הדברה ביולוגית של פסילת ההדר האסייתית

ד"ר מור סלומון¹, ד"ר רקפת שרון², מאור תומר²

¹המכון להדברה ביולוגית, מועצת הצמחים, ענף ההדרים

²מיגל – מו"פ צפון

פסילת ההדר האסייתית, Diaphorina citri, או בקיצור ACP, שייכת לתת-סדרת הכנימות וניזונה מצינורות השיפה. הפסילה נמצאה בישראל לראשונה ביולי 2021, וכיום ניתן לראותה בפרדסים וביישובים רבים. הפסילה אינה גורמת לנזק לעץ ההדר, אך עלולה לשמש כווקטור לחיידק,Candidatus Liberibacter asiaticus, הגורם למחלת הגרינינג. המחלה נחשבת כאחת המחלות ההרסניות ביותר שידעה תעשיית ההדרים בעולם, כאשר בפלורידה מדווחים על ירידה בתוצרת השנתית של כ-80%. משנת 2021, מבוצעים סקרים לנוכחות חיידק הגרינינג בארץ ע"י השירותים להגנת הצומח (משרד החקלאות). עד כה, לא נמצא גורם המחלה בארץ.

לפסילת ההדר האסייתית מחזור חיים בעל גלגול חסר, הכולל ביצים, 5 דרגות נימפה ופסילה בוגרת. משך מחזור החיים תלוי בעיקר בטמפ' (טמפ' אופטימלית 25-28°) וקצב גדילת האוכלוסייה תלוי בזמינות לבלובים, החיוניים להטלת הביצים והתפתחות הנימפות. מחזור החיים משלב הביצה עד הגחת הפסילה הבוגרת אורך כ-20 יום ב 25°1, והפסילה מעמידה כ-10-16 דורות בשנה.מידע נוסף אודות הפסילה, החיידק והמחלה, ניתן לקרוא במאמר קודם "פסילת ההדר ומחלת הגרינינג – איום קיומי" שפורסם בגיליון 166, ינואר 2025 (סלומון 2025)².

מהי הדברה ביולוגית?

הדברה ביולוגית מוגדרת כ"שימוש באויבים טבעיים על מנת להפחית את הנזק הנגרם בידי יצורים מזיקים לרמות נסבלות"³. אויבים טבעיים הם לרוב טורפים או צרעות טפיליות המווסתים (מורידים) את אוכלוסיית המזיק, כך שלא ייגרם נזק לגידול. דוגמאות לחרקים טורפים בפרדס היא מושית הרודוליה, Rodolia cardinalis, הטורפת את איצריית ההדרים או מושית הנקודתיים, Chilocorus bipustulatus הניזונה מכנימות ממוגנות. צרעות טפיליות הן לרוב ספציפיות למין המזיק, אך לא תמיד. לדוגמא, הצרעה הטפילית, Cales noacki, מטפילה ספציפית את כנימת העש הצמרית, בעוד הצרעה הטפילית Diachasmimorpha kraussii מטפילה מגוון מיני זבובי פירות, ביניהם זבוב הפירות הים תיכוני, Ceratitis capitata, וזבוב האפרסק, Bactrocera zonata. הדברה באמצעות אויב טבעי מביאה את המערכת לאיזון אקולוגי: שיווי משקל בין אוכלוסיית המזיק לאוכלוסיית האויב הטבעי, כך שאוכלוסיית המזיק נשארת נמוכה לאורך זמן. הדברה ביולוגית כמעט אף פעם אינה גורמת להכחדת המזיק.

הדברת הפסילה טרם הופעת המחלה

מניסיון העבר של מדינות אחרות, אנחנו למדים שמס' שנים לאחר הופעת פסילת ההדר, מופיע גם החיידק הגורם למחלת הגרינינג². בכדי למנוע את התפשטות המחלה, יש לצמצם ככל שניתן את אוכלוסיית פסילת ההדר האסייתית בישראל, וקטור מחלת הגרינינג, לפני פלישת החיידק. הגישה הנהוגה בעולם להדברת מזיקים היא של הדברה משולבת הכוללת: הדברה כימית, הדברה מכנית (רשתות), הדברה התנהגותית (לדוג' מלכודות משיכה או חומרי דחייה), הדברה מיקרוביאלית (לדוג', פטריות אנטומופתוגניות) והדברה ביולוגית.

