יש מצבים בהם אפילו אהבה גדולה אינה יכולה לפשט את התסבוכת ולפתור את המצוקה. את יעל ורן עמיצור פגשתי לאחרונה, מיד אחרי חופשת פסח ארוכה ולא פשוטה עבורם. החגים והחופשים שמאלצים אותנו לשהות יחד, הם ימי חשבון נפש…
מתחתנים באהבה ותקווה
יעל ורן נשואים כבר עשר שנים, לפי דבריהם באושר ושלווה. רן, בן מושב במרכז, עובד עם אביו במשק של הוריו ומעולם לא היה לו רכוש משל עצמו. משפחת חקלאים חרוצה, ללא שום חסכונות ונכסים מלבד המשק החקלאי. מחזיקים את הראש מעל המים בהתנהלות המשק.
את יעל הכיר עוד בצבא, וכמה שנים אחרי שהשתחררו נפגשו שוב, האהבה פרחה, התחתנו ועברו לגור במשק של הוריו במושב.
יעל לעומתו גדלה כילדת עיר במשפחה אמידה למדי בראשון לציון, והגיעה לחתונה עם ירושה נאה – דירה קטנה בתל אביב שהוריש לה סבתה.
ההורים של רן, שלא יכלו לעזור לזוג כספית לאור מצבם הכלכלי הדחוק – הבטיחו לזוג הצעיר שיוכלו לבנות בחצר. ואכן, כשנה אחרי שנישאו, מכרה יעל את הדירה שירשה מסבתה, ומכספי התמורה בנו בני הזוג ביחד בית לתפארת במשק ההורים במושב.
חלומות מול מציאות
כשהאהבה פורחת אנחנו לא נוטים לחשוב על התפתחויות שליליות, וחוששים לעסוק ב"אם" "אולי" ו"מה יקרה"… כך השקיעה יעל, באופן בלעדי וחד צדדי, את כל הרכוש החומרי שהיה לה בבניית בית במשק החקלאי של חמה וחמותה, כשעל פי החוק, כל מה שבנוי מהווה חלק בלתי נפרד מהמקרקעין ולכן הזכויות בבית הזה הן של בעלי האדמה – הוריו של רן.
למרות האהבה והתקשורת הפתוחה בין בני הזוג, ממנה יכולתי להתרשם גם בפגישה – אהבתם הגיעה לקיצה ובאין ילדים בתמונה (ככל הנראה שהתסכול מחוסר היכולת להביא ילדים לעולם היה חלק מהגורמים לסיום הזוגיות), בני הזוג החליטו ללכת כל אחד לדרכו.
ברור לשניהם שרן ימשיך לחיות ולעבוד במשק, ומכאן – שיעל תיאלץ לצאת מהבית שבו מושקע כל כספה. לרן אין כל חיסכון ושום יכולת לפצות אותה על ההשקעה, אבל ברור לו שליעל מגיע החזר של הכספים שירשה והשקיעה בבית. מה עושים?
המצב הזה סבוך כמו משפט שלמה… הרי לא ניתן לחלק פיסית את הנכס לשני חלקים. הוריו של רן קשורים מאד לכלתם, הקשר ביניהם מעולה והיא טיפלה בהם כבת בשנים שחייתה במשק. גם שני אחיו של רן אוהבים אותה, וכולם כואבים את הפרידה ולא יודעים איך לצאת מהסבך הרגשי והכלכלי.
לשמחתי השיחה התנהלה בנועם ובכבוד, וגם בפגישות שערכתי בהמשך עם הוריו ושני אחיו של רן – כולם ניסו באמת ובתמים לפתור את הבעיה, ולא לריב עם יעל או לנשל אותה מרכושה. כבר פגשתי בעבר כל כך הרבה משפחות ומקרים של חוסר יחס והתחשבות, עד כדי רשעות ועוינות, שהמשפחה הזו נגעה לליבי בנכונות והרצון הטוב של האחד כלפי השני…
בני הזוג החליטו שמהותי מאוד מבחינתם לסיים את העניין במהירות וביעילות, וללא דם רע.
כשהתברר מעל לכל ספק שרן והוריו אינם יכולים להחזיר ליעל את השקעתה בבניית הבית, בסך של כ-1,500,000 שקלים, הועלתה הצעת הפשרה הזו: יעל תעזוב את המשק ותקבל מדי חודש סכום השווה לשכירות הבית, 8,000 שקלים. על רן יהיה להחליט אם הוא מסוגל לשלם סכום זה ולהמשיך לגור בבית, או שיאלץ לעבור לגור בבית הוריו ולהשכיר את הבית. בהמשך רן ייטול הלוואת משכנתא על זכויות הוריו במשק ויעביר ליעל במסגרת הסכם גירושים את חלקה. מבדיקה ראשונית שערך גילה שלא יוכל לקבל משכנתא בקלות לאור רמת הכנסותיו. חקלאי אמרנו כבר?
הצעה מפתיעה
לאחר שעבדנו על פרטי ההסכם כשבוע, הודיע לפתע אחיו הבכור של רן – שנמצא במצב הכלכלי הטוב ביותר במשפחה – שכדי לחסוך לרן את החזרי המשכנתא המכבידים, וכדי לעזור ליעל לצאת לדרך חדשה במהרה – הוא מעוניין לשלם את החזר ההשקעה ליעל (1,500,000 ₪) ובלבד שהמשק יובטח לו לאחר יומם האחרון של ההורים.
ההצעה טרפה את הקלפים; מחד – שימחה מאוד את יעל כמובן, שהרי מבחינתה ניתן יהיה להתחיל מחדש ממש מיד, ול"חתוך" מהר כפי שרצתה; מה גם שהיא חששה שרן לא יוכל לקבל משכנתא בסופו של דבר והיא תיאלץ בניגוד לרצונה להסתדר עם תשלומים חודשיים.
מאידך – רן מרגיש קצת מנוצל, הוא חשב שהנחלה אחרי 120 של ההורים תהיה שלו מאחר והוא עובד במשק, והוא מרגיש שאחיו מנצל נקודת חולשה בחייו.
ההורים מאוד רוצים להימנע מלהשכיר לזרים בית בתוך הנחלה (וגם יודעים שזה אסור על פי כללי המינהל), ולכן שמחו על ההצעה לעירוי חיצוני של כספים מבנם הבכור שיאפשר לרן להמשיך ולהתגורר בביתו. מצד שני, הם עדיין לא בשלים לקבל החלטות לגבי מי יהיה הבן שיירש את המשק מהם, וממילא הם נמצאים בטלטלה רגשית לאור פרידת בנם מכלתם האהובה.
משפחת עמיצור צריכה לקבל החלטות קשות בימים הקרובים. אני מקווה שאל חופשת הקיץ כבר יגיעו כל בני המשפחה קלים ועצמאיים יותר. מה אתם הייתם עושים במקומם?
* הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון
