"אני חושבת שזו הזדמנות אדירה לעשות מעשה שמעט מאד פעמים בחיים יש לנו הזדמנות לעשות," אומרת מרב תשובה שנהב, ממושב בארותיים, שתרמה כליה * " חששתי שזה יפגע לי בריצה. מסתבר שלא," אומר ד"ר תומר פלדמן, ממושב כפר שמואל, שתרם כליה בחיוך. "לפני שבוע רצתי 50 ק"מ בים המלח בפחות מחמש שעות"
*תמונה ראשית: מירב תשובה וארז פלג, המושתל שלה. צילום: מיכה שנהב
ביום ראשון האחרון של ינואר 2026, במסגרת כנס מרגש של עמותת "מתנת חיים", התכנסו בבנייני האומה בירושלים כ-1,000 איש ואישה. הם הגיעו ממקומות שונים בארץ, עוסקים בתחומים שונים, מגזרים שונים וגילאים שונים. לכולם יש משהו משותף אחד: יש להם כליה אחת ולא שתי כליות. לא, הם לא נולדו עם כליה אחת עקב בעיה רפואית. כל האלף בחרו ביוזמתם ומרצונם החופשי להיכנס לחדר ניתוח ולתרום כליה אחת כדי להציל חיים. לא מעט מהם מתגוררים במושבים ובקיבוצים ברחבי הארץ, צפון ודרום, שפלה ושרון.
"החלטתי שבעתיד אתרום כליה"
אחת מהם היא מרב תשובה שנהב, בת 54, נשואה למיכה ואם לשלושה ילדים. מרב, יועצת ארגונית במקצועה, נולדה וגדלה במושב עולש בעמק חפר ומתגוררת כיום במושב בארותיים הסמוך. המחשבה לתרום כליה התגלגלה אצלה בראש שנים ארוכות דווקא בעקבות תחום עיסוקה.
היא משתפת: "התחום שאני מתמחה בו בעולמות הייעוץ הארגוני זה העולם הרפואי. לפני כעשור חברה רפואית נתנה חסות לפרויקט שהובלתי כיועצת בתחום אי ספיקת כליות. חברתי לעמותת האחיות לאי ספיקת כליות ובנינו כלי שעוזר לאחיות לשפר את המוטיבציה של המטופלים להשתמש בטיפול. מתוקף תפקידי כשנתיים הסתובבתי במכוני דיאליזה וליוויתי את האחיות אחרי שלמדו את הכלי, שם נחשפתי לראשונה לסבל ולקושי.
"כבר אז החלטתי שבעתיד אתרום כליה. מיכה בעלי ביקש שנמתין שהילדים יגדלו. לאחר שנים, בספטמבר 24, מיכה הראה לי פוסט של מישהו שמבקש תרומת כליה. נדהמתי. את הפוסט כתב ארז פלג. ארז היה לקוח שלי ושל מיכה בעלי לפני עשרים שנה. מיד יצרתי איתו קשר. זה היה מסע ארוך של כמעט שנה, שכלל לא מעט מהמורות בדרך ובדיקות שעשיתי יותר מפעם אחת. אבל לא משהו כזה ייאש אותי," מרב מוסיפה בחיוך. חשוב לה גם לציין את עמותת "מתנת חיים" המלווה תורמי ותורמות כליה בתהליך ונותנת להם מעטפת מלאה. העמותה הצמידה לה שני מנטורים שעזרו לה לעבור את התהליך, בעיקר מבחינה מנטלית.
את הניתוח עברה מרב ב-20 במאי 2025 בביה"ח בלינסון בפתח תקווה. היא משתפת בהתרגשות: "היה מאד מאד מרגש. מיכה ליווה אותי כל הזמן ואליו הצטרפו הבן הבכור שלי, אמא שלי ואחותי, אפילו חברה טובה הגיעה. הייתי לגמרי עטופה. אני וארז, המושתל שלי, נפגשנו כמה ימים לפני, מאחר והכרנו עוד קודם לכן. הוא הזמין אותנו לארוחה. גם בבית החולים היה מאד מרגש, נפגשנו לפני הניתוח לחיבוק. מאז נשארנו בקשר, בעיקר מדברים סביב הנושא הזה, הוא מאד רוצה לקדם את נושא תרומות הכליה ועורך בקרוב כנס בהוד השרון להעלאת המודעות לנושא. אני אגיע לתמוך."