הפסילה ניזונה מצמחים ממשפחת הפיגמיים (Rutaceae). עיקר הפונדקאים בישראל הם הדרים (Citrus spp.), מוריאה מכבדית (Murraya paniculata) וקארי (M. koenigii). עצי הדר ובמיוחד שיחי מוריאה מכבדית נפוצים מאוד במרחב האורבני בישראל בגינות פרטיות, בבוסתנים וכצמחי נוי במרחב הציבורי. המוריאה המכבדית מאופיינת בגלי לבלוב רבים במהלך השנה, המהווים מקום זמין להטלת ביצים והתפתחות נימפות הפסילה, וכך לגדילה מהירה של אוכלוסיית הפסילה. בניית אוכלוסייה יציבה של הפסילה ביישובים שאינם מרוססים, גורמת ליצירת אוכלוסיית מקור (source) לפסילות הנכנסות לפרדסים מסחריים כאשר אלו מלבלבים, ומשמשים מבלע (sink) לאוכלוסייה זו².

רוב המדינות (לדוגמא, קליפורניה, פלורידה, ברזיל, ספרד, קפריסין), נוקטות בהדברה ביולוגית של הפסילה במקומות בעייתיים להדברה כימית, כדוגמת היישובים, המהווים כר דשא פורה להתפתחות אוכלוסיית הפסילה ולכניסתן לפרדסים. הורדת אוכלוסיית המקור ביישובים צפויה לגרום לירידה בנגיעות הפסילה בפרדסים המסחריים.

הדברה ביולוגית יכולה להיות כזו של (1) אויבים טבעיים מקומיים, גנרליסטיים, הניזונים ממס' מיני טרף שונים, ו/או (2) ייבוא אויבים טבעיים ספציפיים מארץ המוצא של הפסילה – הדברה ביולוגית קלאסית.

הדברה ביולוגית של מינים מקומיים גנרליסטיים

האויבים הטבעיים של הפסילה בפרדס הם בעיקר טורפים מקבוצות שונות, כאשר חוקרים מעריכים שפוטנציאל הטריפה הכולל נאמד על כ 90%⁴. בברזיל נמצא שהארינמל (Ceraeochrysa cincta) מתפתח ומתרבה בפרדס תוך שהוא ניזון מנימפות של פסילה⁵. בפרדסים בישראל מצויים שני מינים, ארינמל ירוק (Chrysoperla carnea) וארינמל חום (Sympherobius fallax),  הניזונים מקמחיות, כנימות עלה, כנימות עש ואיצריות. בפרדס בישראל, מינים רבים של מושיות (Coccinellidae), אשר שניים מהם (Harmonia axyridis, Chilocorus bipustulatus) ידועים כטורפי נימפות הפסילה ביישובים בפלורידה⁶. בדומה למושיות, פשפשים טורפים (Anthocoridae) ניזונים מנימפות צעירות של הפסילה ואף זחלי זבובי רחף. זחל הזבוב Allograpta obliqua בקליפורניה טורף כ-420 נימפות עד התגלמותו⁷. בארץ נמצא הזבוב הטורף, Episyrphus balteatusnus, אך לא ידוע האם הזחל של מין זה טורף את נימפות הפסילה. לבסוף, מספר מחקרים מהעולם מדווחים על טריפה של ביצים ונימפות הפסילה ע"י אקריות טורפות (Phytoseiidae) מהמינים Neoseiulus cucumeris ו-Amblyseius swirskii^2,8. האחרון הנו מין המצוי בפרדסי ישראל. על פי מידע זה, נראה שקיים פוטנציאל הדברה טבעית בפרדסים בישראל כנגד פסילת ההדר האסייתית, ורצוי להתמקד במחקר זה בעתיד.

הדברה ביולוגית קלאסית

בע"ח בסביבתו הטבעית יתפתח אבולוציונית כחלק ממארג מזון של טורפים וטפילים. כאשר חרק פולש לסביבה חדשה, לרוב אויביו הטבעיים אינם קיימים בסביבה זו, ולכן כדי להדבירו, יש לחזור לסביבתו הטבעית ולייבא את הטורפים או הצרעות הטפיליות של המזיק הפולש. פעולה זו משמעה הדברה ביולוגית קלאסית.

