ההצלחה של יום העיון בנושא "גישור בין דורי – הלכה למעשה" נמדדת בעיניי ברגליים; ובהמשך לכך מאות עורכי דין ומגשרים לקחו חלק ביום שתכניו נתפרו בקפידה רבה, וחיזקו אצלי את ההבנה שמשנה לשנה גובר הרצון לדעת ולהבין עוד את כלי הגישור, מתוך תפיסה שהכלי הזה עשוי להועיל פי כמה וכמה לפתרון סכסוכים משפחתיים
*תמונה ראשית: ביום העיון בנושא "גישור בין דורי – הלכה למעשה". צילום: לשכת עורכי הדין
תיאר זאת יפה עו"ד אורן אבלה, שהשתתף בפאנל, כשאמר שניסיונו מלמד אותו, שהרבה פעמים התוצאה שמושגת אחרי שנים של ניהול תיקי סכסוך משפחתי בבתי המשפט, היא הרבה פחות טובה מהתוצאה שניתן היה להגיע אליה בעקבות תהליך גישור; כשבמקרה הזה מדובר על תהליכים שנמשכים מספר חודשים בלבד.
כדי לחזק את האמירה החשובה הזו, הוא סיפר על סכסוך בין אחים על ירושת ההורים; וסיפר שבתחילת הדרך הציעו לאחד האחים דירה ברמלה, במסגרת פשרה במחלוקת על המשק המשפחתי. האח סירב להצעה ובכך הועבר הסכסוך לדיון מתמשך בבית המשפט. אחרי חמש שנים שלוו בעלויות נכבדות לעורכי הדין ולא פחות בתסכול ובמתח, פסק השופט תשלום של 800 אלף שקלים לאח; סכום שאינו מספיק כיום לרכישת דירה באותו מקום. ואני חשבתי לעצמי, כמה כסף ואנרגיה הושקעו בשנים האלו של ניהול התיק בבית המשפט, וכמה גדל והתרחב הפער בין האחים באותן השנים.
את יום העיון הפקתי עם שותפתי לדרך, עו"ד והמגשרת נורית היינריך-אשר; ובמהלכו הנחיתי את המושב "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", אשר דן בהיבטים הרגשיים עימם מתמודדים המגושרים ועורכי הדין המייצגים אותם. התארחו אצלי במושב: הפסיכולוג ד"ר ערן שדך, ישי גסטר, מייסד ביה"ס "דרך הקונסטלציה", עו"ד והמגשרת גלית סנה לוריה, יו"ר (משותפת) פורום יישוב סכסוכים בלשכת עורכי הדין; וכאמור, עו"ד אורן אבלה. במושב השתתפה בהרצאת וידיאו מוקלטת מראש ד"ר גלית אטלס, שתובנותיה יקבלו מקום נרחב בנפרד.
כל אחד מהמומחים הביא למרכז המושב תובנה רלוונטית שאסף במהלך שנות ניסיונו. מדהים בעיניי שהאוצר הגלום שנבנה דרך כישלונות והצלחות אישיות, שהתהדק דרך נקודות מבט אישיות ומקצועיות; התהווה עם השנים והוגש באהבה גדולה לכל אוזן שפתוחה הייתה לשמוע. מעבירה כאן 'שחור על גבי לבן' את עיקרי הדברים, כפי שאני ספגתי אותם דרך עדשת המצלמה התבונתית שלי…
תובנות מגוף שלישי
בין אמפתיה להזדהות – ד"ר ערן שדך הינו פסיכולוג קליני מדריך, מרצה בכיר בחוג לפסיכולוגיה באקדמית ת"א, עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור ברייכמן, מנהל מקצועי של מכון רעות לפסיכותרפיה, התמקד בהבדלים שבין אמפתיה להזדהות. לדבריו, כשאנחנו מזדהים עם מישהו אנחנו כמו נשאבים לתוכו, ולכן במצב שכזה אנחנו פחות יעילים במתן השירות שמקדם בניית הסכמות.
