שני הדר ממושב שדמות דבורה כתבה שני ספרים – האחד על הקיבוץ והשני על המושב * בשני ספריה היא מתארת אנשים שחיים בחברה קטנה וסגורה, שבויים בעבותות של קשרים מן העבר ומאבקים של ההווה * זאת ועוד, שני גויסה בעת המלחמה למילואים כ…סופרת
שני הדר היא ילידת קיבוץ החותרים, שם חיים כיום הוריה ושלוש מאחיותיה. היא מתגוררת עם משפחתה במושב שדמות דבורה החל משנת 2002. "אני מאוהבת בגליל התחתון," היא מעידה על עצמה ואהבה זו ניכרת מאוד בספרה "שדות גולדברג". "לא סתם כתבתי ספר על מושב הממוקם בגליל התחתון, ממש ביקשתי לשים אותו על המפה, כולל מקומות ספציפיים שכתבתי בספר."
שני נשואה לגל: "שהביא אותי בחכמתו אל הגליל התחתון." גל הוא יליד הקיבוץ הדתי טירת צבי.
הם הורים לשלושה. הבן הבכור אורי הוא חייל משוחרר שלחם כמעט בכל שדות הקרב במלחמה הזו. "ועכשיו תודה לאל הוא כבר במזרח, בטיול הגדול," מוסיפה אימו באנחת רווחה. בנה השני רני הוא חייל ביחידה קרבית. הבת המתבגרת תמרה, בת ארבע-עשרה וחצי, "גם היא קרבית, כדרכן של מתבגרות," אומרת אימה בחיוך.
כישרונה של שני כסופרת ניכר היטב בשני הספרים שהוציאה לאור. האחד, כאמור הוא "שדות גולדברג" על מושב (2025), והקודם לו "חג המשק" (2022) הוא על קיבוץ, צורת חיים ששני מכירה היטב מילדותה ומנעוריה.
סופרת במילואים
"מה שאני עושה בשנה האחרונה זה בעיקר לכתוב את הספר הבא שלי, שונה מכל מה שעשיתי ומכל מה שכתבתי עד היום, וזה קשור גם למילואים שלי." מסתבר שיש עוד תפקיד במסגרת המילואים בצה"ל – סופרת.
לפני שנה גויסה שני למילואים ע"י גדוד לוחמי חי"ר במילואים – גדוד 23 מחטיבת כרמלי (גולנצ'יקים), כדי לכתוב עבורם את סיפור המלחמה שלהם. זהו גדוד שעשה שישה סבבים של מילואים במלחמה הזאת.
מספרת שני: "ראיינתי בספר את כולם – קצינים, לוחמים, אנשי מפקדה ובעיקר בנות זוג, שהן חלק בלתי נפרד ממארג המילואים במלחמה הזאת. הספר לא יהיה מורכב מראיונות אלא הוא שמיכת טלאים שאני אורגת בעדינות, סיפור אל תוך סיפור, כולם יחד יוצרים את תמונת החברה הישראלית במלחמת 'חרבות ברזל'. המרואיינים ואני לא חשבנו שהספר הזה יהיה מה שמתקבל ממנו," היא מוסיפה. "זהו חריש עמוק מאד, אינטימי, גם צבאי אבל בעיקר אישי ואנושי. באמצעות קורות גדוד אחד במלחמה, המדינה כולה בשנתיים האחרונות." הספר עתיד לראות אור בשנה הקרובה, גם הוא בהוצאת "כנרת זמורה, דביר", כמו שני ספריה הקודמים.
מה קורה במושב?
שדות גולדברג: סיפור אהבה ישראלי (כנרת, זמורה, דביר, 2025)
סיימתי לקרוא את ספרה של שני הדר "שדות גולדברג" בתחושה של קצת קנאת סופרות.
ומדוע? כי חברת מושב כמוני היטיבה כל כך לתאר את החיים בו, את האווירה, הטיפוסים, המנהגים וכל הבעיות החוקיות והחברתיות שיש בצורת חיים זו. קוראי הספר שהם מושבניקים יפגשו בו את עצמם ואת סביבתם, ואלו שאינם כאלו – זו ההזדמנות שלהם ללמוד על ההבדל בין האגודה השיתופית לאגודה המוניציפלית; על בעיית ההורשה של המשק לדור השני; על הרכילות ושכולם יודעים הכול על כולם; על חברת המתבגרים; על פרטים מחיי היום יום, כמו חלוקת הדואר, מפגשים במכולת המקומית ועוד ועוד.