 בשנת 2008, פלשה פסילת ההדר האסייתית לסן דייגו, קליפורניה. בשנת 2010 נסעו החוקרים Dr. Mark Hoddle ו-Dr. Christina Hoddle  מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד (UCR) לפקיסטן (מחוז Punjab), אחת מארצות המוצא של הפסילה, בכדי לייבא אויבים טבעיים. האקלים באזור זה בפקיסטן תואם בכ-70% לאקלים באזור גידול ההדרים בקליפורניה ולכן נבחר ע"י החוקרים⁹, שכן בכדי שהפרויקט יצלח, חשוב שתנאי האקלים יתאימו לאויב הטבעי המיובא. החוקרים אספו 3 מיני צרעות טפיליות, אשר שניים מהם (Tamarixia radiata; Diaphorencyrtus aligarhensis) יובאו לקליפורניה וגודלו ביחידת הסגר באוניברסיטה. שם, ביצעו החוקרים מבחני בטיחות שמטרתם לבדוק שהצרעות לא יפגעו במינים מקומיים בקליפורניה שאינם המין הפולש. לאחר שנמצא שאינן יכולות לגרום נזק ושהינן ספציפיות למין המטרה (פסילת ההדר האסייתית), ניתן אישור ממשרד החקלאות (USDA) לפיזור הצרעות באזורים בהם הפסילה התבססה (דצמבר 2011).   

הצרעה הטפילית Tamarixia radiata (Eulophidae)

פרזיטואיד חיצוני ספציפי לפסילת ההדר האסייתית, גודלה 1 ~ מ"מ. הנקבה מטילה ביצה אחת בצד הגחוני של נימפות דרגה 4-5. זחל הצרעה ניזון מהנימפה ולאחר 4 דרגות זחל, מתגלם בתוך דרגת הנימפה האחרונה. הצרעה הבוגרת מחוררת חור גיחה עגול באזור הבטן של הנימפה (בצד הגבי) ומגיחה מתוכו. הצרעה משלימה מחזור חיים בכ-11 יום בטמפ' של 25°¹⁰, הקצר משמעותית מזה של פסילת ההדר האסייתית, ולכן מאפשר הדברה טובה יותר של האוכלוסייה. 80% מפגיעת הצרעה בפסילות, נובע מהטפלת נימפות בדרגה 4-5, אך 20% נוספים נובעים מפגיעה בנימפות בדרגה 1-2 והזנה מההמולימפה שלהן (הזנה טורפנית)¹¹.  

הדברה ביולוגית בדרום קליפורניה

כאמור, פסילת ההדר האסייתית פלשה לדרום קליפורניה בשנת 2008 ואוכלוסייתה התפשטה במהירות ביישובים. עשר שנים לאחר מכן, היא כבר נמצאה צפונה משם בסן פרנסיסקו וסקרמנטו. חיידק הגרינינג נמצא לראשונה בלוס אנג'לס בשנת 2012. לאחר קבלת אישור לפיזור הצרעה הטפילית T. radiata בדצמבר 2011, החוקרים החלו לפזר את הצרעות בכ-200 אתרי פיזור באזורים האורבניים ב-4 מחוזות בדרום קליפורניה. מתוך אתרים אלו, רק ב 23% מהם נמצאה התבססות של הצרעות, אך הן נמצאו באתרים נוספים בהם לא פוזרו, במרחק של כ 12 ק"מ מאתר פיזור סמוך⁹. אוכלוסיית הפסילה ביישובים הייתה גבוהה, ובעקבות כך עד שנת 2015, הצרעה התבססה בכ-90% מאתרי הפיזור ובכ-86% מאתרים אחרים שנדגמו,¹² ואוכלוסיית הפסילה ירדה בכ-60%~¹³. מחקר שבוצע בין השנים 2015-2018 ב-3 אזורי אקלים שונים הראה שבעקבות פיזור הצרעות ביישובים, אוכלוסיית הפסילה ירדה בכ-¹⁴75%. תוכנית ההדברה הביולוגית עברה מספר שינויים עם השנים, שעיקרם פיזור מוגבר של צרעות טפיליות באזורי סיכון להתפשטות מחלת הגרינינג, באזורי נגיעות גבוהים של פסילת ההדר, לאורך כבישים ראשיים בהם מובילים חומר צמחי ובאזורי חיץ¹³. כל פעולות ההדברה הביולוגית מבוצעות באזורים האורבניים בלבד וגורמות לירידה באוכלוסיות הפסילה, הן ביישובים והן בפרדסים המסחריים ולירידה בהתפשטות המחלה. בברזיל, פיזור הצרעות בפרדסים מסחריים הביא ליעילות הטפלה נמוכה מאוד, כנראה בעקבות שימוש נרחב בתכשירי הדברה¹⁵ שלא אפשר לצרעה להתבסס כראוי. לעומת זאת, פיזור צרעות טפיליות ביישובים (עד 2 ק"מ מגבול הפרדס) גרמה לירידה משמעותית של אוכלוסיית הפסילה בפרדסים המסחריים בברזיל¹⁶, שכן מקור האוכלוסייה בפרדסים הינו מהיישובים הסובבים אותם.

