בין שריפות הענק לנפילות בשטח במהלך המלחמה, ניר בס וצוות הבוקרים של עדר הבקר בקיבוץ שבאצבע הגליל לא אמרו נואש, כשהם נחושים שלא להפקיר מאחור את הבית ואת בעלי החיים. כעת, הם מצפים לפיצוי בגין הנזק הכבד שנגרם. "לא קיבלנו עדיין ולו שקל אחד של פיצויים"
במורדות הגולן, מזרחית לקיבוץ כפר סאלד שבאצבע הגליל, משתרע הלב הפועם של פעילות עדר הבקר במרעה .
על מנת להכיר אותה לעומק אנחנו שמחים להביא בפניכם ראיון מיוחד עם מנהל העדר, ניר בס, ששוטח בשיחה עם "הרפת והחלב" את מאפייני העדר ואת התפתחותו לאורך השנים.
בס (66), נולד וגדל בקיבוץ, ומנהל כיום ביד רמה עדר שהוקם עוד בתחילת שנות ה-50. עבורו, השטח הזה הוא אינו רק מקום עבודה, אלא היסטוריה משפחתית חיה. בזמן שאמו עדיין מתגוררת בקיבוץ וילדיו מחולקים בין הגליל למרכז, הוא נותר בשטח ודואג ל-740 ראשי בקר הרועים על פני כ-15 אלף דונם.
"חשוב להבין את המודל שלנו", הוא מסביר. "אנחנו מייצרים בשר, כאשר הפרות הן למעשה 'המכונות'. כדי שהמכונות הללו יעבדו בצורה מיטבית, הן חייבות להסתובב במרעה. לשם המחשה, העדר שלנו מייצר כ-550 ולדות בשנה, מתוכם אנחנו משאירים כ-15 אחוז מהנקבות לחידוש העדר, בעוד שהיתר מיועדים לשחיטה. אנחנו לא רק מגדלים בקר, אנחנו מנהלים מעגל חיים שלם שמתחיל במרעה ומסתיים במרכז המזון שלנו, שם אנחנו מאכילים את הבקר בעצמנו, תוך שימוש חכם ב-3500 טון של מוצרי לוואי בהם אנו משתמשים מדי שנה, כגון גזר, תפוחי אדמה וכיוב' ".
בס מוסיף לספר על מאפייני העדר אותו הוא מנהל ביד רמה לאורך השנים. לדבריו: "העדר מסתובב על שטחי מרעה יחסית גדולים שמוחכרים ממינהל מקרקעי ישראל. למעשה, אלו שטחים שאנחנו שומרים למדינה כעתודות לשטחים הפתוחים. נכון להיום יש כמיליון ושמונה מאות אלף דונם לרעייה בשטחים הפתוחים. לא רק שאנחנו קוצרים את הפירות ועובדים את האדמה תרתי משמע, אלא אנחנו גם מהווים מגן אנושי ושומרים שלא יפלשו לשטח גורמים עוינים שיכולים לגרום לנזקים, כמו גם למהלכים בלתי חוקיים כאלו ואחרים. בנוסף, חשוב לציין כי העדרים במרעה מונעים בפועל שריפות. ראינו הוכחה לכך בתקופת המלחמה. איפה שיש בקר, הרי שהסיכוי לשריפות פוחת משמעותית. הסיבה לכך היא שהצומח במרעה נאכל על ידי הבקר, ובכך הסיכוי שאש תוכל להתקלח בשטחים הללו יורד באופן דרמטי".
ספר על אופי הפעילות שלכם במרעה.
"חשוב להבין כי הבית הראשון של הפרות הוא במרעה. לנו יש סך הכל 24 חלקות. במרעה אנחנו מרביעים את הפרות שממשיכות להמליט עגלים לאורך כל השנה, כאשר הרעיון הוא שהעגל ילך על הירק בעונת החורף כמה שיותר זמן. העשב שצומח – זהו למעשה המזון הטוב ביותר עבור הבקר. המטרה היא להוביל לסיטואציה המיטבית שבה הם גדלים ומתפתחים בצורה הטובה ביותר".
תסביר.
"פרה חיה בממוצע במרעה במשך תקופה של 7.5 שנים. כל הרעיון הוא לאסוף את העגלים מהמרעה, כשהם במיטבם. במקביל, הפרות ממשיכות להישאר במרעה כל עוד הן נחשבות ליצרניות. את העגלים אנחנו אוספים אחת לשנה ומביאים אותם לקיבוץ, משכנים אותם במפטמה, וממשיכים בשלב השני לפטם אותם. שוב, מתוך מטרה שהן יועברו לשחיטה כשהם במצב הגופני האידיאלי ביותר. סך הכל יש לנו במרעה שתי עונות – עונת החורף שנמשכת בין ינואר ומאי, ועונת הקיץ במהלכה המרעה קמל, עם עשבים יבשים (כמו קש). רוב העדר שלנו בכפר סאלד כולל בקר מגזעי אנגוס אדום וסימנטל, הזכרים הטובים ביותר מיועדים לרבייה ובהמשך מוכרים אותם".
המטרה: שמירה על רציפות תפקודית
מלחמת "חרבות ברזל" לא פסחה כידוע על גזרת הצפון, קל וחומר על יישובי הספר המצויים בקרבת הגבול (כפר סאלד מרוחקת כ-5 וחצי קילומטרים ממנו).