על רקע זה שזרה הסופרת עלילה מרתקת, שעוסקת בשלושה זוגות בסביבות גיל החמישים, אשר בודקים את גבולות חיי הנישואין. מתוארים הקשרים ביניהם, הבילויים המשותפים, וכמובן שמתגלים גם סודות מן העבר לגבי יחסים רומנטיים. ולא נעדרת מן הספר אפילו סצנה מפורטת של יחסי מין.
וכל הטוב הזה מצויר לנו על גבי נוף יפהפה – הגליל התחתון, למרגלות הר תבור, על חילופי העונות ועל היתרונות והחסרונות של מיקום המושב. זוהי תמונה פסטורלית של ארץ ישראל החקלאית, היפה, של אנשים שעדיין קמים לחליבה בארבע לפנות בוקר, אך המושבניקים מתלוננים על הריחוק מהמרכז, ועל כך שקשה למצוא פה משרות או עוזרת בית.
הכול עכשווי מאוד. קבוצות הווטסאפ שמשמיעות את קולן בלי הרף, ויש גם מאבק על איכות הסביבה, עליה מאיימת תכנית של מתעשרים להצבת טורבינות באזור.
הדמות הראשית בסיפור היא דורה, אישה אשר בבת אחת מתמוטט עולמה הבטוח – בעלה עזב אותה, היא פוטרה ממשרתה ויש סימן שאלה גדול לגבי המשך חייה. השמות של הדמויות בספר – ביניהם דורה (דבורה), אבינועם, ברק, יעל – מרמזים על הסיפור התנכי של דבורה הנביאה, השופטת הראשונה, אשר מינתה את ברק בן אבינועם לשר צבא, ושולחת אותו להילחם בצבאו של יבין מלך חצור ושר צבאו סיסרא.
בעצם עלילת הספר עוסקת בפמיניזם. דורה צריכה להילחם כדי למצוא את דרכה, לדאוג לעצמה ולבנותיה, ללא תמיכתו של גבר. והיא גיבורה כמו דבורה הנביאה. יש עוד הקשרים ואסוציאציות לסיפור התנכי: שם נוסף בספר, כנען, מגלם בתוכו מלחמה. אמנם לא מלחמת חורמה עם כלי נשק, אבל מלחמה על המשק והירושה. כמו כן, יש בסיפור אֵם המחכה לשובו של בנה, כמו אימו של סיסרא.
"סיפור אהבה ישראלי" – זהו תת הכותרת של הספר. וזה אכן כך. יש בו אהבה לארץ ישראל, לנופיה, לחיים בכפר וכמובן אהבה ולבטים בין גברים ונשים על רקע הווי מיוחד הזה. הכתיבה של הדר נפלאה, זורמת, משלבת מושגים, סלנג, אסוציאציות תרבותיות ישראליות. כותבת שורות אלו קראה את הספר במשך כמה שעות ברצף, ללא הפסקה.
יש לציין שהכותר של הספר, "שדות גולדברג", לקוח משיר של מאיר אריאל בשם זה, המוכר יותר על פי מילותיו הראשונות: "ילדתי שלי, אל תלכי בשדה…" (1984). בשיר זה אריאל מתכתב עם שירה של לאה גולדברג "האומנם", המתחיל במילים: "האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה…" (1943).
השיר של לאה גולדברג הולחן על ידי חיים ברקני, ויש לו מבצעים רבים. אחד הביצועים המוכר ביותר הוא של חוה אלברשטיין. ופה שוב יש הקשר ארץ ישראלי: מעניין לציין שהשיר הזה הוקלט כאשר מתי כספי ז"ל ליווה את אלברשטיין וניגן לבדו(!) בכמה כלים: בפסנתר, בקלידים, בגיטרה, גיטרה בס ובכלי הקשה. הנה עוד הוכחה לגאוניותו של כספי, יהי זכרו ברוך. אין מה לומר, הסופרת וכל האמנים הנזכרים לעיל הם ארץ ישראל היפה.
מה קורה בקיבוץ?
