נאומו של ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, בעצרת הזיכרון ביד מרדכי, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה כ"ה בניסן תשפ"ה
*צילום תמונה ראשית: משה פילברג
סבי וסבתי, היו ניצולי שואה שחוו את זוועות מחנות הריכוז.
הם הגיעו ארצה ללא משפחה, ללא רכוש, אבל עם הרבה אמונה –
אמונה שחייבים להקים מדינה.
אמונה שהעם היהודי חייב להיות עם חופשי בארצו – ישראל.
ומשאול תחתיות, שכמוה לא ידעה האנושות, מתוך הייסורים והכאב, הם התחילו חיים חדשים.
80 שנים חלפו מסיום מלחמת העולם השנייה, בה ניסתה החיה הנאצית לכרות את עמנו מעל פני האדמה.
80 שנים עברו, וחשבנו שלא תהיה עוד שואה לעם ישראל.
80 שנים חלפו, וחשבנו שהרצון, היכולת והניסיון להשמיד כל יהודי ויהודייה באשר הם – חלפו מן העולם.
טעינו.
תיאורים של שריפת תינוקות;
של רצח המוני של זקנים, נשים וחסרי ישע;
של התעללות בגופות –
היו נחלת עמנו משך כל ההיסטוריה,
והם היו נחלת עמנו גם ב-7 באוקטובר 2023.
יחד עם היישוב העברי הקימו שורדי השואה, סבי וסבתי, מדינה לתפארת. מדינה העומדת על חרבה ונלחמת על קיומה מיומה הראשון, כמעט ללא הפסקה.
עיננו הרואות – המשימה לא נגמרה.
כאן, בנגב המערבי, הופקרו חברינו לטבח. המראות החזירו אותנו לאימי ומוראות השואה.
שנה וחצי אחרי, ו-59 חטופים עדיין כלואים במנהרות חמאס בעזה.
שנה וחצי אחרי, ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת המחדל הנורא.
מקל השליחים ממשיך לעבור בעם ישראל, מדור לדור, וטומן בחובו מחויבות עמוקה – 'לעולם לא עוד'.
חוט אחד קושר בין מרצחי חמאס, הצורר הנאצי, ופרעוני כל הדורות – בני העוולה האלו רוצים לראות את העם היהודי מושמד – בשם קדושת המעמד, הדת והגזע.
אנחנו ניצבים כאן היום, כשמרד גיטו ורשה למראשותינו, ואומרים בצורה ברורה – העם היהודי יחיה לעד!
אנחנו, בניגוד עמוק לצוררינו, לא מבקשים לעצמנו את קדושת הדת, המעמד או הגזע.
אנחנו מאמינים בקדושת האדם וברוחו,
אנחנו מאמינים שלעם ישראל יש מקום בין העמים,
ואנחנו מתכוונים להילחם בחירוף נפש על זכותנו לחיות – "פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת, תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת, פֹּה נִחְיֶה וּפֹה נִצֹּר, חַיֵּי זֹהַר חַיֵּי דְּרוֹר".
כך מצפים מאיתנו חללי מערכות ישראל שנפלו על הגנת המדינה,
כך מצפים מאיתנו שורדי השבי שמחזיקים מעמד באפילה הנוראה,
כך מצפים מאיתנו שורדי השואה שעברו את הנורא מכל, והמשיכו את שושלת הדורות, על אף ולמרות הכול.
עלינו להיות ראויים לגברותם.
בשנה וחצי האחרונות, לצד הכאב והחורבן, זכיתי לראות הגנה יהודית בכל גדולתה ותפארתה.
איש מוסר נפש בעבור אחיו,
איש מושיט יד לאחיו.
בלי לשאול מהיכן ולאן.
אשרינו שיש לנו חברה כזו,
אשרינו שאנחנו יחד.