בס מתייחס לתקופה הממושכת במהלכה הקיבוץ לא פונה, אולם מרבית מתושביו העתיקו את מגוריהם למקומות אחרים עד יעבור זעם. למרות הכל, יחד עם צוות הבקר המסור הוא נשאר 'להגן על הבית', גם בימים המורכבים ביותר, תוך כדי הישמע אזעקות ונפילות במרחב.
"במהלך המלחמה היו לנו הרבה מאוד נפילות בשטחי הקיבוץ. סך הכל, נשרפו לנו כ-6000 דונם מתוך 15,000 דונם של המרעה כולו. מדובר על נזק כבד מאוד מבחינה כספית, שהתרחש כתוצאה מ-10 אירועים שונים. מדובר על הפסד כספי שנאמד בסכום של כמיליון וחצי שקל – גם לגדרות, גם למרעה וגם לעגלים שנעלמו כתוצאה מחוסר פיקוח, שכן במשך חודשים ארוכים לא יכולנו לפקח על העדר כמו שצריך, נוכח המצב הביטחוני שלא אפשר להישאר במרעה".
היה מצב שבו חשבתם לנטוש הכל?
"אף לא לרגע אחד. לאורך כל התקופה הצוות שלנו נותר בקיבוץ. גם אם היו דורשים מאיתנו להתפנות, היינו מסרבים בתוקף לעשות זאת. לא מפקירים את הקיבוץ ואת הבית שלנו, וכמובן שלא משאירים מאחור את בעלי החיים היקרים".
מול אילו אתגרים נוספים אתם מתמודדים?
"פרט למלחמה שהובילה מטבע הדברים להרבה מאוד אתגרים, ישנם נזקים משמעותיים שנגרמים כתוצאה מטרפות של עגלים קטנים. מגיעים למרחב תנים וזאבים ופשוט אוכלים אותם. מדובר בנזק משמעותי וכלכלי כבד שיכול בשקט להגיע לעשרות עגלים בשנה. לצערי, זה עניין שלא מטופל מספיק טוב במסגרת הרשויות. יש הרבה דברים שאפשר וצריך לעשות בנדון, כמו להתקין גדרות מיגון, לבצע ירי באישור בטורפים, שימוש בכלבים למניעת טרפות ועד לפינוי מהיר ויעיל של פגרים".
אם יש דבר אחד שהיית צריך לשים עליו את האצבע על מנת לשמור על פעילות העדר במרעה, במה היית מתמקד?
"הלב הפועם של הפעילות שלנו היה ונותר הצוות המיוחד שקיים כאן. הון אנושי מדהים, אנשים מיוחדים מסורים שנרתמים למען העבודה. תקופת המלחמה הייתה הוכחה נהדרת לכך, לראות עד כמה הם מחויבים למשימה. זה ראוי לכל הערכה. זו הסיבה שאנחנו משקיעים הרבה מאוד משאבים בשמירה על הצוותים. כל עובד הוא מרכיב חשוב וחלק מהמנוע של העסק הזה. נמשיך לעשות ככל אפשר כדי לטפח ולשמור עליהם, שכן הם הערובה החשובה ביותר לתוצאות".
מה המטרות של המרעה לשנים הקרובות?
"הדבר האקוטי ביותר מבחינתנו הוא לקבל את סכום הפיצויים בעקבות נזקי המלחמה. זהו מאבק שאנחנו מנהלים כבר שנתיים, כשבפועל עדיין לא קיבלנו ולו שקל אחד. זאת לא רק בעיה פרטית של העדר שלנו, אלא של הענף כולו, שכן רוב עדרי הבקר לבשר טרם קיבלו את הפיצויים. המאבק כאמור נמצא בעיצומו ואנחנו מצפים שיעזרו לנו. לא גנבנו כלום, זה כסף שמגיע לנו ונחוץ כדי שנוכל להשתקם ולהמשיך בפעילות. אנחנו בסך הכל מבקשים שיחזירו לנו כסף עבור הנזק שנגרם לנו, ולא שקל יותר. יש לנו ארגון מגדלים מצוין (אמב"ל – ארגון מגדלי הבקר לבשר) שעושה עבודה מצוינת ודואג לזכויות המגדלים. אנחנו סומכים עליו ומקווים שיוביל למיצוי התהליך על הצד הטוב ביותר".
לאחרונה השתתפת בהפגנות הרפתנים הנאבקים במכסות הייבוא במסגרת חוק ההסדרים. מהי עמדתך בנושא?
"הרפורמה הזו עתידה לפגוע בכל החקלאות רבתי. מחר יכולים לפתוח מכסות גם בתחומים אחרים בענף, שלא לדבר על ענף הבקר שבו הייבוא החי כבר פתוח. היה לי חשוב להפגין סולידריות ולעמוד לצד אחיי הרפתנים. יש חשיבות אדירה לענף החלב, במיוחד לאור מציאות בה רפתות רבות נמצאות ביישובי ספר, בדיוק כמו הקיבוץ שלנו. חשוב היה לי לעמוד לצידם".
במבט צופה עתיד. לאן מועדות פניה של החקלאות הישראלית בכלל ועדרי הבקר בפרט.
"דעתי היא כי בענף הבקר לבשר חייבים להכניס טכנולוגיות חדשות ולהקפיד על הגנטיקה של הבקר, זאת במטרה להבטיח קידום מקצועי ואת איכות הגזעים, זאת כמובן בשילוב עם תהליכי התייעלות. אם אני צריך להסתכל לטווח הרחוק יותר – אם ענף הבקר ימשיך לקבל תמיכה וסבסוד מהמדינה הוא ישרוד. במידה ולא, סביר להניח שהרבה משקים ועדרים יסגרו את שעריהם".
