יבול שיא
הרפת והחלב
תמונה 2 שמוליק טסלר אמא

אי אז בקבוצת יבנה: "שלילד שלי לא יתנו לאכול!?"

2 דק' קריאה

שיתוף:

הלחם הלבן שתמיד היה במטבחון של אמא והעונש שנתנה המטפלת. הפרטת המזון בקיבוץ מעוררת זיכרונות בטעם חמוץ מתוק

*תמונה ראשית: משפחת טסלר. שמוליק, הקטן שבחבורה, על הידיים של אבא. "אימא אמרה על התמונה: 'זה תחילתו של ניצחון', ואכן החמולה גדלה ואימא ניצחה בגדול. צילום: מהאלבום המשפחתי

70 שנה אכלתי בקיבוץ קבוצת יבנה ולא גבו ממני שקל.

הוחלט, ואני הייתי בעד, המזון יופרט.

אימא שלי זיכרונה לברכה, 97 שנה לא שילמה על מזון. בכפר מלקופניה שבקרפטים הם גידלו את המזון ועשו ברטר עם השכנים. בהמשך במחנות השמדה קיבלו פעם ביום (אם בכלל) לחם יבש בחינם.

כשהגיע לקבוצת יבנה דאגה שתמיד המטבחון אצלה בבית יהיה מלא בלחם לבן.

כשיצאנו למסעדה אימא העירה: "בשביל מה? בואו אכין לכם אצלי בבית ארוחה".

עבר חודש מאז תחילת הפרטת המזון ואני לומד – חוסך, בננות קונה בודדות. לחם ישן מוציא מהמקפיא. קניתי זרעים של עגבניות ופלפלים.

הפנסיון יותר לא מלא.

היום על צג הקופה הרושמת (כל פירור רושמת) היה רשום 4 שקלים בלבד. לקחתי קערת מרק ופרוסת לחם כלולה בחינם, כן חינם. קמתי ולקחתי עוד פרוסה ואפילו עוד אחת. בחינם – שבעתי.

תמונה 1 שמוליק טסלר (1)
שמוליק טסלר. "70 שנה אכלתי בקיבוץ קבוצת יבנה ולא גבו ממני שקל". צילום: פרטי 

אתה היום לא אוכל צוהריים!

נזכרתי במטפלת שנתנה לי עונש:

אמצע שנות ה-60 בקבוצת יבנה. היו זמנים של שובבות נעורים. אף אחד לא ניסה לסתום את החור שבחלון המאפיה. היה הרבה היגיון בהחלטה זו. כי כך לכל הפחות לא שברו מנעול ולא קרעו את הרשת בכל שני וחמישי.

הריחות שהיו יוצאים מאותו חלון היו בלתי נסבלים, קשה היה לעמוד בפניהם – לכן לא עמדנו.

למחרת תפסה אותי המטפלת בצווארון. "בוא הנה ילד!" היא הרימה את קולה, ואז מבטא הייקי שלה הרקיע שחקים: "ראו אותך אתמול עם חצי כיכר לחם ביד – הא?!"

שמרתי על זכות השתיקה, שלא אפליל את עצמי.

אך לא היה צורך, העונש הגיע מיד. "אתה היום לא אוכל צוהריים!"

האמת זה לא הזיז לי, מה זה כבר לדלג על ארוחת צוהריים, לוותר על הדג בקלה הסולייתית.

אך לאימא העונש היה כבד מנשא.

בעיניים אדומות, ובקול צרוד אמרה כך שכולם ישמעו: "מה זה, שלילד שלי לא יתנו לאכול!? שהילד שלי אולי יחפש באשפה קליפת תפוח אדמה!?"

משכתי בשוליי חלוק תפירת הבית שלה ולחשתי: "די אימא די." חברים סקרניים החלו להתקהל סביב. אך אימא המשיכה: "אולי הייתי צריכה לשמור חצי פרוסת לחם יבש!"

"אימא די, די, תפסיקי." ועיניי התלכלכו מעצמן.

"שמוליק אף פעם לא יישאר רעב!! בוא, הולכים לחדר אוכל!" אמרה, וניגבה שארית של דמעה דוממת. אחזה בידי, ובחוצפה נמרצת, ועם טון של ביטחון משכה אותי קדימה.

