מאת עו"ד גד שטילמן ועו"ד אריאל רוט
בעולם הכפרי ובייחוד במושבים, שאלת ההורשה אינה עוסקת רק בחלוקת נכסים טכנית – היא נוגעת בשורש הזהות המשפחתית, ההמשכיות הבין-דורית, ולעיתים אף בקיום הכלכלי של הדור הבא. בתוך כך, "הצוואה ההדדית" הפכה בשנים האחרונות לאחד הכלים הנפוצים ביותר בקרב זוגות מהגיל השלישי לתכנון ירושתם. אלא שדווקא המנגנון שנועד לייצר וודאות ויציבות, טומן בחובו מורכבות לא קטנה – במיוחד כאשר בני הזוג מחזיקים ומתגוררים בנחלה עם ילדיהם.
מהי צוואה הדדית – ומה קובע החוק?
צוואות הדדיות הן צוואות שעורכים בני זוג תוך הסכמה והסתמכות אחד על השני. בדרך כלל כל אחד מבני הזוג מוריש את רכושו לבן הזוג הנותר בחיים וקיימות הוראות בצוואה לגבי חלוקת העיזבון בין הילדים לאחר פטירת שני בני הזוג. צוואות הדדיות נערכות מתוך הנחה שהצוואה תיוותר בתוקפה ואף אחד מבני הזוג לא ישנה את תוכנה גם לאחר פטירת הראשון מביניהם.
בשנת 2005 תוקן חוק הירושה ונוסף לו סעיף 8א, שמסדיר את המעמד הייחודי של צוואות הדדיות. לפי החוק, אם אחד מבני הזוג רוצה לשנות את הצוואה ההדדית בחיי בני הזוג הוא חייב להודיע לבן זוגו ועם מתן ההודעה הצוואה ההדדית של שני בני הזוג בטלה. אולם לאחר שאחד מבני הזוג הולך לעולמו ובן הזוג הנותר בחיים מחליט לשנות את הצוואה, על הנותר בחיים לוותר על כל חלקו בעיזבון שקיבל מבן זוגו המנוח.
כאשר מדובר בנכסים רגילים, כגון; דירה או חיסכון כספי, ניתן בעת הוויתור להשיב מחצית דירה או להשיב כספים שהתקבלו מבן הזוג שנפטר לעיזבונו. אלא שנחלה איננה נכס סטנדרטי ולא ניתן להשיב חצי נחלה נוכח "עקרון שלמות הנחלה" הקיים ברמ"י. נחלה הינה גם נכס שלרוב מרגישים אליו היורשים זיקה משפחתית עמוקה, ומעבר לחשיבותו הרגשית כמרחב חיים בין-דורי, כרוכה בו גם מורכבות משפטית ומגבלות תכנוניות.
נוכח הוראות רמ"י עם פטירת האחד עובר חלקו אוטומטית לבן זוגו ללא צורך בשימוש בצוואה. כך שאם בן הזוג הנותר בחיים רוצה לבטל את הצוואה ההדדית עליו להסתלק מהחלק שקיבל מבן זוגו שנפטר, וכך להיוותר עם מחצית נחלה.
וזו בדיוק הבעיה – רשות מקרקעי ישראל לא מאפשרת לרשום נחלה על שם יותר מיורש אחד. כך יוצא מצב פרדוקסלי: החוק דורש הסתלקות, אך הרישום אינו מאפשר להוציא אותה לפועל. בן הזוג הנותר נותר עם מגבלה חוקית שאינה ניתנת ליישום מעשי.
הנחלה – עוגן שמכביד
בני זוג שחותמים על צוואה הדדית עשויים להניח כי קיבלו יחד החלטה מושכלת: לדוגמה, שהבן הצעיר יקבל את הנחלה ויפצה את אחיו מכספו האישי או מהכנסות עתידיות. אבל האם הצוואה יכולה "להחזיק" לאורך שנים כאשר חלים שינויים בנסיבות? כגון: גרושים של הבן, ירידה מהארץ, התנהגות מחפירה, שינויים בעליית המחירים המעלים את סכום הפיצוי לבלתי אפשרי. בד"כ נסיבות שכאלה מצדיקות שינויים בצוואה גם לאחר לכתו של בן זוג אחד לעולמו.
