השנה השחונה ביותר מזה 100 שנים עם נזקים עצומים לחקלאות. ביקרנו בשדות הגד"ש של צבר-קמה לראות את נזקי הבצורת מקרוב
אם לא היה די בנזקים הרבים שנגרמו לחקלאים בעקבות במלחמה, פגיעה פיזית בשטחים, מחסור חמור בעובדים ואי ביצוע עבודות חיוניות בעיתן, אז השנה נחתה עלינו הבצורת הקשה, כזו שלא הייתה כאן לפי דברי החזאים, לפחות 100 שנה. עם כמויות גשם של פחות ממחצית מהכמות הממוצעת לעונה זו ברוב אזורי הארץ. גם אם בחודשי החורף שנותרו, ירדו גשמים, ובסופו של דבר, לא תהיה בצורת אקלימית, הרי שבצורת חקלאית כבר קיימת. בצורת חקלאית היא כזו, שגורמת לנזקים קשים לחקלאות, גם אם כמויות הגשם קרובות לממוצע השנתי, אך פיזורן לאורך העונה אינו אחיד.
בצורת חקלאית, שבעקבותיה חל איחור רב בתחילת הגשמים ו/או חלות הפסקות גדולות בירידת הגשמים, גורמת בשדות הבעל לנבילת הנבטים לאחר נביטתם. בשטחי השלחין בהם מצויה מערכת השקייה, ניתן אמנם להחזיר חלק מכמויות המים הדרושות לצמחים, אך לרוב לא ניתן לרוות את כל בית השורשים.
מי הגשמים שוטפים את המלחים מתחת לבית השורשים
רוב מי ההשקייה, מלבד מי המאגרים, הינם בעלי מליחות גבוהה יחסית. השקייה ממושכת במים מליחים, מביאה להצטברות מלחים בבית השורשים, בעיקר בהשקייה בטפטוף,בה כמעט ולא ניתן לשטוף את המלחים מתחת לבית השורשים. גידולים רבים, בעיקר מטעים סובטרופיים, סובלים קשה מעודף מלחים בקרקע. על העלים ניתן לראות צריבות, כאשר קצוות העלים מתייבשים, ובמקרים קיצוניים נגרמת נשירת עלים ונזק כבד לעצים.
מי הגשמים, שהינם נקיים ממלחים, שוטפים מידי שנה את המלחים שהצטברו במשך הקיץ, אל מתחת לבית השורשים.
הבצורת, בעיקר אם תהיה זו גם בצורת אקלימית, גורמת עקב ההשקייה בחורף, לריקון מאגרי המים, כך שיתכן ובקיץ הקרוב, לא יהיו מספיק מים להשקייה. אם באזור המרכז, קיימת אלטרנטיבה של השקייה במי קולחין מושבים, הרי שבצפון, בעיקר בגליל העליון, אין אפשרות להשקייה במי קולחין, ובעיית התרוקנות מאגרי המים, חמורה הרבה יותר.
"השאלה אם יספיקו המים במאגרים" מתלבט יגב קילמן, מרכז ענף גידולי השדה של האגודה השיתופית חקלאית צבר-קמה, שבשדותיו ירדו עד עכשיו רק כ-120 מ"מ גשם, כאשר הממוצע הרב שנתי לעונה הוא 480 מ"מ. "בכותנה נאלץ לפרוס טפטוף ולהשקות מיד עם הזריעה, כך שעלול להיות מחסור, למרות שאנחנו מקבלים מים מקולחי ירושלים".
בחיטה לא רואים עדיין התחלה של השתבלות
אנחנו פוסעים בדרך העפר המפרידה בין שדה התלתן ושדה החיטה רחב הידיים שקצהו נוגע באופק. יגב מראה לי את החיטה שגובהה רק כ-20-30 ס"מ, לעומת כחצי מטר שכבר הייתה אמורה להיות. עדיין לא רואים אפילו התחלה של השתבלות שהיינו צריכים לראות כבר בעונה רגילה. "לחיטה יש אפשרות לנביטה כפולה" מספר לי יגב, "כך שלאחר הנביטה, הנבטים נבלו, אך מאותם הזרעים הייתה נביטה נוספת, והצמחים התאוששו". אמנם לא היה צורך לזרוע פעם שנייה, אך עכשיו החיטה נמצאת בפיגור רב.
