"זו התגשמות של חלום. תיעוד גבורה יהודית שלמרבה ההפתעה והצער עד עתה לא רק שלא זכתה להכרה הראויה, גם לא מוכרת כתופעה היסטורית של תקופת השואה באירופה", אמר דוד גור בטקס הפתיחה של "חבלי הצלה". המרכז הראשון בעולם למורשת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה, נחנך במוזיאון "וילפריד ישראל" בקיבוץ הזורע
*תמונה ראשית: דוד גור ונכדו תומר בטקס הפתיחה של "חבלי הצלה". צילום: ילון שחורי
במוזיאון "וילפריד ישראל" בקיבוץ הזורע נחנך לאחרונה, בטקס מרגש ורב משתתפים, המרכז הראשון בעולם שמוקדש כולו למורשת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה. המרכז החדש, שנקרא "חבלי הצלה", יהפוך מעתה לחלק מהמוזיאון לאומנות וידיעת המזרח שנקרא על שם וילפריד ישראל (1899-1943), יהודי גרמני מברלין שהציל בעצמו אלפי יהודים בשואה. עד היום כ-640 איש שחיו תחת הכיבוש הנאצי קיבלו את "אות המציל היהודי", ובוודאי יהיו עוד כאלה שייחשפו בהמשך. את סיפור גבורתם, לפחות של חלקם, אמור המרכז החדש לספר.
בטקס הפתיחה נשא דברים גם דוד גור, 99, ניצול שואה ויו"ר "העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה", שהיה בין הכוחות שהניעו את פתיחת המרכז החדש. גור נולד בהונגריה וכנער הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בבודפשט. סיפורו האישי המרתק כולל אחריות על מעבדה לזיוף תעודות עבור אנשי המחתרת היהודית בהונגריה, כשהוא בן 18 בלבד, מעצרו על ידי המשטרה ההונגרית וחילוצו מהכלא בבודפשט יחד עם 120 אסירים נוספים במבצע הרואי של המחתרת שהצילה אותם ממוות ודאי. כל זה מסופר במרכז החדש לצד סיפורים מרתקים נוספים של מצילות ומצילים יהודים שפעלו במדינות שונות. "זו התגשמות של חלום" אומר דוד גור, "תיעוד גבורה יהודית שלמרבה ההפתעה והצער עד עתה לא רק שלא זכתה להכרה הראויה, היא גם לא מוכרת כתופעה היסטורית של תקופת השואה באירופה".
לא ויתרו ל-British Museum
הכל התחיל כשהוועדה להוקרת גבורתם של היהודים בשואה, ועדה שהוקמה בשנת 2000 ופועלת מאז בהתנדבות, החליטה להקים מרכז קבוע, שיראה, יספר וילמד את סיפורי הגבורה הללו לקהל הרחב, וחיפשה לשם כך מקום. את החיבור, הטבעי יש לומר, למוזיאון וילפריד בהזורע עשה חבר הוועדה וחבר הקיבוץ, ד"ר אילן בר, שפעיל כבר שנים בהנצחת סיפורו של וילפריד ישראל בכל רחבי הארץ. וילפריד עצמו היה מציל יהודי שפעל בעיקר בגרמניה והציל אלפי יהודים מידי הנאצים. הוא היה דמות מפתח במבצע "קינדר טרנספורט", במהלכו הועברו לבריטניה בשנים 1938-1939 כ-10,000 ילדים יהודים מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה. ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה עזב וילפריד את גרמניה ועבר לבריטניה, שם המשיך בפעילותו בסיוע ועזרה לפליטים. במרץ 1943 יצא לספרד ופורטוגל בשליחות מטעם הסוכנות היהודית. בשובו לבריטניה, ביוני 1943, המטוס האזרחי בו טס הופל על ידי הגרמנים וכל הנוסעים נספו, ביניהם גם שחקן הקולנוע לסלי הווארד (סיפורו של וילפריד הונצח בסרט התיעודי "האיש הנעלם – סיפורו של וילפריד ישראל", שיצר הבמאי יונתן ניר, בן הקיבוץ. גרסה קצרה של הסרט תוקרן ב"חבלי הצלה"). וילפריד, שהיה אדם אמיד ואספן אומנות מושבע, בעיקר של חפצי אומנות עתיקים ממזרח אסיה, הוריש בצוואתו את כל אוסף האומנות שלו, שנשאר בלונדון, לחברי קיבוץ הזורע אותם הכיר מברלין, שם גדל. אנשי הקיבוץ שקיבלו אליהם את האוסף העצום (לאחר קשיים רבים שהערימו הבריטים, שרצו את האוסף היקר עבור ה-British Museum), החליטו להקים עבורו מוזיאון בקיבוץ שייקרא על שמו של וילפריד. המוזיאון נבנה ב-1951 ומאז מתקיימות בו תערוכות מתחלפות לצד תצוגת קבע מהאוסף הפרטי, תוך שמירה על ערכיו האוניברסליים של וילפריד והצגת סיפורו המיוחד. לכן היה זה אך טבעי שהנהלת המוזיאון תתגייס לשתף פעולה עם היוזמה להקמת מרכז הנצחה שייתן במה ראויה לתופעה היסטורית חשובה וערכית שנדחקה לשוליים.