במקרים שכאלה יש הצדקה ואפילו הכרח לשנות את הצוואה על ידי הנותר בחיים. אולם בניגוד לדירת מגורים שניתן למוכרה מכירת נחלה מאוד בעייתית מאחר ולרוב מצויים ילדים המתגוררים בה שנים רבות. ההחלטה של ההורים כיצד להוריש קשה מנשוא, מלווה לעיתים ברגשות עזים, תחושות אי צדק מצד הילדים, ושיקולים פרקטיים של תכנון לעתיד או של השקעה ארוכת שנים וכך גם שינויים בעריכתה לאחר פטירת אחד מהם.
לאור האמור ראוי היה שהמחוקק, בתי המשפט ורמ"י היו מסדירים באופן ראוי את הבעיה באופן המאפשר לבן הזוג הנותר בחיים לשנות צוואה הדדית באופן פרקטי בדומה לנכסי מקרקעין אחרים.
תקדים משפטי בעייתי.
אחד ההיבטים המהותיים שעמדו בליבת הפסיקה שניתנה לאחרונה בבית המשפט בנושא צוואה הדדית, הוא ההבחנה בין הסדר של "יורש אחר יורש" לבין "יורש במקום יורש": כשבני זוג כותבים בצוואתם שבן הזוג הנותר בחיים יורש את הנחלה ולאחר פטירת בן הזוג השני הנחלה תעבור למי מילדיהם – מדובר ב"יורש אחר יורש". במקרה כאמור קבע בית המשפט כי שינוי בצוואה של הנותר בחיים מחייב ויתור על החלק שירש מבן זוגו והחלק של בן זוגו יתחלק בין כלל היורשים בשווה על פי צו הירושה ולא על פי הוראות הצוואה ההדדית. כך נוצר אבסורד משפטי לפיו ימצאו ילדים שירשו זכויות בנחלה על אף שלא היו זכאים לכך על פי אף אחת מצוואות הוריהם.
על מנת להתגבר על הבעיה קבע בית המשפט פתרון דחוק בציינו שניתן להוסיף לצוואה סעיף על "יורש במקום יורש", היינו, שאם בן הזוג הנותר בחיים ויתר על חלקו בירושה בשל שינוי שערך בצוואה ההדדית יכנס לנעליו "במקומו" אותו היורש שנקבע בצוואה ההדדית.
המשמעות היא שבצוואות הדדיות שבהן לא נקבע במפורש הסדר של יורש חלופי שיבוא במקומו של בן הזוג שנותר בחיים, היורש/ים שנקבעו בצוואה ההדדית לא יזכו במה שצווה עבורם.
לקח מעשי לקוראים
אם התבלבלת מההסבר אל תרגישו נבוכים, גם עורכי דין מנוסים ושופטים בבית המשפט המחוזי והעליון מתלבטים בסוגייה זו ונותנים פרשנויות שונות להוראות סעיף 8א לחוק הירושה שנוסח באופן רשלני.
הצוואה ההדדית נראית על פניו ככלי פשוט, כמעט "טבעי". בני זוג יושבים, חותמים יחד, מסכימים – וממשיכים בשגרת חייהם מתוך תחושת ביטחון. אך במציאות המשפטית, בפרט כשמדובר בנחלה, חובה להכניס לצוואה הוראות ברורות. צוואה הדדית לנחלה שלא מתמודדת עם סוגיות הקשורות לזכויות פיצול מגרשים, בעיות תכנוניות בפיצול, תשלומים לרמ"י בהיוון ופיצול, גרושים של מי מילדי היורשים, וסוגיות של צורך בשינויים בצוואה לאחר פטירת הראשון – עלולה לקרוס בדיוק ברגע שבו היא אמורה להגן על רצון המורישים.
ניסוח צוואה נכון מראש – מונע מאבקים בעתיד
העצה המרכזית לקוראים ובמיוחד לכל מי שבידו נחלה – אל תניחו שצוואה שהכנתם לפני עשר או עשרים שנה תעמוד גם היום. סעיף 8א לחוק הירושה, והפרקטיקה סביב נחלות, שינויים בזכויות בניה מכח תכניות מתאר, שינויים בהחלטות רמ"י, לרבות פסיקה מתחדשת, מחייבים בחינה מחודשת של הצוואה אחת לכמה שנים – ובהחלט בכל שינוי מהותי במשפחה, ברכוש, או ביחסים הפנימיים.
עריכת צוואה הדדית עם עורך דין הבקיא בזכויות בנחלה, ובהשלכות הרישומיות, אינה מותרות – אלא חובה. רק כך ניתן לוודא כי הרכוש יועבר כראוי, בני המשפחה יישארו מאוחדים, והנחלה תעבור לדור הבא בדיוק כפי שחלמתם.
