וגם: מדוע הוצא צו הגנה ביחס למזכיר הקיבוץ?
*תמונה רשאית: “קיימת עוינות רבת שנים בין הנתבע לקיבוץ”. לקיבוץ המצולם אין קשר לנזכר בכתבה
בחודש דצמבר 2022 התקיים דיון בבית המשפט העליון, בערעור שהגיש אחיה של חברת קיבוץ שהלכה לעולמה (נקרא לו – המערער) כנגד החלטת בית המשפט המחוזי שמחקה תביעה שהגיש המערער (יורש בעזבון אחותו) כנגד הקיבוץ הנוגעת להליך שיוך דירות שהיה בקיבוץ. באולם היו אנשים נוספים, בהם בן קיבוץ (בנה של חברה אחרת מאותו קיבוץ שאף היא נפטרה), שהיה לו עניין רב בתוצאות הערעור, הגם שלא היה צד להליכים אלה. במילים אחרות: המערער לחוד, ובן הקיבוץ לחוד. אגב, שלוש בקשות הגיש אותו בן קיבוץ כדי להתקבל לאותו קיבוץ, אך הדבר לא עלה בידיו.
בתחילת הדיון, הקשה הרכב השופטים בעליון על בא-כוח המערער והבהירו לו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. בהמשך פנו השופטים לפרקליטת הקיבוץ, כדי לשמוע את טענותיה.
שופטי ההרכב ניהלו שיח עם באי-כוח הצדדים ויצאו להתייעצות. בשובם מההפסקה ביקשו להמשיך לנסות להביא את הצדדים להליך להסכמות. אז הודיעה פרקליטת הקיבוץ לשופטי ההרכב כי בזמן ההפסקה אותו בן קיבוץ (נקרא לו – הנתבע) קרא לה "זנזונת" ואמר לה "לסתום את הפה". הפרקליטה ביקשה שהנתבע יוּצא מהאולם.
שופטי ההרכב הביעו את מורת רוחם מההתבטאות, והורו לאנשי הביטחון להוציא את הנתבע אל מחוץ לאולם. התובעת הודתה להרכב השופטים על היענותם לבקשתה, והדיון נמשך.
כשלושה חודשים לאחר מכן, הגישה פרקליטת הקיבוץ (נקרא לה כעת – התובעת), תביעת פיצויים כנגד הנתבע. בתביעה היא סיפרה על אירוע נוסף שהיה באותו דיון. לטענתה, "בזמן שהיא טענה מטעם הקיבוץ, הנתבע (בן הקיבוץ), שישב כאמור בקהל, צעק עליה שהיא 'שקרנית' ושופטי ההרכב העירו לו על כך, אך הדברים לא תועדו בפרוטוקול". באולם היה נוכח מזכיר הקיבוץ ואנשים נוספים.
באמצעות עו"ד חגי קלעי, היא טענה שהכינויים שהטיח בה הנתבע: "שקרנית" ו"זנזונת" עולים כדי הטרדה מינית ואף כדי לשון הרע. הנתבע, באמצעות עורכי הדין, רונן זינגר ורונן שינדלר הכחיש את הדברים המיוחסים לו.
עוינות רבת שנים
השופטת רויטל באום, מבית משפט השלום בחיפה, סקרה בתמצית את הרקע לאירועים אלה. "קיימת עוינות רבת שנים בין הנתבע לקיבוץ אותו מייצגת התובעת, על רקע הטיפול באימו המנוחה של הנתבע ואי קבלתו לחברות בקיבוץ". "בניגוד לטענות הנתבע", הדגישה השופטת: "לא הוכח כי נפל רבב בהתנהלות התובעת כמייצגת הקיבוץ מולו, מול אימו המנוחה או בנוגע לענייניה של המנוחה".
השופטת פסקה שהיא נותנת אמון מלא בדברי התובעת ומזכיר הקיבוץ. היא הביאה מתיאורם כי בזמן ההפסקה, כאשר השופטים יצאו מהאולם, ניגש הנתבע אל מזכיר הקיבוץ ואיים עליו, התובעת ביקשה ממנו שלא לפנות אל מזכיר הקיבוץ, ובמענה אמר הנתבע לתובעת "סתמי את הפה, זנזונת".
האיום גרם למזכיר לפנות לבית המשפט בכפר סבא ולבקש צו שיגן עליו מפני הטרדות הנתבע. בית המשפט נעתר והוציא צו כנגד הנתבע "למניעת הטרדה מאיימת" ביחס למזכיר הקיבוץ ולמשפחתו. (ראו מסגרת).
השופטת התרשמה שהנתבע אינו דובר אמת ו"השתלחותו בתובעת נעשתה ללא כל סיבה", מה-עוד ש"לא קדמה לה אמירה לא הולמת מצד התובעת". מי שהחל ב"שיח" היה הנתבע, המשיכה השופטת, שאיים על מזכיר הקיבוץ. "התובעת ביקשה ממנו לחדול, ובתגובה ניבל הנתבע את פיו", כאמור.
לשון הרע אך לא הטרדה מינית
השופטת רויטל באום, פסקה שהנתבע אכן "אמר לתובעת את הדברים המיוחסים לו, בנוכחותם של אנשים רבים ששמעו את הדברים באולם בית המשפט העליון, וכי הדברים עולים כדי לשון הרע כמשמעותו בחוק, אך אינם בגדר הטרדה מינית. לדעתה, המילה 'זנזונת' "נאמרה ללא מחשבה, וכקללת רחוב, ולא בכוונה לייחס לתובעת תכונות של יצאנית". "הביטוי המכוער מעיד על אישיותו של הדובר", הוסיפה השופטת.
השופטת התרשמה מהופעתה המכובדת של הפרקליטה-התובעת לפניה.
במאמר מוסגר: זו פרקליטה ותיקה, ידועה ומוכרת, העובדת במשרד המייצג קיבוצים.
המילים "שקרנית" ו"זנזונת", אמרה השופטת, "בהם כינה הנתבע את התובעת לנגד קהל רב מהווים פרסום של דברי גידופים" (כמשמעותם בחוק לשון הרע), "שיש בהם כדי להשפיל את התובעת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לבוז וללעג מצדם, לבזות את התובעת ואף לפגוע במשלח ידה ובמקצועה כעורכת דין". כל אלה מהווים עילה לתביעת לשון הרע.
עם זאת, תהתה השופטת אם "קללות וגידופים ייחשבו כלשון הרע" במציאות הישראלית, כאשר הם מהווים למרבה הצער "חלק מהחיים החברתיים במדינה", וקיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כלשון הרע תביא להצפת בתי המשפט ב"תביעות גידופים". התשובה לכך היא באיזון שנמצא בפסיקה: "להכיר בגידופים כלשון הרע במקרים בהם הכרה זו תהיה מוצדקת לאור נסיבות פרסום הגידופים".
גידופים שנאמרו בדיון או בזמן הפסקה בדיון אך בתוך אולם בית המשפט העליון, מהווים לשון הרע, פסקה השופטת. "אין אלה אמירות המהוות 'חלק מהחיים החברתיים במדינה'; המעמד בו נאמרו הדברים לא היה מעמד 'חברתי' והדברים נאמרו בין כתליו של המוסד המשפטי הגבוה ביותר במדינה, ולא ברחוב.
הפער בין המעמד המרגש והמכובד, כאשר התובעת טוענת בצורה מקצועית ועניינית מול הרכב השופטים בבית המשפט העליון, אל מול שפת הביבים בה נקט הנתבע מצדיק קביעה שמדובר בלשון הרע", קבעה השופטת. דברי הנתבע במעמד שכזה "ערערו את התובעת, ובצדק, אך עדיין היא הצליחה באותו מעמד להתעלות מעל הדברים ולטעון באופן ראוי והולם עד לסיום הדיון. הדבר מלמד על כוחות הנפש של התובעת שהצליחה להפריד בין ההתקפה האישית והבלתי מוצדקת עליה לבין העניין אשר לשמו התייצבה לדיון, ועל יכולותיה המקצועיות הגבוהות".
"מלאכתו של עורך הדין אינה קלה", הוסיפה השופטת. "לא פעם שוכחים בעלי דין כי עורכי הדין של הצד שכנגד אינם 'האויב'". עורכי הדין אינם הצד לסכסוך. הם רק מייצגים אותו.
