70 קילומטרים של רכיבה, לינה תחת כיפת השמיים ושיחות על העתיד, על שירות משמעותי והנהגה: מסע י"ב המסורתי של התנועה הקיבוצית לערבה התיכונה הוכיח שהדור הבא מוכן לקחת את המושכות | "ממש עכשיו זה התור שלנו לשאול – איזה תפקיד אנחנו לוקחים בבניית העתיד המשותף?"
שניה לפני פרוץ "שאגת הארי", הנוף הפראי של הערבה התיכונה נצבע ברוח נעורים, דגלים כחול-לבן והרבה אבק דרכים. 700 חניכות וחניכי י"ב מכל רחבי התנועה הקיבוצית יצאו למסע רכיבה אתגרי וערכי שנמשך שלושה ימים, במהלכו גמעו מעל ל-70 קילומטרים על אופניים. אבל מעבר למאמץ הפיזי בעליות והרוח בפנים בירידות, המסע הזה הוא קודם כל שיעור חי בדבקות במטרה, בחברות ובמנהיגות ישראלית במיטבה.
בערב הראשון של המסע חל טקס מרגש. אורי וליאור, חניכי י"ב מרמת הגולן, עלו לבמה וביטאו את מה שרבים מחבריהם חשו בלב באותו רגע.
"השנתיים האחרונות הביאו התמודדויות שאף אחד לא הכין אותנו אליהן. אובדן, מלחמה, חלק פה בקהל הזה חוו אותה בקיבוצים הפרטיים שלהם, בבית שלהם, חלק מפה פונו למשך יותר משנתיים. אבל בתוך הכאב ראינו את הסולידריות והערבות ההדדית. ממש עכשיו עכשיו זה התור שלנו לשאול – איזה תפקיד אנחנו לוקחים בבניית העתיד המשותף?". הם סיכמו בציטוט של דוד בן גוריון: "אנו מאמינים באפשרויות הגדולות הטמונות בכוח היצירה של האדם".
ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, הגיע לחזק את החניכים בנקודת השיא של המסע: "אתם נמצאים בצומת של החלטות גדולות. רגע לפני שאנחנו המבוגרים נותנים לכם את המפתחות להנהגת הצבא, הקיבוץ והמדינה – אל תשכחו את אלה שמאחור ואת אלה שבצד. אל תשכחו מהו כוכב הצפון. קחו אחריות, כי החברה הישראלית צריכה אתכם".


עבור רבים מהחניכים, השיא היה החיבור הבלתי אמצעי למדבר. איתי ואופיר מברור חיל שיתפו בחוויה של רכיבה בתוך השקט המדברי: "היה קטע של איזה שני קילומטר ברצף שפשוט לא פדלנו, רק זרמנו עם הירידה. זה היה חופש אמיתי". בסוף היום, מול הסירים המבעבעים של האוכל הרשמי של המסע – "מרק, פתיתים ונקניקיות, יאמי" – התנהלו השיחות העמוקות באמת על השנה הבאה: שנת שירות, מכינות וגיוס משמעותי.
החושך יורד והאבק שוקע, החניכים העייפים מצחצחים שיניים בשוקת בשטח, ולאחר מכן מנצלים את הזמן הבלתי-אמצעי שעד לשינה כדי לשאול את הצוות הבוגר קצת שאלות על "איך זה בצבא". האופניים נחים לצד האוהלים, ונשארים הזכרונות והתובנות של היום.
מסע י"ב 2026 הגיע לסיומו עם תחילת המבצע באיראן. עבור דור המנהיגים והמנהיגות הבאים – המסע האמיתי רק מתחיל. המסע הזה מוכיח שוב שהנוער הקיבוצי, על אף הטלטלות שעבר, נשאר חלוץ ברוחו.