בגאווה לעיניי כל צעדנו לכיוון חדר האוכל. הקהל נפתח כמו נס קריעת ים סוף, אף אחד לא דיבר, הביטו בהערצה באישה שהגיע מהתופת, שברה מוסכמות, העזה להתנגד לממסד.

בזווית עיניי ראיתי את המטפלת מתקפלת.

אני חשתי באותה עת אמפתיה ענקית לאימא, ורק מלמלתי: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".

"מה שמוליק?" שאלה והביטה בי.

"כלום, שום דבר אימא…״

היום עונש כזה לא בא בחשבון, הקופה פשוט לא רושמת…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שירי והילדים על קשת בענן, משפחת קוץ עפה לשמיים עם עפיפונים והוופל המיוחד של הנכדות של אלכס דנציג. מתחילת המלחמה זאב אנגלמאיר חורש את קיבוצי ישראל עם "הגלויה היומית" ועוזר להביט על המציאות באופטימיות  *תמונה ראשית: הגלויה
8 דק' קריאה
שרה עברון, מזכ״לית תנועת הקיבוץ הדתי, כותבת ל״זמן קיבוץ״ על תהליך החיבור בין התנועה הקיבוצית לתנועת הקיבוץ הדתי: ״צפויות בעיות בדרך, ויש לא מעט אתגרים. יש מחלוקות בנושאים מדיניים ופוליטיים, ותפיסות עולם שונות בנושאי חינוך, תרבות ודת. ועם זאת – רב המשותף על המפריד״ || זמן חיבור  *תמונה ראשית: שרה עברון, מזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי. צילום: קובי אברהם  "מִ֥י וָמִ֖י הַהֹֽלְכִֽים?  וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה  בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ  בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ  בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ"  שמות י"ח, פרשת בא  בשנה האחרונה, עוסקת חבורה קטנה של אנשים בהצמחת בית משותף לתנועות הקיבוציות. עוד אין לנו שם לתינוק החדש, שתיכף יהיה לפעוט, העושה את צעדיו הראשונים בשבילים, לומד את שמות הפרחים לצידם ואת שמות החברות והחברים שאומרים לו "בוקר טוב" בדרכו לפעוטון, אבל הוא כאן על הדשא שלנו – ואומר: "בוקר טוב, באתי לצמוח כאן ולהיות חלק מהתיקון בחברה הישראלית, מתוך המלחמה הנוראה בתולדותינו”.  יוזמת "הבית המשותף" לתנועות הקיבוציות החלה בהחלטות מועצה חגיגיות בשתי התנועות בינואר 2025. באותו היום ממש, התכנסו חברי וחברות הנהגות התנועה הקיבוצית ותנועת הקיבוץ הדתי, והחליטו כל מועצה לעצמה החלטה בנוסח זהה:  " … על רקע אתגרי השעה של החברה הישראלית והתנועה הציונית, מבית ומחוץ; התנועה… תחתור לחיבור משמעותי עם התנועה … שתכליתו הקמת בית משותף מגוון רעיונית לשתי התנועות. מועצת התנועה מנחה את המזכירות הפעילה להקים… צוות היגוי אשר יוביל תהליך רחב של התייעצות בין ובתוך התנועות, יפעיל צוותי עבודה ויגיש הצעה אשר תפרט את אופי החיבור של התנועות, מידת עומקו והיקפו וכלל המשמעויות הערכיות והארגוניות".  בשנה שחלפה, הוקמו הצוותים. מאות!!! אנשים השתתפו בחשיבה ובשיח לעיצוב דמותו של הבית הזה.  מבקשים לסמן דרך  לכאורה, מה חדש? כבר שנים רבות אנו משתפים פעולה בתחומים רבים, קיבוץ הוא קיבוץ, והכלים לבניית קהילה, לליווי הגיל השלישי, לסוגיות משפטיות, לתכנון שימושי קרקע לחקלאות ועוד ועוד הם דומים מאוד, יש שגרות עבודה משותפות ושיתופי פעולה מבורכים כבר היום.  