לעומת זאת, אמפתיה שמתוארת בוויקיפדיה כ"תהליך פסיכולוגי, רגשיַ־שכלי, שבו אדם מבין ומרגיש במידה מסוימת את מצבו הנפשי של הזולת, מנקודת המבט של הזולת"; הינה תהליך שונה לגמרי שבו המגשר יכול לשלוח שדר למגושר שהוא מבין את עמדתו. ההבנה אינה אומרת מאומה על צדקת הדרך, אלא משדרת מסר – "אני רואה אותך, אני שומע, אני מבין אותך"; וזה כשלעצמו מאפשר למגושר לחוש שדבריו תקפים, ובמילים עממיות "אני לא משוגע. עובדה! מישהו מבין אותי".
האמפתיה תופנה לבני המשפחה או לעורך הדין המלווה את התהליך, והיא עשויה לקדם את תהליך הגישור כיוון שהיא מאפשרת לכל הנוכחים לחוש משמעותיים. חשבתי על דבריו של ד"ר שדך, ונזכרתי בפעמים שבהן הייתי מחוברת לאמפתיה בחדר הגישור, וכיצד אכן גלגלי התהליך נעו קדימה.
כולם במערכת – ישי גסטר, מייסד בית הספר "דרך הקונסטלציה", דיבר במושב על התפיסה המערכתית ועל החשיבות להכניס לשיח את האדם שאינו נוכח בחדר הגישור. אם למשל במשפחה מסוימת יש זוג הורים וארבעה ילדים, והאב מודיע שלא יגיע לשיחת הגישור, כיוון שייתכן והוא סומך על דעתה של אשתו, וייתכן שאינו חש שהוא יכול לתרום לשיחה; השיח בחדר הגישור יתקיים בין ארבעת האחים והאם בלבד. לדברי גסטר, חשוב להנכיח את האב שנעדר בשיחה. צריך לדבר אותו: למשל: "אבא אומנם לא נמצא בחדר, אבל הוא חלק מהמשפחה…" הנכחת האדם שאינו בחדר, מדגישה את העובדה שהוא חלק מהמערכת המשפחתית. אף אחד מבני המשפחה לא מבטל את היותו, רק מכיוון שהוא לא הגיע לפגישה. הוא חלק משמעותי במשפחה. יש פה מסר חזק מאוד, שעובד להרבה מאוד כיוונים.
אנחנו הצוות הטוב ביותר בעולם – עו"ד והמגשרת גלית סנה לוריה, יו"ר (משותפת) פורום יישוב סכסוכים בלשכת עורכי הדין, הציגה תובנה מתוך שיטה שפיתחה "גישור רב ממדי", וציינה שבחדר הגישור היא נוהגת לומר למגושרים: "אתם הצוות הטוב ביותר בעולם לפתרון הסכסוך הספציפי הזה, והצוות היחיד שמסוגל לפתור את המחלוקת שהובאה אל החדר הזה כאן ועכשיו". האמירה הזו חזקה במיוחד, ובעיניי יכולה להשתדך לכל כך הרבה סיטואציות. תחשבו על זה, גורם מקצועי שיושב עם בני המשפחה ומשבח אותם על יכולתם הבלעדית לפתור את הבעיה. לדבריה, אף שופט ואף עורך דין לא יכול לפתור את הבעיה, לפחות לא באופן שבו הם מסוגלים לעשות זאת, שכן האחים ורק הם מבינים לעמוק את פרטי המחלוקת ומקורותיה.
עם מנת השבחים הזו יוצאים בני המשפחה למסע לחיפוש הפתרון, ואין לי ספק שהם יעשו את המיטב. הגישה הזו רותמת! היא מספקת נפח חשיבות ליכולת האישית של כל אחד מהאנשים היושבים בחדר. הגישה הזו שולחת אותם במחשבה שמאמינים בהם; והם, רק הם, יוכלו להביא לפתרון האידיאלי להם.
המון חוכמות ותובנות נמסרו ביום העיון המוצלח שנערך מטעם לשכת עורכי הדין והתקיים בבית הפרקליט בתל אביב. אין לי ספק שכל אחד ואחת מעורכי הדין והמגשרים, לקחו לעצמם, לפחות פיסה אחת של תובנה; ומקווה שהם יעשו בה שימוש בשיחה עם בני משפחות שמגיעים למשרדם.
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