בצמוד לשדה החיטה רחב הידיים, ביקרתי בשדה התלתן. לפי דברי יגב, התלתן סובל מעט פחות מהחיטה, אך גם צמחי התלתן נראו קטנים ובלתי מפותחים. הרטיבות בקרקע מגיעה לעומק של כ-30-40 ס"מ, בשעה שהשורש השיפודי אמור להגיע בצמח מפותח ל-70-80 ס"מ. כדי להרטיב את הקרקע עד לעומק זה, חסרים עוד כ-150 מ"מ גשם. אין כל סיכוי שתרד כמות כזו עד סוף העונה.
את בעלי החיים הזקוקים למספוא, לא מעניין כמה גשם ירד
הגד"ש של צבר-קמה שולח את המספוא שהוא מגדל, למרכז המזון "יציב" שבבאר טוביה. מרכז המזון, כשמו כן הוא, חייב להיות יציב, ולספק בקביעות מזון לבעלי החיים, שאותם כנראה לא מעניין כמה גשם ירד. במידה ויבול המספוא יגיע רק ל-50% מהכמות הרגילה, יהיה צורך בגידול תירס בקיץ, כדי להשלים את החסר.
יגב בן קבוץ רבדים, "חי" את השדה וגידוליו. עוד בהיותו נער בבי"ס, עבד יום בשבוע בגד"ש, לשם חזר עם שחרורו מהצבא, וכיום כבר 43 שנה בענף. יחסית הרבה בני קבוץ נקלטים בחקלאות, אך עדיין חסרות ידיים עובדות. עד למלחמה עבדו פועלים מהשטחים, כיום מחליפים אותם כ-60 תאילנדים שעובדים בעיקר בענפי המטעים. "התאילנדים מרוצים. וגם אנחנו", מסכם יגב.
צבר-קמה הינה אגודה שיתופית חקלאית של קבוצים ומושבים: רבדים, כפר מנחם, תימורים, קריית ענבים, צובה, מעלה החמישה ושורש. האגודה נוסדה לפני 25 שנה. השטחים מפוזרים משני צידי כביש 6 מרבדים עד תימורים, כאשר שטחים אלו כוללים גם את השטחים החקלאיים של יישובי ההר: מעלה החמישה, צובה וקריית ענבים. בגד"ש כ-22,000 דונם, בהם חיטה לתחמיץ וגרעינים, תירס, חומוס, חמניות, אבטיחים לגרעינים וכותנה, כאשר היחס בין הגידולים משתנה בהתאם למצב השוק. מלבד גד"ש, מטעים ובהם: אבוקדו, זיתים לשמן, שקדים, חוחובה ורימון. ס"ה מעבדת צבר קמה כ-32,000 דונם. זהו תאגיד החקלאות הגדול בארץ. "לגודל יש יתרונות רבים", אומר יגב לאחר שאני מתפעל מגודלם של המשרדים ה"מפוארים" יחסית לכל משרד אחר של ענף חקלאי שבקרתי בו עד היום. "הגודל תורם לחסכון בהוצאות, וליעילות רבה יותר".
אנחנו מעל קו הבצורת, כך שלא בטוח שנקבל פיצוי
יגב נראה מוטרד לשאלתי האם יש סיכויים שיקבלו פיצויים על ההפסדים ביבול, "אף פעם לא קבלנו פיצויי בצורת" הוא משיב, "אנחנו נמצאים מעל לקו הבצורת, כך שלא בטוח שנקבל פיצוי כלשהוא". (קו הבצורת הינו קו רוחב דמיוני שנקבע על ידי משרד החקלאות. הוא עובר סמוך לבאר שבע, מתחתיו כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא מתחת לכ-200 מ"מ בשנה. במקרה של בצורת, השטחים שמתחת לקו זה, זכאים לפיצוי על הנזקים לפי הערכת אנשי משרד החקלאות. הפיצויים מגיעים מהקרן לנזקי טבע – קנט. ד.ה.).
בלב כבד נפרדתי מיגב ומהשדות הצמאים למים, בתקווה שעד סוף החורף, עוד ירדו גשמים שישפרו את מצב הגידולים, ויפחיתו מעט את הנזקים, או לפחות ימלאו את מאגרי המים שיאפשרו לחקלאים העובדים כל כך קשה, להמשיך לעבד את האדמה, ולהוציא ממנה את לחמם תרתי משמע.