במהלך הנוכחי אנו מבקשים לעשות משהו יותר גדול. מהלך שהוא מעבר לשיתופי פעולה להם הורגלנו. אנו מבקשים לסמן עבור החברה הישראלית כולה, דרך שבה שני ארגונים שיש ביניהם לא רק משותף אלא גם מחלוקות על תפיסת עולם ומהות יכולים לגור בבית משותף. בימים של מחלוקות וקיטוב, אנו מבקשים לייצר בעשייה, ולא רק במילים, מציאות בה שני ארגונים, אחד עם השקפה חילונית עמוקה ומבוססת (הקיבוץ כתיקון עולם) והשני עם השקפה דתית מיוחדת (תורה ועבודה), יכולים לעבוד יחד, מתוך בית רעיוני אחד, תוך שאינם מוותרים על ייחודם ודרכם.  אין לנו רצון או כוונה למזג, לטשטש זהות, ולאחד את הקיים בכל אחת מהתנועות. יש לנו רצון עז לבנות יחד ארגון חדש, מתוכו נפעל במשימות הקיבוץ המשותפות לתיקון וריפוי החברה הישראלית. בית ממנו נוכל לחלום ולהקים יחד קיבוץ חדש חילוני-דתי, בית ממנו נוכל להיות חברה משימתית בהתיישבות, קליטת עלייה, שירות צבאי, וכן גם לעשות את הדברים הקיבוציים המשותפים שכל כך דומים בשתי התנועות.  תפיסות עולם שונות  צפויות בעיות בדרך, ויש לא מעט אתגרים:  תנועת הקיבוץ הדתי קטנה – ייחודה וקולה עלולים להיעלם. התנועה הקיבוצית סללה דרך ייחודית בתרבות הישראלית –כיצד יבואו הדברים לידי ביטוי? בין התנועות יש מחלוקות בנושאים מדיניים ופוליטיים, וכן תפיסות עולם שונות בנושאי חינוך, תרבות ודת.  ועם זאת – רב המשותף על המפריד.  הבית המשותף נובע מתוך כבוד הדדי וזכויות שוות לבעלי תפיסות עולם שונות בסוגיות דת, חברה, חינוך ופוליטיקה, בחזקת מרחב המסוגל להחזיק שונות ואף קונפליקטים. אנו מסכימים על הדרך הקיבוצית ועל תפיסת העולם של קהילות עם ערבות הדדית עמוקה, התיישבות וחקלאות, אנו שותפים בתפיסתנו הציונית את מדינת ישראל היהודית – דמוקרטית ואת חובתנו כחברה מגשימה חיוני לעשות יחד!  המנוע המשותף לנו והחזק ביותר הוא ההבנה שזו השליחות שלנו בעת הזו ושזו חובתנו כלפי החברה הישראלית כולה. מכוח אלה אנו מבקשים ליצור ולבנות ולתת את חלקנו במשימות הדור.  שרה עברון היא חברת קיבוץ סעד ומזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי 
< 1 דק' קריאה
בית הדין: אין להתעלם מכך שהקיבוץ יכול לקבוע שהדירה תהיה רק למי שהוא חבר קיבוץ. פרק מעניין בהלכות השיוך בקיבוץ בעיני בית הדין הרבני  עולם התוכן של שיוך הדירות מגיע גם לאולמות בתי הדין הרבניים. בפסק דין שניתן
4 דק' קריאה
הפסטיבל, שייסדו אופיר וורד ליבשטיין מכפר עזה לפני 20 שנה, חוזר עם שלל אירועים ומרבדי פריחה אדומים של כלניות. הסמליות מעוררת התרגשות רבה בקרב חברי הקיבוצים באזור  *תמונה ראשית:  מדווש בין כלניות. הדרום בלב של כולנו.
4 דק' קריאה
 עכשיו, כששמו של המרגל מהדרום נחשף * בורא עולם מראה לו את העתיד  כרתו ברית עם החמאס  תיאוריית הקונספירציה על "הבגידה מבפנים" שבה השבוע לכותרות, בעקבות חשיפת שמו של המרגל מהדרום, אסף שמואלביץ'. היא הומצאה
4 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!