משפחה למופת בחזית ובעורף 

גאולה נגר ממושב בית עזרא זכתה לאחרונה באות הוקרה על התנדבותה רבת השנים למען חיילי צה"ל * נכדה של גאולה, תומר נגר הי"ד, נפל ב-7 באוקטובר בכיסופים, כשהוא מגן על חבריו ליחידה * עד רגע מותו נלחם בגבורה לבדו עד הכדור האחרון בעשרות מחבלים וכך הציל אנשים בבסיס ובקיבוץ 

*תמונה ראשית: סבתא גאולה והנכד תומר נגר הי"ד. אלבום פרטי 

כשנכנסתי אל ביתה של גאולה נגר במושב בית עזרא, קידם את פני ריח נפלא. גאולה שלפה שתי תבניות של עוגות מן התנור שלה. "זה עבור החיילים," היא ציינה.  

"נולדתי ב-16 בפברואר 1949, ביום האחרון של מלחמת השחרור. לכן קראו לי גאולה," היא מספרת.  "אבי יליד הארץ ממוצא תימני. אבותיה של אמי הגיעו מארצות אירופה שונות."    

המשפחה התגוררה בשכונת חסאן בק ביפו ואחר-כך עברה לשלומי. בגיל 12 הצטרפה גאולה לחברת הנוער בקיבוץ דגניה ב'. בגיל 15 היא הכירה את בעלה אורי, שהיה בנח"ל וכאשר מלאו לה שבע-עשרה שנים הם נישאו. נולדו להם עשרה ילדים – חמש בנות וחמישה בנים. גאולה היא עתה סבתא גאה לעשרים ושבעה נכדים, שני נינים ושניים בדרך!  

גאולה היתה מטפלת מקצועית. במשך עשרים שנה, עד צאתה לגמלאות, היא עבדה בחברת מט"ב. לפני שש שנים נפטר בעלה ואחר-כך היא טיפלה במשפחות שונות במושב. "עכשיו אני עובדת שלוש שעות ביום עם קשישים. כל המשכורת שאני מקבלת מעבודה זו מוקדשת עבור אוכל לחיילים," היא מעידה.  

כיצד הכול התחיל?  

"לפני כמה שנים התארגנו במושב שלנו לבישול לחיילים או לתרומת כסף. אני בחרתי לבשל להם. גלית שהרבני מהמושב שלי קישרה בינינו, ומאז במשך שנה שלמה בישלתי ליחידה 669."  

אחר כך החליטה גאולה שהיא רוצה לתרום ליחידות נוספות, ולכן היא מבשלת בכל שבועיים עבור יחידה אחרת. "כולם צריכים ליהנות מזה," היא אומרת, "וכולם צריכים לדעת שאנחנו תומכים בהם. הכי מגיע להם, ללוחמים שלנו." 

מי שעוזר לה בפרויקט הוא אבי אבן חיים מ"כוח שושנה", שמפרסם בקבוצת ווטסאפ מה מבוקש ולאיזו יחידה, כמו ארוחות, מקום להתרעננות ולמנוחה וכדומה. אבן חיים מגיע לביתה של גאולה ולוקח ממנה את מה שהכינה עבור החיילים. "הוא באמת עושה מעל ומעבר," היא מעידה. "הנה, רק אתמול הוא הגיע ונתתי לו עוגות ועוגיות עבור חיילים שמשרתים בעזה.  

"על כל קופסא," מוסיפה גאולה, "אני שמה פתק לחיילים, בו אני מספרת על תומר הנכד שלי שנפל, חותמת 'סבתא גאולה' ומוסיפה את מספר הטלפון שלי."  

תגובות החיילים חמות ומרגשות ביותר. הנה דוגמא להודעת ווטסאפ שהיא קיבלה:  

"סבתא גאולה היקרה, 

שלום לך, אני שלומי חייל מילואים שמגוייס למילואים בפעם השלישית והפעם בעוטף ובעזה. 

אני וחיילי הגדוד שלי נהנינו מאוד מהאוכל והעוגות שהכנת לנו לערב החג והחג.  

אַת, גאולה, היא עַם ישראל היפֶה.  

הנתינה שלך והאהבה שלך לחיילים עשתה את החג לי ולהמון חיילים שאיתי בגדוד.  

כשאכלנו את האוכל ואת המטעמים שלך, לרגע הרגשנו בבית.  