בנוסף לצרעה, T. radiata, החוקרים מאוניברסיטת קליפורניה ייבאו מפקיסטן צרעה נוספת להדברת פסילת ההדר האסייתית, Diaphorencyrtus aligarhensis. פרזיטואיד פנימי ספציפי לפסילה, גודלה 1-1.5 ~ מ"מ. הנקבה מטילה ביצה אחת בתוך החזה או הבטן של נימפות דרגה 2-4. לאחר התפתחות הזחלים, הצרעה מגיחה ע"י יצירת חור עגול באזור החזה של הנימפה, בניגוד לאזור הבטן כפי שעושה T. radiata. בדומה ל T. radiata, הנימפות מתות מהטפלה או הזנה טורפנית. פיזור ראשון של הצרעה ממין זה, החל בקליפורניה ב-2015, אך לאור נתוני הטפלה נמוכים של כ-0.6-21%, הפרויקט נסגר ב-2018 ולא מבוצעים פיזורים נוספים של הצרעה. החוקרים משערים שתחרות בין שני מיני הצרעות על הטפלת הנימפות, היא שגרמה לחוסר הצלחתה¹⁷.

הדברה ביולוגית בישראל

פסילת ההדר האסייתית נמצאה לראשונה בישראל באזור עמק חפר ביולי 2021 ולאחר מאמצי הדברה רבים נעלמה מהאזור לאחר 5 חודשים. שנה לאחר מכן, באוקטובר 2022, הפסילה נמצאה בעמק הירדן ומשם התפשטה בצפון הארץ ודרומה, בעיקר באמצעות פונדקאים רבים המלבלבים ביישובים, וחרף מאמצי ההדברה הרבים שבוצעו².

פרויקט ההדברה הביולוגית החל בספטמבר 2023 בבקשת אישורי יבוא של הצרעה הטפילית, T. radiata, מקליפורניה. על פי הנחיות אגף ההסגר (השירותים להגנת הצומח וביקורת, משרד החקלאות), הותרה הקמת יחידת הסגר (קרנטינה) לגידול פסילת ההדר האסייתית בחוות המטעים (מו"פ צפון) שבעמק החולה. זאת מתוך ההבנה שאין להקים גידול באזורים בהם הפסילה אינה קיימת או נמצאת בנגיעות נמוכה, מחשש לעליית האוכלוסייה במקרה של בריחת פרטים מיחידת ההסגר. עד הקמת יחידת הסגר ייעודית לפסילה, הקמנו גידול ראשוני בנובמבר 2023 ביחידת ההסגר של ד"ר רקפת שרון, זאת על מנת להיערך מראש לייבוא הצרעה הטפילית לישראל. אישור הייבוא ממשרד החקלאות התקבל בינואר 2024, ובמרץ-אפריל באותה שנה יבאנו את הצרעה לישראל בשני משלוחים מיחידות הגידול של ה-CDFA בריברסייד, קליפורניה. בעקבות הלחימה בצפון במסגרת מלחמת "חרבות ברזל", חווינו קשיים רבים בהגעה ותפעול הגידולים בחוות החולה ובנגישות לאזורים רבים בצפון הנגועים בפסילה, למטרת פיזור הצרעה הטפילית. למרות קשיים אלו, ביולי 2024 ביצענו פיזור ראשוני של הצרעה הטפילית בשיחי מוריאה מכבדית ביישוב שער הגולן (עמק הירדן). הצרעות שוחררו לתוך שקית רשת ייעודית, העוטפת ענף מלבלב עמוס בנימפות בדרגות המתאימות להטפלה והזנה (תמונה 4). השימוש בשקית הרשת נועד כדי לוודא שאכן תהיה הטפלה ע"י הצרעות, ואכן ראינו מס' נימפות עם חורי גיחה לאחר שבוע. ביצענו פיזורים בודדים נוספים באזור עמק הירדן, אך אלו נפסקו עם המעבר של הגידולים ליחידת הסגר קבועה לפסילת ההדר האסייתית בחוות החולה (במימון משותף של השירותים להגנת הצומח, משרד החקלאות ומועצת הצמחים). בימים אלו ד"ר רקפת שרון ומאור תומר (מו"פ צפון) עמלות על העלאת גידולי הפסילה והצרעה לצורך ייצור מוגבר של צרעות ופיזורן בארץ על פי תוכנית פיזור שהכינה ד"ר מור סלומון.    

