בימים אלה מוצגת בגלריה לאומנות במענית התערוכה מִתַּחַת לְכָל אֵלּוּ הָיָה פַּעַם יָם של האומנית הרב תחומית דנה בומץ מגבעת עדה הסמוכה. הגלריה החדשה במענית, יוזמה קהילתית מקומית, התחילה את פעילותה במאי 2024 ועד כה הוצגו בה שתי תערוכות קבוצתיות ותערוכת יחידה של האומנית הדר גד
דנה בומץ מציגה מיצב המדמה פנים של בית, חפצים ביתיים עטופים ברשת צל שחורה.
"בומץ אוספת חומרים וחפצים שנותרו במרחב", מספרת האוצרת יעל רתם (בת קיבוץ ארז), חומרי שארית הנושאים עימם מטען, מספרים סיפור, זמינים לגלגול נוסף. רשת הצל, שנאספה מחצר המשק המשפחתי, משמשת לעטיפה כמעט אובססיבית של חפצים ביתיים. מכפית ועד מיטה, עוטפת ואף תופרת בקפידה חליפה אישית בהתאמה. בפעולה זו של עיטוף יש מן הרצון לשמר, להגן, להתכסות או לחסות בצל הביתיות.
הבית האינטימי כמו נחנט לקראת העולם הבא, לרגל מעבר, למשמרת הזמן. נעטף באריג שחור מאובק ומחוספס, צרוב זכרונות ילדות".
"המיצב ממלא את החלל כרישום פחם במרחב, מעין קומיקס אילם, המזמין את הצופה לדמיין סיפור" מוסיפה רתם, "בתוך השחור הכבד והסגפני, מפזרת בומץ מעט נקודות של אור וצבע – בצילום, עבודת וידאו ופיסות של תמונות מהאלבום. בכך, מתאפשרת הצצה פנימה ומפגש עדין ומסתורי עם טבע וגוף, עם האישי והאינטימי".
עטפתי חיים שלמים
"הכול נעטף רשתות צל", כתבה בומץ על המיצב, "אותן רשתות ששנים שימשו את הוריי במטעי חלקות המשק ששנים כיסו, וחיפו, קור חום וברד. אבק וקרעים ותפרים גסים שנתפרו בהן פעם אחר פעם. הכול נעטף ברשתות הצל. בית שלם עטפתי, חיים שלמים. כאילו אם אעטוף אצליח אכשהו לשמור מן העולם. שמש העולם. שלוש שנים שאני מנסה להימנע. החוץ צורב להיות.
אני מתכנסת פנימה, מנסה לרקום מחדש. נפש. כוח.
איך רוקמים שוב עור?
הכול נעטף ברשתות הצל. בלילות ישבתי ותפרתי מכשירי חשמל, מיטה, כפית, דלי, שמיכה, מגבת, שולחן, מנורות, מה לא, הכול. אבא שלי יושב לצידי ומתבונן, שעות אנחנו שותקים זה לצד זו תוך שאני עוטפת ותופרת. לפעמים הוא שובר שתיקה ואומר 'זה מיוחד'. כמו מבין לא מבין על איזה חבל דק שקוף בלתי נראה אני מתקדמת, מתהלכת.
אבל למה לכסות?
הוא שואל.
למה לכסות
כל הזמן הדברים מכסים, אני עונה.
הזמן אבק. שכבה על שכבה, אני מכסה משהו, משהו יכסה אותי.
יום אחד מישהו יגלה, כמו צלעות ההר בדרך לחיפה, שכבות על שכבות, פסים על פסים. שמש שכיסתה על גשם שכיסו על כאב. יש בזה יופי.
כמו כשהיינו ילדים ונסענו לטייל במדבר, ופתאום על האדמה נגלה צדף, ואי אפשר להבין, מאיפה הגיע פתאום לכאן הצדף, ומישהו אז מסביר – שפעם, הכול היה כאן ים.
וזה קשה להבין, לתפוש. את כל זה. וקשה להבין שיום
אחד שוב יכסה עוד ים.
'כן'
אבא שלי עונה. מבין לא מבין את הבת שלו.
'וטוב לך' הוא מוסיף בקביעה.
'כן, טוב לי' אני משיבה".
"הגלריה במענית", קיבוץ מענית
שישי 11:30- 13:00, שבת 11:30- 13:00
ניתן לתאם הגעה וסיורים
אביטל דיכטר 054-49214038