כשהיא נשאלת מה הייתה אומרת למישהו ששוקל גם לבצע את ההליך, היא חושבת מעט ומשיבה: "אני חושבת שזו הזדמנות אדירה לעשות מעשה שמעט מאד פעמים בחיים יש לנו הזדמנות לעשות. מי שיש לו דחף ויש לו חוסן נפשי ואופטימיות, ואולי גם צורך מסוים בהצלה – לגמרי מסוגל לעשות את זה. מתוקף עיסוקי אני חוקרת הרבה פעמים מנועי מוטיבציה – אחד מהם זה הצלה. הבנתי על עצמי שיש לי צורך כזה וזו אחת הסיבות שהקלו עלי לבצע את ההליך."
"שיבינו שזה לגמרי אפשרי"
מושבניק נוסף שעשה את המעשה המדהים הזה הוא תומר פלדמן, ממושב כפר שמואל שבשפלה. תומר, בן 52, יליד מושב רמת רזיאל, נשוי ואבא לשלושה ילדים. הוא תרם כליה שלושה שבועות לפני ה-7.10.23. תומר ד"ר לביולוגיה ועוסק בתחום רישוי חומרי הדברה להגנת הצומח. גם אצלו, כמו מרב, התגבש הרעיון מספר שנים לפני שהתהליך קרם עור וגידים.
תומר מספר: "יש לי חבר דתי במילואים ששקל לתרום כליה, דיברנו על זה לא מעט. באחד הימים במושב בו אני מתגורר חזרתי מריצה ופגשתי מכר מהמושב שסיפר לי שיש לו בעיות עם הכליה ועל התדרדרות מצבו הבריאותי. אמרתי לו שאני כבר ממילא חושב על זה, זה בעצם היה הטריגר והתחלת תהליך הבדיקות. לאחר חודשים ארוכים של בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות גילינו התאמה, הוא באמת היה זה שתרמתי לו בסוף."
גם לתומר היו חששות, אצלו הם התמקדו בנושא ספציפי: "אני מתאמן הרבה, רץ ריצות ארוכות. היה לי חשש שזה יפגע לי בריצה. מסתבר שלא," הוא אומר בחיוך. "לפני שבוע רצתי 50 ק"מ בים המלח בפחות מחמש שעות."
תומר עבר את הליך התרומה ב-12.9.23 בביה"ח איכילוב בתל אביב. הוא משתף: "יום הניתוח היה בסדר, אושפזתי, הרגשתי שאני במשימה, יש לי יעד. לא הרגשתי שזה אירוע שמח או עצוב. רציתי להיות אחרי זה. הצוות היה מאד מסור ונחמד, בעיקר צחקתי עם חבר'ה שם, אני זוכר שהמרדים היה מאד חביב, סך הכל חוויתי תהליך חיובי של הכניסה לחדר ניתוח." המושתל בו הושתלה הכליה של תומר גדול ממנו בעשור, גר באותו המושב. "איש טוב וחיובי, עוזר בקהילה," מספר עליו תומר.
אבל תומר לא הסתפק בתרומת כליה. מלחמת "חרבות ברזל" שפרצה שלושה שבועות לאחר התרומה של תומר טלטלה אותו לגמרי, כמו את רבים מאיתנו. למרות שפרש ממילואים בגיל 44, שלושה שבועות אחרי תרומת כליה הוא חזר לשרת. את שירות המילואים עשה תומר בחפ"ק מח"ט 8, חטיבת שריון בגבול לבנון. הוא עשה 362 ימי מילואים בשנתיים האחרונות. כמעט שנה מלאה.
לא פשוט לתומר להיחשף. לא כל מכריו יודעים שתרם כליה והרבה זמן השתדל לשמור את זה יחסית בסוד. השינוי קרה בשנה האחרונה, וכיום הוא מבין את החשיבות שבלפרסם: "אני מבין שלא בכל המגזרים יש חשיפה זהה להליך המדהים הזה ולתועלת שהוא מביא, אל מול העלות האפסית שיש למבצע אותו. הלוואי ובזכות הכתבה הזו עוד אנשים טובים יבינו שזה לגמרי אפשרי."
חשוב לו במיוחד להתייחס לאנשים שעושים ספורט וחוששים שזה יפגע ביכולות שלהם: "אם אתם מהססים מהסיבה הזו – אל תחשבו פעמיים. המגבלה היא סך הכל לשבועיים שלושה ואח"כ שגרה מלאה. כאילו כלום," הוא מדגיש.
רוצים לראות האם גם אתם ואתן יכולים להיות מועמדים לתרומת כליה ולהצלת חיים? מבדק התאמה של 30 שניות בלינק הבא: https://bit.ly/MC_KAVM