השופטת לא מצאה כי קיימות לנתבע הגנות לפי חוק לשון הרע, והיא חייבה אותו לשלם לתובעת פיצוי בסך 35,000 שקלים ועוד הוצאות משפט בסך 10,000 שקלים נוספים.
"חכה חכה מה אני אעשה לך"
"צו למניעת הטרדה מאיימת וצו הגנה" ניתן ע"י בית משפט השלום כדי להגן על מזכיר הקיבוץ
כאשר אדם טוען שאחר מטריד אותו, מאיים עליו או פוגע בו, הוא יכול לפנות בבקשה לבית משפט השלום ולבקש לקבל "צו למניעת הטרדה מאיימת וצו הגנה" עליו, כדי למנוע מאותו אדם אחר להטרידו, לפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או לפגוע בגופו
כמתואר בסיפור הדברים, במהלך ההפסקה שהייתה בדיון המשפטי, נטען כי הנתבע השמיע כלפי מזכיר הקיבוץ "איומים לפגוע בו ובבני משפחתו". בהמשך הוגשה תלונה למשטרת ישראל ומזכיר הקיבוץ עתר לקבל צו כנגד הנתבע למניעת הטרדה מאיימת מצידו של הנתבע כלפיו.
תחילה ניתן צו זמני והצדדים הוזמנו לדיון בבית המשפט. השופטת, רחל קרלינסקי מבית משפט השלום בכפר סבא, תארה שהנתבע "ניהל הליכים כנגד גורמים בקיבוץ על רקע מות אימו שהייתה חברת הקיבוץ. בין היתר הגיש הליך לרשם האגודות השיתופיות בנושא חברותו בקיבוץ, והגיש תלונה במשטרה כנגד מזכיר הקיבוץ בטענות בדבר טיפול בענייני כספים הקשורים לאימו המנוחה. מזכיר הקיבוץ תאר כי במהלך ההפסקה פנה אליו הנתבע. "תחילה באולם והשמיע איומים כלפיו בנוסח 'חכה, חכה מה אני אעשה לך …, אתה תראה מה אני אעשה לך …, אני אגמור אותך…'. ובמשך, במסדרון בית המשפט, הוסיף: 'אני לא אפסיק… אני ארדוף את המשפחה שלך… את הילדים שלך, אני אגמור אותך…". פרקליטת הקיבוץ שהייתה נוכחת באירוע תמכה בעדותה את הדברים, וכלשון השופטת: "בעדותה של עורכת הדין, ניתן תיאור גרפי, מפורט ומהימן של נסיבות השמעת דברי הנתבע כלפיה וכלפי מזכיר הקיבוץ, ותנועת האיומים שהתלוותה לכך".
המזכיר הוסיף ופרט את חששו מפני הנתבע ואמר: "אני מפחד עלי ועל המשפחה שלי. האיומים שלו הם אמיתיים".
איזון נכון
השופטת הסבירה כי "תכלית החוק למנוע ככל שניתן התנהגות מאיימת או אלימה כלפי אדם בין במישרין או בעקיפין. עם זאת, זהו צו אשר "פוגע בזכויות בסיסיות של הפרט, ולכן, יש לערוך איזון נכון בין ההגנה על מזכיר הקיבוץ לבין הפגיעה בזכויות הנתבע, במקרה זה".
משכך פסקה השופטת על הארכת הצו למשך שלושה חודשים נוספים. השופטת ציינה שאינה "מתעלמת מהעניין שיש לנתבע להגיע לקיבוץ, בין היתר לבקר את קבר אימו, ולכן היא סייגה את הצו כך שיחול רק כלפי מזכיר הקיבוץ ומשפחתו. היא הדגישה שעל הנתבע להימנע מכל קשר וקרבה למבקש ובני משפחתו, במסגרת הקיבוץ ובכל מקום שיימצאו.
(לצורך הכרוניקה המשפטית: אירוע זה התרחש עוד במרץ 2023, בסמוך לקרות האירועים שאוזכרו בתביעת לשון הרע, שהפסיקה בה ניתנה לאחרונה, ומכאן הבאת הסיפור בסמיכות).
