנו מקדמים חדשנות חקלאית," מספר בגאווה דודי דורון.
אבל לא הכול הלך חלק. טנקים שעברו על השטחים הרסו תשתיות השקייה, וחלק מהקרקעות של כפר עזה ומפלסים שצמודות לגבול לא נגישות עדיין. לשטחים רבים שהוקצו לתפוח אדמה, הגידול העיקרי של קיבוצי השותפות, אי אפשר היה להתקרב בחודשי המלחמה הראשונים, על אף שלפני אוקטובר נעשו הכנות שכוללות השקעה כספית גדולה בחריש, תיחוח הקרקע והצבת ממטרות, אך אז הוגבלה אליהם הגישה. ישנם עוד מקומות שהצבא לא מאפשר לחקלאים להגיע, או שהם מחייבים אבטחה ותיאום בין כל הגורמים, אך ברגע שיש חשש ממחבלים בגזרה ליד – הכול מתבטל.
נהרי: "מאגר המים של כפר עזה נפגע מטיל בתחילת המלחמה, ואנחנו חייבים לתקן אותו כדי לאפשר השקיה בעונה הקרובה. עד שהצלחנו לתאם הגעה לשטח לצורך תיקונו – שתי שניות אחרי שעלינו לגבעה היו שיגורים של טנקים שהיו 300 מטר מאיתנו. מה גם שאנחנו נמצאים במקום גבוה ויודעים שמסתכלים עלינו מהצד השני. החיילים שלנו שם עושים עבודה מדהימה, ועדיין מתנהלת מלחמה שאולי לא מרגישים במרכז הארץ, אבל פה מרגישים אותה היטב."
בימים כאלה, שמוקם תאגיד חקלאי על הגבול עם אחדות של קיבוצים, מפריחי השממה בעוטף היו שמחים לקבל יותר תמיכה ממשלתית. "בכל העולם יש סבסוד של חקלאים כדי לשמור על מחירים, אך בארץ אין מספיק תמיכה," אומר דורון בצער.
נהרי: "בסופו של דבר אנחנו האסם של מדינת ישראל. חלק מהגידולים שלנו הולכים באופן ישיר לביטחון תזונתי, וחלק נבחרו מתוך כדאיות כלכלית, כמו אבוקדו לדוגמה. במדינת ישראל יש צריכה קבועה של חיטה, תפוחי אדמה וגזר, ואנחנו חלק מהספקים שמאפשרים זאת."
ומה הלאה? "אם השנתיים הראשונות לשותפות יהיו טובות מבחינת ניהול, חיבור נכון והימנעות מניגוד אינטרסים – היא תצלח הכול, למרות האקלים המלחמתי", צופה רו"ח אֹהד עובד. "אירועי ה-7 באוקטובר וכל מה שבא בעקבותיהם לא מנעו מהצדדים לזרוע עד המטר האחרון שהתאפשר על ידי הצבא, כך שגם המציאות הביטחונית לא תעצור אותם. כמובן שתוצאות עסקיות טובות יתנו למערכת רוח גבית."
נהרי: "אנחנו הולכים לטעת 150 דונם של מטע אבוקדו חדש על גבעה שצופה לעזה. בימים אחרים היינו עושים הפנינג משפחות לרגל המאורע המרגש, שיש בו גם סימבוליות של שיבה לקרקע, אבל הפעם זה לא יתאפשר. לא רק שאסורה התקהלות מול עזה, אלא שבכל מקרה לא נוכל לחגוג כשיש עדיין חטופים שטרם חזרו אלינו ומפונים שעוד לא בביתם. אבל בהחלט מרגש שיש נטיעות והתחדשות קרוב לגבול, וזו תהיה הנטיעה החדשה והראשונה של השותפות."