חג המשק (כנרת, זמורה, דביר, 2022)
כאמור, את הקיבוץ מכירה שני הדר וילדותה ומנעוריה, כך שיש לה את הפריווילגיה להכיר היטב גם את צורת ההתיישבות הזו. כמו בספרה על המושב "שדות גולדברג", גם ב"חג המשק" (2022) היא משקפת את ארץ ישראל הכול כך מיוחדת, העובדת, החקלאית. אבל הפעם הנושא הוא חברה סגורה, שהפרטים בה קשורים זה בזה, תלויים זה בהחלטותיו של זה, בשם העקרונות הישנים של הסוציאליזם.
בפרק הזמן המסופר בספר, הקיבוץ מתחיל לשנות את פניו לכיוון ההפרטה. סוף סוף מתחילים לשייך בתים למתגוררים בהם. אבל גם כאן, כמו בכל ההחלטות במשך כל ההיסטוריה של הקיבוץ, הפרט תלוי בחברים. מסתבר שגם בקיבוץ יש מי ששווה ומי ששווה יותר. אלה (אריאלה), רווקה בת 29, שייכת למשפחת "אצולה" כזו, בזכות התרומה של אבותיה לקיבוץ, ובזכות אחותה שהיא חברת מזכירות נצחית. אבל מסתבר שגם היא צריכה להילחם על דירת מגורים סבירה, גדולה יותר מהחדר שהיא מתגוררת בו מאז היותה חיילת, שהוא מט ליפול ועל גגו מתהלכות להן חולדות שלעיתים חורגות אל תוך החדר. המאבק על דירה בודדת שאולי תתפנה במשק, הוא דרך חתחתים. כל הזמן מתעוררים חברים נוספים שטוענים לזכותם על דירה זו.
אלה גדלה בבית ילדים, בתקופת הלינה המשותפת. ומסתבר שבני אותה שכבה חשים שהם אחים לכל החיים, ואפילו יש היסוס אם ליצור קשר רומנטי עם מי שישב אתך על הסיר בפעוטון, וישן אתך בילדותך בבית הילדים. בצד תחושת האחווה כלפי חברים מהשכבה, יש גם רגשות לא כל כך טובים כלפי אחרים, שנובעים מהתנהגויות ומאופיים של ילדים, שלא שוכחים להם עד זקנה ושיבה.
"חג המשק", האירוע המרכזי בו חוגגים איזה שהוא יובל להיווסדו של הקיבוץ, הוא תמיד אתגר למי שלוקח על עצמו לארגן אותו. מה שיפה בקיבוץ עליו מספרים ובקיבוצים בדרך כלל, שכמעט כל דרי היישוב, מגדול ועד קטן, משתתפים בו. אבל לא נפקד מקומם של התחרויות וההתחשבנויות, הריבים הקטנים והגדולים שמקורם במערכות יחסים היסטוריים. כדרכו של עולם יש גם פנצ'רים ברגע האחרון וברור שימצאו דרך לתקן אותם במופע המרכזי.
גם בספר זה מתוארות מערכות יחסים בין זוגות נשואים, וכן אהבות גדולות וקטנות עם אנשים מחוץ לקיבוץ, שהקיבוצניקים פוגשים במסגרות שונות כגון בסמינר מדריכים, בסמינר רכזי תרבות וכמובן בבסיסי צה"ל בעת השירות הצבאי.
ספר זה, שהיה רב מכר עם פרסומו, כתוב בצורה קולחת, עם הומור רב וביקורת לא כל כך מושחזת על הקיבוץ.
תחושת השייכות
"של מי את?" כך פותח הספר "שדות גולדברג". שלוש מילים המייצגות משפט נפוץ בפי ותיקים ביישוב קטן, שפוגשים על המדרכה ילד או אורח או תושב חדש; באשר הם רגילים להכיר את כולם, לדעת הכול על כולם, ולשייך את האנשים לשושלות של משפחות המייסדים.
מציינת שני הדר: "'של מי את?' היא תמצית המהות מבחינתי, הן של הקיבוץ והן של המושב," אומרת שני, "הכול מתקשר לשייכות. 'למי את שייכת' – כל ההגדרה העצמית מתחילה משם."
שני הספרים מייצגים את מלח הארץ.