סיכנו את חייהם
אריה ברנע, יו"ר "הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה", היה הכוח העיקרי שהניע את הפרויקט של "חבלי הצלה". הוועדה היא זו שמעניקה החל משנת 2011 (יחד עם ארגון "בני ברית") את "אות המציל היהודי". במקרה שהמצילים עצמם כבר נפטרו, מקבלים את האות בשמם הילדים או הנכדים. אריה, 68, הוא איש חינוך בכל רמ"ח אבריו שמנהל היום את תיכון מקיף יהוד ובעבר ניהל את גימנסיה הרצליה בתל אביב (הוא ניהל עד כה חמישה בתי ספר). לדבריו, נושא השואה ליווה אותו תמיד והוא מרבה לעסוק בו בדרכים שונות, כולל כתיבת ספרים על השואה והעברת קורס "שואה ומשפט" באוניברסיטה העברית. עד לפני זמן קצר הוא היה גם יו"ר עמותת "עמך", העוסקת בסיוע נפשי וחברתי לניצולי שואה. לדבריו, התופעה של יהודים מצילים נדחקה במשך זמן רב לשוליים, כי הנרטיב ששלט תמיד והתפתח גם במערכת החינוך היה של ההתקוממות היהודית המזוינת. לאורך השנים העלו על נס את המרידות והמאבקים המזוינים בגטאות, את הפרטיזנים וכו', את כל מי שנלחם בנשק למען הצלת כבוד העם היהודי. מצד שני ישנם חסידי אומות עולם – גויים שהצילו יהודים בשואה וזכו לאחר מכן לכבוד גדול ממדינת ישראל ולהנצחה ב"יד ושם". אבל יהודים שעזרו והצילו יהודים אחרים לא זכו לחשיפה ולכבוד הראוי להם, ומסתבר שהיו הרבה מקרים כאלה, בארצות השונות ובדרכים שונות ומגוונות. אנשים שגילו תושייה, מנהיגות ומחויבות לאחרים, וסיכנו כך את חייהם. הם זייפו עבורם תעודות, ארגנו מקומות מסתור, הבריחו להם מזון, העבירו אותם לארצות אחרות ועוד. זו הייתה תופעה רחבה ובשביל לספר אותה קם המרכז החדש שיוקדש כולו לנושא הזה.
לדברי נורית אשר פניג, מנהלת מוזיאון וילפריד, העבודה על מרכז ההנצחה נמשכה מספר שנים, בהן היה צריך להתגבר על לא מעט מכשולים ואתגרים. גיוס כספים, גיבוש קונספט, מחקר היסטורי, אוצרות חומרים, עיצוב וביצוע, אינסוף דברים שצריך כדי להגיע לתוצאה הרצויה. "'חבלי הצלה' כולל תצוגה במלל ובתמונה", אומרת אשר פניג. "המרכז יהיה פתוח למבקרים ויתקיימו בו סיורים, פעילות חינוכית, ימי עיון והרצאות. קרובי משפחה מכל העולם יוכלו לבוא לפה לתת עדות, ללמוד על הנושא והיקפו, לראות ולשמוע על המצילים השונים. היה חשוב לנו להבליט סיפורים מכמה מדינות ולהראות את היקף התופעה. המרכז יהווה תיעוד חי ומתפתח של הנושא. עוד ועוד אנשים ייחשפו אליו, ילמדו אותו ואף יחשפו סיפורים חדשים שטרם סופרו".
את התערוכה של "חבלי הצלה" אצרו שיר מלר ימגוצ'י ורונית לוסקי. על העיצוב והביצוע הופקד נדב חזות, הבעלים של סטודיו PRESENT, שעשה לדעתי עבודה מעולה. התוצאה הסופית, בכל אופן, מרשימה מאוד.