החל מחודש יולי 2024, הגיעו דיווחים על חורי גיחה של צרעות טפיליות במקומות שונים בארץ, מהצפון עד עמק חפר (תמונה 5). מבירור ראשוני שבוצע באגף אנטומולוגיה בשירותים להגנת הצומח, נראה שמדובר ב-4 מינים שונים של צרעות טפיליות (עפ"י בדיקה מורפולוגית). בבחינה מדוקדקת של חורי הגיחה מהשטח לעומת חורי הגיחה של הצרעה המיובאת, T. radiata, לא הצלחנו לראות הבדלים משמעותיים שיעידו על מיני הצרעות. בחינת זהות המינים על פי סממנים גנטיים תבוצע בקרוב. באשר לזהות הצרעות, קיימות 2 השערות אפשריות: (1) מדובר בצרעות טפיליות המטפילות מינים דומים של פסילות הקיימים בישראל, (2) הצרעות הן טפילות ספציפיות של הפסילה, אשר פלשו לישראל בעקבותיה או יחד איתה.

ההשערות אינן מנוגדות אחת לשנייה וייתכן ששתיהן נכונות. מחקר גנטי יוכל לעזור לשפוך אור על מקור הצרעות וחשיבותן בהדברת הפסילה. כך או כך, אנו מעודדות מאוד מאירועי ההטפלה הרבים שהתרחשו בקיץ האחרון. במקביל לפיזור הצרעה הטפילית, T. radiata, נעקוב אחר אוכלוסיית הפסילה באביב ובקיץ הקרוב, בתקווה לעלייה בהדברה הביולוגית של הפסילה וירידה משמעותית באוכלוסייתה.

תודות

תודה רבה לצוות חוות המטעים (מו"פ צפון): אריק בן מאיר, אריק וולך וירון לוגסי, טכנאי הגידול תום ברינגר ונדב שני, על ההקמה ותפעול הפרויקט. תודה לד"ר אריק שמאי וכמאל שרף מאגף ההסגר (השירותים להגנת הצומח ולביקורת) על העזרה באישורים הנדרשים לייבוא הצרעה מארה"ב וליווי בהקמת הקרנטינה על פי דרישות השירותים להגנת הצומח. תודה לד"ר רועי כספי על עבודתו בתחילת פרויקט ההדברה הביולוגית. תודה רבה לעמירם לוי שקד (מדריך שה"מ) המלווה את פרויקט ההדברה הביולוגית בהוספת פסילות לגידול וצילומים. תודה לצוות הדברת הפסילה – רוני נקר וחגי לוין (מועצת הצמחים), ניצן רוטמן (שה"מ), דניאל קלוסקי (ארגון מגדלי ההדרים), ולבסוף, תודה רבה לשותפים בשירותים להגנת הצומח: שלומית ציוני (מנהלת), נדב עזרא ועמי הברמן (אגף אגרואקולוגיה) ואיתן רכט (אגף אבחון מזיקים.   

ספרות

¹Liu, Y.H. and Tsai, J.H. 2000. Annals of applied biology 137: 201-206.

²סלומון, מ. 2025. עת הדר, גליון 166, עמ' 44-50.

³רוזן, ד. ודה-באך, פ. 1991. הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

⁴Juan-Blasco et al. 2012. Florida Entomologist 95:543-551.

⁵Rugno et al. 2021. Crop protection 146: 105682

⁶Chong et al. 2010. Journal of Agricultural and urban Entomology 27:33-49.

 ⁷Irvin et al. 2021. Biological Control 157: 104574.

⁸Fang et al. 2013. Florida Entomologist 96: 1325-1333.

⁹Hoddle et al. 2013. Citrograph March/April 52-58.

¹⁰Milosavlijević et al. 2017. California Agriculture 71: 169-177. 

¹¹Chen et al. 2014. Florida Entomologist 97: 1404-1413.

¹²Hoddle, M.S. et al. 2016. Citrograph 7: 64-66.

¹³Hoddle et al. 2022. In: Van Driesche et al. (eds). FHAAST-2019-05. USDA Forest Service, Morgantown, West Virginia, USA, pp. 127-143.

¹⁴Milosavljević 2021. Biological Control 159:104627. 

¹⁵Beloti et al. 2015. Plos one 10: e0132128.

¹⁶Diniz et al. 2020. Neotropical Entomologist 49: 250-257.

¹⁷Milosavljević et al. 2022. Agronomy 12, 583.