כמו שביקשת הרמנו 'לחיים' לחיינו, לחיי עם ישראל כולו, וכמובן לזכרו של תומר נכדך הגיבור.  

תודה רבה, סבתא גאולה❤" 

תומר נגר הי"ד – הנכד הגיבור 

לאחר נפילתו על תומר נגר סיפרו עליו באמצעי התקשורת הציבוריים וברשתות החברתיות. בחרתי לצייר את דמותו על פי דבריה של סבתו גאולה.  

תומר, בנם של עזרא וחנה, התגורר עם המשפחה באזוּר. לפני הגיוס התנדב תומר לשנת שירות בבת-ים, בבית ספר 'שחר' – שם פעל מטעם 'אחריי', שהיא עמותה שמפעילה תוכניות חינוכיות וחברתיות, כדי לשלב צעירים בחברה ולהכין אותם לשירות בצה"ל. במקביל התנדב תומר במועדון לנוער בסיכון בשם "חממה".  

"באותה שנה הוא פגש ילדים מעולם שהיה זר לו," מעידה גאולה סבתו, "אבל הוא הצליח מאוד בעבודתו איתם. הורים סיפרו לנו שהוא העלה את ילדיהם על דרך המלך." הורים סיפרו לבני המשפחה של תומר, שבזכותו נערים לא התדרדרו לסמים, לא עסקו בגניבות ופריצות, אלא התגייסו לצבא.  

לאחר שנת השירות התגייס תומר לחטיבת גולני. "היה ברור שהוא יתגייס לגולני, כמו כל בני המשפחה שלנו," אומרת גאולה. "בעלי אורי ז"ל שירת שם וגם הבנים שלי. תומר הוא הנכד הראשון שהתגייס בעקבותיהם לגולני." 

"עשרה חודשים הוא היה בצבא. בכל פעם שהוא היה יוצא לחופשה – הוא היה נכנס אלי, היינו אוכלים יחד ארוחת צהרים. ביום ראשון, כשהוא היה חוזר לבסיס, הוא לקח אתו קוסקוס ומפרום עבור חבריו החיילים. דיברנו על הכול," היא מספרת, "גם על דברים אישיים שבדרך כלל לא נהוג לשוחח עם סבתא, היינו מאוד קשורים."  

"יומיים לפני פרוץ המלחמה הוא התקשר אלי וסיפר לי שהם הולכים לקורס מ"כים, וביקש ממני להכין אוכל לחיילים ליום ראשון הקרוב, והמפקד הסכים. אבל בשבת פרצה המלחמה." 

תומר וחבריו לגדוד 51 של גולני, היו אז במוצב כיסופים. באותה שבת של השבעה באוקטובר, בשש בבוקר, יצא תומר לעמדת בונקר השמירה, שנמצאה במרחק של כ-150 מטרים משער הבסיס. היה לו מקלע "נגב", שמסוגל לירות באופן אוטומטי צרורות של יריות, וכן 675 כדורים. חצי שעה לאחר התחלת המשמרת שלו החלו להגיע מחבלים, גלים של מחבלים. הוא הבחין בהם וגם התצפיתניות. מן החמ"ל בבסיס התקשרו לתומר ואמרו לי שייסוג וישוב לבסיס, אבל הוא סרב. הוא נשאר לבדו וירה במחבלים את כל הכדורים שהיו לו. וכך נלחם עד שהתחמושת שלו אזלה ואז הגיעו אליו וירו בראשו. לאחר מותו מצאו 675 תרמילי כדורים מפוזרים סביבו ועשרות גופות של מחבלים שהוא הרג.  

"הוא לא התפנה, כי הוא ידע שמעמדת השמירה שלו הוא יוכל להגן טוב יותר על חבריו, ובאמת הפעולה שלו אפשרה לחיילים בבסיס להתארגן וגם לחברי קיבוץ כיסופים," אומרת גאולה. "בזכותו ניצלו אנשים רבים הן בבסיס והן בקיבוץ. זה מה שסיפרו לנו התצפיתניות והחברים שלו," מעידה סבתא גאולה בגאווה מהולה בכאב.  

היא מספרת על אחד המקרים בהם הגיע אל בית הוריו של תומר חייל, ואמר להם: "תומר היה החבר הכי טוב שלי. כואב לי שהוא מת, אבל מצד שני אני שמח, כי תומר הציל אותנו." 

תומר נהרג ב-7 באוקטובר, אבל רק שלושה ימים אחר כך קיבלה המשפחה את הבשורה הרעה. "ביומיים הראשונים היתה לי תקווה," אומרת גאולה, "אבל ביום שני היתה לי תחושה רעה מאוד. ובאותו לילה, בשעה ארבע חצי לפנות בוקר, נשמעה הדפיקה בדלת עם הבשורה הנוראה שתומר נהרג."  

מעניינת מאוד העובדה, שניתן היה לעקוב אחרי הרגעים האחרונים לחייו של תומר ולזמן בו הוא נרצח. וזה בזכות השעון "החכם" שהוא ענד. כאשר המשפחה קיבלה את השעון, הסתבר לה מן הדופק שנמדד, שתומר פעל באותם ארבעים דקות בלי לחץ, בקור רוח ובאומץ. הוא נהג בשיקול דעת כדי לעכב את המחבלים ולהציל רבים ככל האפשר. השעון פסק בשעה 7.22, שעת מותו של תומר.  

פרויקט הבירה 

מסתבר שמשפחתו של תומר ממשיכה את דרכו בעזרה לילדים ולנערים שגורלם לא שפר עליהם. "תומר אהב מאוד לשתות בירה," מספרת גאולה. "לאחר מותו הציעה אחותו להוריו להקים קו ייצור של בירה על שם תומר ובאמת הם עושים זאת. כל הרווחים ממכירת הבירה של תומר מוקדשים לילדים עם צרכים מיוחדים ולילדים בסיכון גבוה. שלושה סימולטורים של טיסות נתרמו על ידי המשפחה לשלושה מוסדות, האחד בכנוֹת ושניים בפתח תקווה. ובתחילת שנת הלימודים, תרמה משפחת נגר לבית ספר 'שחר' בבת ים – בית הספר שבו התנדב תומר בשנת השירות שלו – את כל הציוד הנדרש לתלמידים: בגדים, תיקים, ספרים, עפרונות ועוד. וכך ממשיך הקו של המעשים הטובים לחברה של הנער תומר, שהוכיח בהמשך גם את גבורתו.   

סבתא גאולה והחיילים 

בשבוע שעבר זכתה גאולה להוקרה ציבורית. בטקס מרשים היא קיבלה תעודה מטעם המועצה האזורית באר טוביה, בה נכתב: "לגברת גאולה נגר, על התנדבותך המסורה והמשמעות לחיזוק העורף בחברה הישראלית בימי מלחמת 'חרבות ברזל'. בפעילותך המשקפת את ערכי המועצה, באו לידי ביטוי רוח נתינה וערבות הדדית שתרמו לחוסן וללכידות החברתית." על החתום: בן כהן, ראש המועצה.  

גאולה מדגישה שוב, שאת פרויקט ההתנדבות שלה היא התחילה זמן רב לפני נפילת נכדה תומר.  

"התחלתי את הפעילות שלי עבור החיילים עוד לפני נפילתו של תומר. אני עושה את זה כי הכי מגיע להם. בזכות החיילים אנחנו חיים בבתים שלנו בשקט. הם משאירים בבית משפחות, את האישה והילדים, את החיים שלהם," היא מציינת. "זה המעט שאני יכולה לעשות למענם. לתת להם כתף, שיידעו שאכפת לנו מהם, שהעורף איתם. את הפתק עם סיפורו של תומר נכדי אני מצרפת לחיילים כדי שהם יכירו את המוטיבציה שהיתה לו ולא ירימו ידיים. זו המטרה שלי. כי אם אנחנו לא נילחם על הארץ, מי יילחם?" היא אומרת. 

לסיום, אין ספק שתומר נגר הי"ד ספג את אהבת הארץ, את המסירות שלו ואת גבורתו ממשפחתו. מעשה הגבורה שלו הוכיח זאת. אבל היתה גם השפעה נוספת. תומר העריץ את יצחק שמיר ז"ל, ובחדרו נמצא ספרו. המשפחה בחרה לכתוב על מצבתו של תומר את דבריו של יצחק שמיר: "אם ההיסטוריה תזכור אותי בכלל, אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את הארץ ועמד על משמרתה כל חייו."   

בדומה לכך צריך לזכור גם את תומר נגר הי"ד – תרם לחברה ולמדינה ועמד על המשמר עד סוף חייו הקצרים.  

יהי זכרו ברוך.